פרסומים

שקלול רכיביו של מאזן הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לקראת סוף 2016 ומבט לעתיד הקרוב — שנת 2017 ואילך — מלמדים כי הגורמים המשפיעים לחיוב על מצבה האסטרטגי של ישראל נותרו כשהיו לפני שנה: היא חזקה מבחינה צבאית; האיום הצבאי הישיר עליה פחת במידה משמעותית והיא מצליחה להימנע מעימותים וממלחמות רחבות־היקף, בפרט נוכח מגמת הירידה הנמשכת באיום הנשקף לה מהמדינות הערביות בסביבתה; הסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לבין איראן בקיץ 2015 דחה את מימושו של פוטנציאל הגרעין האיראני המאיים; על רקע המאבק של העולם הערבי — המאבק הסוני בהקצנה השיעית וכן המאבק בדאע"ש ובתנועת האחים המוסלמים — נוצר מרחב של אינטרסים משותפים בין ישראל לבין העולם הערבי הסוני. בנוסף, חלו התפתחויות חיוביות בשוק האנרגיה האמורות לשפר את מצבה הכלכלי של ישראל, והן עשויות גם לתרום לשיפור יחסיה עם מדינות אחרות. מנגד, וגם כאן מדובר במגמות נמשכות, בסביבתה האסטרטגית של ישראל מתרחשות התפתחויות שליליות: מעמדה ובעיקר תדמיתה של ארצות הברית במזרח התיכון נחלשו, וחל כרסום בחשיבותו של האזור בכלל שיקוליו של ממשל אובמה (גם ממשל טראמפ צפוי לחזק מגמות בדלנות). הפעלת הכוח הצבאי הרוסי בסוריה היא מהלך המחזק את איראן ואת חזבאללה, ואשר עלול להגביל את חופש הפעולה של ישראל; נמשך הקיפאון בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, בעוד הייאוש הגובר בזירה הפלסטינית וכן הסתה מזינים מאז סתיו 2015 את "טרור היחידים, הסכינים והדריסות"; נמשכת ההידרדרות ביחסים בין ישראל לאירופה, וכן נחלשת הסולידריות הפנימית ומתרחבים השסעים בחברה הישראלית. ההתקפות על הלגיטימיות של מפקדי צה"ל וגרירת צה"ל לעימות הפוליטי הגיעו גם הן לשיאים שליליים השנה.