פרסומים
מזכר 157, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוגוסט 2016. עורכות: אמילי לנדאו, ענת קורץ.

במהלך המשא ומתן בסוגיית הגרעין האיראני עלתה שאלה מרכזית: כיצד ישיגו המעצמות גישה לאתרים, שלפי החשד מתבצעת בהם פעילות גרעין איראנית? מבחינת שש המעצמות המשתתפות בדיונים — 1+P5 :חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה, המטרה העיקרית של ההסכם שהתגבש הייתה הצבת גבולות לתוכנית הגרעין האיראנית. ניתן להשיג זאת באמצעות ניטור וייעוד מחדש של האתרים המוכרים, ושל החומרים הקשורים לגרעין הנמצאים באיראן. אולם האיראנים יכולים לרמות, ולעשות שימוש באתרים ובחומרים שאינם מוכרים לגורמים החיצוניים. מסיבה זו עלתה הדרישה מצד הספקנים והביקורתיים כלפי איראן — לנסח תהליך מחמיר של מתן גישה לאתרים החשודים. ממשלות המעצמות הגיבו לספקנות זו באמצעות מיקוח על הגישה ועל תהליך הפיקוח.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום פרק בקובץ
נושאיםהסכם הגרעין עם איראן