ההגבלות שהוטלו לאחרונה על חברת Anthropic – ובהן הנחיית הממשל האמריקאי להגביל את הגישה למודלים מסוימים עבור משתמשים וגורמים מחוץ לארצות הברית מטעמי ביטחון לאומי[1] – מהוות נקודת ציון משמעותית בהתפתחות מערכת היחסים בין טכנולוגיה, ביטחון לאומי ומדיניות חוץ. אם בעשור האחרון התמקד הדיון הקשור בריבונות דיגיטלית בשאלות של פרטיות, מיקום נתונים, רגולציה ותשתיות ענן, הרי שהאירועים האחרונים מצביעים על מעבר לשלב חדש, שבו עצם הגישה ליכולות בינה מלאכותית מתקדמות הופכת לנכס אסטרטגי. במציאות זו, לא זו בלבד שנתונים או שבבים הופכים מושא למדיניות ממשלתית, אלא גם המודלים עצמם. במאמר זה נטען כי פרשת Anthropic אינה אירוע נקודתי אלא ביטוי למגמה רחבה יותר, שבמסגרתה בינה מלאכותית הופכת רכיב מרכזי בעוצמה הלאומית. כתוצאה מכך, גישה למודלים מתקדמים עשויה להפוך בעתיד לכלי מדיניות, מנגנון השפעה גיאופוליטי ואמצעי לקידום אינטרסים אסטרטגיים. עבור ישראל, התפתחות זו מחייבת בחינה מחודשת של תפיסת הריבונות הטכנולוגית ושל מדיניותה בתחומי הבינה המלאכותית, המחשוב והתשתיות, כמו גם של תפיסת הביטחון במבט נרחב. [1]  ההנחיה שהועברה לAnthropic- ב-12 ביוני על ידי ממשל טראמפ חייבה את החברה להפסיק את הגישה למודליFable 5  ו- Mythos 5 עבור כלל האזרחים הזרים, לרבות עובדים זרים של החברה, משתמשים מחוץ לארצות הברית ולקוחות בינלאומיים. לפי הדיווחים, ניתנה לחברה התראה קצרה מאוד ליישום ההנחיה, תוך איום בסנקציות אזרחיות ופליליות במקרה של אי-ציות. בשלב מאוחר יותר, הוענקה הקלה מוגבלת שאפשרה שימוש ב- Mythos 5 עבור מספר מצומצם של ארגוני תשתיות קריטיות בארצות הברית, אך Fable 5 נותר מוגבל.

כיצד צריכה ישראל להתמודד עם העובדה שיותר ויותר היבטים של הסכסוך נידונים ומוכרעים בזירה הבינלאומית?

ערב הסעודית נמצאת בעיצומה של מהפכה כלכלית חסרת תקדים, שבמסגרתה היא מבקשת למצב את עצמה כמעצמה טכנולוגית וכלכלית אזורית. בד בבד, המזרח התיכון כולו נתון בתהליך עיצובו מחדש של מאזן הכוחות וההסדרים האזוריים, תהליך שלוקחות בו חלק מדינות המבקשות לבסס סדר אזורי שיתאפיין בשיתוף פעולה ויציבות – ארצות הברית והמדינות הסוניות הפרגמטיות – ירדן, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין וערב הסעודית. נושא זה לא ירד לחלוטין מסדר היום של ההנהגה הסעודית, אף על פי שמלחמת ׳חרבות ברזל׳ בלמה את התקדמות תהליך הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, שהייתה כבר בשלביה המתקדמים ערב מתקפת השבעה באוקטובר, וכן הובילה להקשחה בעמדותיה הפומביות של ריאד כלפי ירושלים מאז פרוץ המלחמה. אולם בו בזמן, המערכה המשותפת של ישראל וארצות הברית נגד איראן, מבצע ׳שאגת הארי׳, הדגישה את האיום המשותף הנשקף מאיראן למדינות המפרץ ולישראל והבליטה את הצורך בשיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי אזורי, לרבות בתחום התשתיות, מסדרונות הסחר ואספקת האנרגיה. בתוך כך, המבצע גם המחיש את תפקידה המרכזי של ארצות הברית בהגנה על ערב הסעודית ומדינות המפרץ וחיזק את תלותן בה, עובדות המעניקות לוושינגטון מנוף משמעותי בקידום ַהסדרה אזורית הכוללת נורמליזציה עם ישראל. בנסיבות אלו ישראל ניצבת בפני הזדמנות אסטרטגית להרחיב את ׳הסכמי אברהם׳, להשתלב בפרויקטים כלכליים ותשתיתיים אזוריים ואף להדק את האינטגרציה עם המדינות המתונות שצוינו לעיל, השואפות להשגת יציבות ביטחונית ושגשוג כלכלי אזורי. בקובץ מאמרים זה נבחנים ההזדמנויות והאתגרים הכלכליים, התשתיתיים והמדיניים הכרוכים בנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית, ומוצעים כיווני פעולה לביסוס שותפות אזורית בת־קיימא, החיונית להשתלבותה של מדינת ישראל במזרח התיכון ולהרחבתם והעמקתם של ׳הסכמי אברהם׳. הטענה העולה ממאמרים אלה היא שככל שייבנו קשרים, גם ללא מתווה מדיני כולל, הם ימחישו את היתרונות שבכינון מערכת יחסים רשמית והרחבת שיתופי הפעולה, ויביאו למימושן של התמורות ההדדיות הצפויות. כך תגבר המוטיבציה של ישראל, ערב הסעודית ומדינות נוספות באזור להתגבר על מכשולים בדרך להשגת כינון מערכת יחסים זו.

התבוננות בפלגים השונים המרכיבים את המפלגה הרפובליקנית ובחינת יחסם לישראל