פרסומים
מזכר 157, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוגוסט 2016. עורכות: אמילי לנדאו, ענת קורץ.
רכיב ההרתעה ממלא תפקיד מרכזי בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, מאז הקמתה. ההרתעה הצבאית של ישראל מהווה נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהגותו של זאב ז'בוטינסקי על "קיר הברזל", בעקרונות הביטחון שטבע דוד בן־גוריון, בדוח הוועדה בראשות דן מרידור, אשר מונתה לעדכן עקרונות אלה בשנים בשנת 2005 ,וכן במסמך האסטרטגיה של צה"ל שפורסם באוגוסט 2015. האחרונות נעשתה ההרתעה יעד פומבי מרכזי של מבצעים צבאיים שניהלה ישראל נגד הארגונים הלא־מדינתיים האלימים — חזבאללה וחמאס. בעולם המערבי, ובייחוד בארצות הברית, מושג ההרתעה עבר בשנים האחרונות תהליך של שינוי, במסגרת דיון שתכליתו התאמת המושג לאתגרי הביטחון ולצרכים הביטחוניים העולמיים אחרי תקופת 'המלחמה הקרה'. מאמר זה בוחן מספר שינויים עיקריים במושג ההרתעה, ואת תרומתם לדיון הישראלי בסוגיה זו. הוא נפתח בסקירה של מושג ההרתעה ומעמדו בתפיסת הביטחון הישראלית. לאחר מכן נדונים שינויים בולטים שחלו בסדר העולמי בעידן שלאחר המלחמה הקרה, ובשלוש מגמות שהבשילו במקביל בחשיבה בתחום ההרתעה. המאמר נחתם בשלוש מסקנות לגבי מושג ההרתעה בתפיסת הביטחון הישראלית, שאותן ניתן לגזור משינויים אלה. תכליתו של מאמר זה היא להצביע על הצורך בדיון נרחב בטבעה של ההרתעה הישראלית, ובהתאמתה לאתגרים הביטחוניים החדשים והמתהווים בעת הנוכחית בזירה הבינלאומית הדינמית והמשתנה.