פרסומים

יש הסבורים כי המשותף למהפכות בעולם הערבי, לעליית כוחו של ארגון "המדינה האסלאמית", לגל פיגועי הדקירה של צעירים פלסטינים, ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ולהצלחתם של מועמדים חוץ־ממסדיים בבחירות לנשיאות ארצות הברית הוא שינוי תרבותי וחברתי עמוק, שהכוח המניע החזק ביותר שלו הוא התפתחות המדיה החברתית, ובמיוחד המדיה החברתית באמצעות הטלפונים הניידים. התפתחות זו יצרה עולם שבו השליטה במידע וברעיונות אינה רק מופרטת, אלא אף כאוטית ובלתי צפויה בהשלכותיה. עולם זה משפיע בעיקר, אך לא רק, על דור המילניום — ילידי המחצית השנייה של שנות התשעים של המאה העשרים ואילך, הצורכים את רוב המידע שלהם דרך המכשיר הנייד והמדיה החברתית. המידע והרעיונות המופצים ללא שליטה דרך המדיה החברתית מביאים להיווצרות תנועות וזרמי עומק שיש להם השלכות אסטרטגיות, ולפעמים הם אף מניעים יחידים לבצע פעולות קיצוניות. לעומת זאת, כוחה והשפעתה של התקשורת המסורתית (המשודרת והכתובה) צונחים, ועמם יורד כוחם של הממסדים הפוליטיים והצבאיים.

בעולם כזה, המדיה החברתית הופכת למרכיב קריטי בבניית תמונת המודיעין — מהרמה הלאומית ועד לרמת השטח, הן בעתות שלום והן בזמן לחימה. מהי משמעות הדבר? מהי יכולתו של גוף מודיעין ממלכתי לייצר מודיעין רלוונטי בעל ערך מוסף משלו בתחום מופרט וכאוטי, אשר מצד אחד אין דרך לשלוט בו, ומצד שני כולנו מחוברים אליו? מהי אחריותו של המודיעין ברמה הלאומית אל מול תופעות כאוטיות, ומהם האתגרים העומדים בפניו בדרכו לממש אחריות זו?

מאמר זה מנסה לענות, לפחות חלקית, על שאלות אלו, על בסיס הניסיון שנצבר בקהילת המודיעין הישראלית בשנים האחרונות.