פרסומים
מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוקטובר 2018

ניתוח של מאפייני שירות המילואים של צוותי האוויר מבהיר מדוע אין זה מקרה שהמוטיבציה שלהם לשירות היא כה גבוהה. חוברים כאן כמה סיבות וגורמים שתורמים את חלקם ויוצרים מוטיבציה חזקה ויציבה העומדת לאורך שנים ובקרב דורות של משרתים. מדובר בראש ובראשונה בחיבור בין מוטיבציה פנימית למוטיבציה חיצונית — מה שמעצים את הרצון לשרת במילואים. התוצאה היא "מוטיבציה בשמיים". המוטיבציה הפנימית הברורה ביותר נובעת מאהבת הטיסה. רמת הביצוע הנדרשת, הטיסה במתארים מאתגרים, האדרנלין הנלווה לכך — כל אלה יוצרים ומגבירים את אהבת הטיסה. המוטיבציה הפנימית מתחזקת בשל האוטונומיה בתפקיד והרצון לשכלל ולפתח את המומחיות שהיא חלק בלתי נפרד מאותה אהבת טיסה. לזה מתחברת מוטיבציה חיצונית המתגברת בעקבות התחושה של נחיצות ושל משמעות. יתר על כן, צוותי האוויר חשים שהשירות שלהם במילואים עונה על הציפיות של החברה החיצונית ומתוגמל בהתאם — גם בהיבט חומרי וגם בהיבט של כבוד ושל הוקרה. בהמשך לתיאוריית ההכוונה העצמית, המסבירה את מניעיו של האדם לפעולה, ניתן לטעון שלמוטיבציה יש שלושה מקורות:
.1"רוצה": רצון חופשי, מה שאדם אוהב ורוצה לעשות.
.2"צריך": ציפיות החברה הסובבת, לעשות את מה שמצופה.
.3"יכול": תחושת המסוגלות והיכולת, ששום דבר לא נעשה בלעדיה.
במודל המילואים של צוותי האוויר פועלים כל אלה בהרמוניה. במילואים עושים המשרתים את מה שהם הכי אוהבים לעשות )לטוס ולנצל את ימי המילואים לטיסה בלבד( בהתאם לציפיות החברה והחברים )מדובר במשימות משמעותיות שזוכות להערכת החברה, מקנות תגמולים והוקרה וגם תורמות ללכידות החברתית בטייסת). בתוך כך המשרתים משכללים את היכולות שלהם ומפתחים את עצמם. לכן הם מחויבים למילואים, נלחמים על זכותם להמשיך לשרת ומוכנים להתמודד עם הקשיים. משבר הביטוח ומכתב הסרבנים המחישו את גבולות המודל. הם הראו שלצד הסטטוס הגבוה נוצרת גם רגישות גבוהה לפגיעה במעמד ובתנאים. תחושות של חוסר הוגנות כמו אלה עלולות לסדוק את המודל. נוסף על כך, הסטטוס הגבוה יכול לשמש אנשי מילואים כדי לקדם מטרות שמחוץ למערכת הצבאית, כמו מטרות פוליטיות, אישיות או עסקיות. עם זאת יש לציין כי לאורך השנים המוטיבציה ומאפייני השירות של צוותי האוויר במילואים נותרו יציבים. החיל מסתמך גם היום על אנשי המילואים, והם הכוח הלוחם העיקרי שלו. המחויבות שלהם נותרה גבוהה. ממרחק השנים נראים המשברים האלה כאפיזודות חולפות, אף שיש לראות בהן נורות אזהרה לגבולות המודל.