בנאומו השנתי בפני מועצת השורא הציג מוחמד בן סלמאן בשמו של המלך סלמאן תמונת ביטחון שאפתנית: ערב הסעודית, לדבריו, מסוגלת להרתיע איומים "מכל מקור", ביטחון המפרץ "אינו ניתן לחלוקה", "ברית מכה" עם טורקיה ופקיסטן תחזק את הביטחון האזורי, והממלכה תמשיך להגן על נתיבי השיט ועל ביטחון האנרגיה העולמי.
בן סלמאן לא הציג בנאומו דוקטרינה ביטחונית חדשה. ערב הסעודית מנסה כבר שנים לגוון את משענותיה הביטחוניות, לחזק יכולות עצמאיות ובמקביל לשמור על ארצות הברית כשותפה המרכזית ועל ערוצי הידברות עם יריבותיה, בראשן איראן. החידוש הוא שהמלחמה הנוכחית מעמידה את האסטרטגיה הזו למבחן מציאות חריג.
והתוצאות עד כה מעורבות. למרות השקעות עתק בביטחון, טילים וכטב"מים חדרו את מערכי ההגנה הסעודיים ותשתיות אסטרטגיות נפגעו. "ברית מכה" סיפקה הצהרות, תיאום והבטחות לסיוע, אך עדיין לא הוכיחה הגנה קולקטיבית ממשית. גם ה-GCC התקשה לתרגם את עקרון "הביטחון שאינו ניתן לחלוקה" ליכולת צבאית משותפת אפקטיבית. במקביל, ריאד ממשיכה להזדקק לסיוע אמריקאי ואירופי.
ייתכן שזה הלקח החשוב ביותר של המלחמה עבור בן סלמאן: לא שחסרות לערב הסעודית שותפויות, אלא שלא כל שותפות היא משענת אפקטיבית בשעת מבחן. לכן השאלה בעקבות הנאום אינה מה ערב הסעודית מבטיחה לעשות, אלא מה היא ושותפותיה הצליחו לעשות בפועל.
התגובה הסעודית מסתמנת בינתיים כהעמקה של אותה אסטרטגיה סעודית מוכרת: יותר שותפים ביטחוניים, ניסיון למיסוד שותפויות, ניסיון לתקן את היחסים עם איחוד האמירויות, ובמקביל שמירת ערוץ להידברות עם איראן. ריאד אינה מחפשת משענת חדשה אחת במקום ארצות הברית; היא מנסה לבנות רשת של משענות חלקיות.
המלחמה הנוכחית מלמדת שהאתגר אינו לבנות עוד בריתות - אלא להפוך אותן מהצהרות ליכולת.
בנאומו השנתי בפני מועצת השורא הציג מוחמד בן סלמאן בשמו של המלך סלמאן תמונת ביטחון שאפתנית: ערב הסעודית, לדבריו, מסוגלת להרתיע איומים "מכל מקור", ביטחון המפרץ "אינו ניתן לחלוקה", "ברית מכה" עם טורקיה ופקיסטן תחזק את הביטחון האזורי, והממלכה תמשיך להגן על נתיבי השיט ועל ביטחון האנרגיה העולמי.
בן סלמאן לא הציג בנאומו דוקטרינה ביטחונית חדשה. ערב הסעודית מנסה כבר שנים לגוון את משענותיה הביטחוניות, לחזק יכולות עצמאיות ובמקביל לשמור על ארצות הברית כשותפה המרכזית ועל ערוצי הידברות עם יריבותיה, בראשן איראן. החידוש הוא שהמלחמה הנוכחית מעמידה את האסטרטגיה הזו למבחן מציאות חריג.
והתוצאות עד כה מעורבות. למרות השקעות עתק בביטחון, טילים וכטב"מים חדרו את מערכי ההגנה הסעודיים ותשתיות אסטרטגיות נפגעו. "ברית מכה" סיפקה הצהרות, תיאום והבטחות לסיוע, אך עדיין לא הוכיחה הגנה קולקטיבית ממשית. גם ה-GCC התקשה לתרגם את עקרון "הביטחון שאינו ניתן לחלוקה" ליכולת צבאית משותפת אפקטיבית. במקביל, ריאד ממשיכה להזדקק לסיוע אמריקאי ואירופי.
ייתכן שזה הלקח החשוב ביותר של המלחמה עבור בן סלמאן: לא שחסרות לערב הסעודית שותפויות, אלא שלא כל שותפות היא משענת אפקטיבית בשעת מבחן. לכן השאלה בעקבות הנאום אינה מה ערב הסעודית מבטיחה לעשות, אלא מה היא ושותפותיה הצליחו לעשות בפועל.
התגובה הסעודית מסתמנת בינתיים כהעמקה של אותה אסטרטגיה סעודית מוכרת: יותר שותפים ביטחוניים, ניסיון למיסוד שותפויות, ניסיון לתקן את היחסים עם איחוד האמירויות, ובמקביל שמירת ערוץ להידברות עם איראן. ריאד אינה מחפשת משענת חדשה אחת במקום ארצות הברית; היא מנסה לבנות רשת של משענות חלקיות.
המלחמה הנוכחית מלמדת שהאתגר אינו לבנות עוד בריתות - אלא להפוך אותן מהצהרות ליכולת.