כשכוחות גרמניים צעדו לתוך הונגריה ב-1944, בית הספר של פרנק לאוי נסגר, ובכך הגיע לקיצו חינוכו הפורמלי. הוא היה בן 13, ובודפשט הכבושה הפכה לכיתת הלימוד שלו. לבדו ברחובות, הוא פיתח מיומנויות שישרתו אותו לשארית חייו. העיקרית שבהן הייתה יכולתו להישאר דרוך הן לאיומים והן להזדמנויות.
בגיל 17, הוא שירת ביחידת הקומנדו של חטיבת גולני (סיירת גולני), ונלחם למען מדינת ישראל החדשה. מי שפעל קודם לכן כ"זאב בודד", החל להבין ביחידה מובחרת זו את כוחה של רעות הלוחמים.
בגיל 21, לאוי היה בדרכו להצטרף לבני משפחתו ששרדו באוסטרליה. בחלוף הזמן, הוא נודע כמהגר המצליח ביותר במדינה זו לאחר המלחמה. באוסטרליה, הוא ייסד במשותף את אימפריית העסקים הבינלאומית "ווסטפילד (Westfield) "אשר על פי מדדים מסוימים הפכה לחברה הגדולה בעולם לפיתוח נדל"ן קמעונאי.
לאוי הוביל את החברה במשך שישה עשורים לפני שמכר אותה בשנת 2018. באותה שנה, הוא חזר להתגורר בישראל, בגיל 88.
הוא הותיר אחריו מורשת פילנתרופית ואינטלקטואלית באוסטרליה, הכוללת את "מכון לאוי" (The Lowy Institute), מכון מחקר מוביל ועצמאי למדיניות בינלאומית.
כאשר אחד מבניו אובחן עם מחלת עיניים נדירה, הוא נכנס מיד לפעולה. באמצעות מכון לאוי למחקר רפואי, עבדו האב ובניו יחד כדי לעצב מודל ייחודי של מחקר רפואי. המחלה, הידועה בשם Macular Telangiectasia לא הייתה מובנת וגם לא ניתנת לטיפול. במשך 20 השנים הבאות, המכון פיצח את הקוד שלה, גילה כי היא נפוצה יותר משחשבו, ופיתח טיפול שמאט משמעותית את אובדן הראייה. רבים הפיקו תועלת מכך מאז.
אך היה זה הכדורגל שהפך את לאוי לגיבור עממי באוסטרליה. הוא הפך ענף ספורט שהיה בכאוס מוחלט, לענף למקצועני, ולאחר היעדרות של 32 שנה, הוביל את הנבחרת הלאומית של אוסטרליה למונדיאל ב-2006. לאוי הציב את נבחר אוסטרליה על מסלול שהוביל להמשך העפלותיה לטורנירים הבאים.
במקביל, לאוי היה דמות ציבורית יהודית בולטת באוסטרליה זה מכבר, גאה בזהותו, נדיב בתמיכתו, עומד על המשמר ונכון להשמיע את קולו בעת הצורך.
הקשר שלו לישראל נותר איתן, ועם חילופי המאה הוא החל לבלות זמן רב יותר בתל אביב. עד 2006 הוא הקדיש את מחשבתו לסיוע בהפיכת "מרכז יפה" למכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). מתוך דאגה עמוקה לביטחון, במרץ 2023, חודשים לפני אסון ה-7 באוקטובר, הוא הוביל את דירקטוריון הINSS לפרסם התרעה אסטרטגית בדבר פגיעותה של ישראל. בעוד המדינה התמודדה עם שילוב מבשר רעות של איומים חמורים על ביטחונה, היא הייתה משוסעת מבפנים בשל הרפורמה המשפטית המוצעת. מחלוקת זו חלחלה לכל היבטי החיים, כולל לצה"ל. בפעם הראשונה ב-45 שנות ההיסטוריה שלו, פרסם המכון "התרעה אסטרטגית" על ההשלכות הביטחוניות של הרפורמה וכיצד היא משפיעה על יכולתה של המדינה להתמודד עם איומים חיצוניים.
בעקבות ה-7 באוקטובר, ומתוך מודעות לצורך הדוחק של ישראל בשיתוף פעולה אקדמי גלובלי, העניק לאוי תרומה רלוונטית ומשמעותית לאוניברסיטת תל אביב. הוא מימן בניין חדש לבית הספר הבינלאומי שלה, יחד עם מימון למלגות, מרצים אורחים ותוכניות חדשניות.
בית הספר הבינלאומי ע"ש לאוי הוקדש לאשתו המנוחה שירלי, אשר עלתה עימו לישראל בגיל 84. מוזיקה הייתה מרכזית בחייהם, ומוקדם יותר הם סייעו בבנייה מחדש של משכן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, המכונה כעת "אולם הקונצרטים ע"ש לאוי".
כחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב, לאוי תמך גם במרכז למאבק במגפות ובמחקר בתחום הננו-טכנולוגיה.
כהוקרה על תרומתו לטובת הכלל, הוענקו ללאוי פרסים, ציונים לשבח ותוארי כבוד רבים. ביניהם נמנים עיטורי הכבוד האזרחיים הגבוהים ביותר של אוסטרליה וישראל – אביר מסדר אוסטרליה (Companion of the Order of Australia) עיטור נשיא מדינת ישראל – ותואר אבירות בריטי מהוד מלכותה המלכה אליזבת השנייה.
כאוטודידקט, לאוי כיהן בתפקידים בכירים בדירקטוריונים שונים, החל מהבנק המרכזי של אוסטרליה (Reserve Bank of Australia) ועד לDaily Mail and General Trust , תאגיד המדיה הרב-לאומי הבריטי.
כעת, בשנות ה-90 לחייו, הוא ממשיך לכהן כיו"ר ה-INSS וחוזר בקביעות לאוסטרליה, שם הוא מכהן כיו"ר מכון לאוי.
