פרסומים

תקציר

מהו סיכול ממוקד

ניתן להגדיר סיכול ממוקד בדרכים שונות, המבוססות על שיטת הפעולה ,(modus operandi) זהות היעד, מבצעי הפעולה ומטרתה. לכל הגדרה אפשרית יש השלכות פוליטיות, משפטיות ומבצעיות. למעשה, אין בנמצא הגדרה כלשהי באמנה בינלאומית או בחוק מדינתי הקובעת בצורה פוזיטיבית מהו סיכול ממוקד. הנטייה היא לבחון כל מקרה לגופו ולהסתמך, בין השאר, על הכרזות רשמיות בנוגע לשימוש באמצעי זה על ידי המדינות הפועלות. אף על פי כן, לצורך מאמר זה יעשה שימוש בהגדרה המבוססת של פיליפ אלסטון, הדווח המיוחד של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין סיכולים ממוקדים: שימוש בכוח קטלני באופן מכוון ומתוכנן מראש כנגד יחיד או יחידים אשר זהותם ידועה מראש לתוקף. הגדרה זו לא נועדה לקבוע. מראש את חוקיות הסיכול הממוקד, אלא רק לקבוע מסגרת לדיון. חשוב להבהיר כי לצורך הגדרה זו, אין כל חשיבות לאמצעי התקיפה; זה יכול להיות מטווח רחוק (למשל באמצעות מטוס, מסוק או כלי טיס בלתי מאויש), מטווח בינוני (למשל, ירי באמצעות צלף) או מטווח קרוב (ירי באקדח, שימוש בסכין וכדומה).

המסגרת המשפטית

כאשר באים לבחון את המסגרת החוקית בה מתרחשים סיכולים ממוקדים, מוצאים שתי מסגרות החלות בו זמנית: המשפט הבינלאומי והמשפט המקומי (הפנימי).

במשפט הבינלאומי קיימות שתי מסגרות המסדירות, בין השאר, את השימוש בכוח קטלני במהלך לחימה ובאופן שוטף - המשפט הבינלאומי ההומניטרי (דיני המלחמה) ודיני זכויות האדם הבינלאומיים.

המשפט הבינלאומי ההומניטרי הינו מסגרת החוקים אשר חלה ככלל בזמן לחימה בלבד. מסגרת זו נועדה, בין השאר, להסדיר את השימוש בכוח במהלך עימותים מזוינים על ידי הצדדים הלוחמים ולוודא את ההגנות ביחס לאוכלוסיות המוגנות (אזרחים, פצועים, אנשי דת ורפואה וכדומה). מבלי להיכנס לעומקו של הדיון המשפטי, יש לציין שלפי כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, על אף שחל איסור מוחלט לתקוף ישירות אזרחים מוגנים, ניתן לתקוף לוחם השייך לכוחות האויב, או אזרח הלוקח חלק פעיל בלחימה, ובלבד שהתקיפה אינה צפויה לגרום לנזק אגבי בלתי מידתי ביחס לתועלת הצבאית הישירה הצפויה ממתקפה זו.

בהקשר של סיכול בלתי מידתי ביחס לתועלת הצבאית הישירה הצפויה ממתקפה זו. המשפט הבינלאומי ההומניטרי קובע מספר שאלות אותן צריך לבחון:

• האם היעד מהווה מטרה לגיטימית (קרי, לוחם אויב או אזרח הלוקח חלק ישיר בפעולות הלחימה)?
• האם צפויה פגיעה באוכלוסייה אזרחית או במבנים אזרחיים כחלק מהתקיפה?
• אם אכן צפויה פגיעה כזו, האם היא מידתית ביחס לתועלת הצבאית הישירה הצפויה?

ככל שהפעולה צולחת מבחנים אלה, הסיכול עומד בכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי ומותר לבצעו.

דיני זכויות האדם הבינלאומיים מהווים מסגרת כללית יותר, אשר חלה במלוא העוצמה בזמן שלום, ובאופן מותאם גם בזמן לחימה. ככלל, דיני זכויות האדם הבינלאומיים אינם מסדירים את השימוש בכוח קטלני בזמן לחימה, אלא רק במקרים של אכיפת חוק והסדרת שלטון וסדר (אם כי הכללים לא מתייחסים בהכרח לשימוש בכוח על ידי נציגי אכיפת החוק בלבד). השימוש בכוח קטלני כנגד אדם אסור תחת דיני זכויות האדם הבינלאומיים, ומהווה פגיעה בזכות לחיים. עם זאת, הזכות לחיים אינה זכות מוחלטת. קיימים שני חריגים המאפשרים פגיעה בזכות זו. הראשון הינו עונש מוות — פגיעה בחייו של אדם בהתאם לעונש הקבוע בחוק ולאחר הליך הוגן בלבד; השני, המאפשר שימוש בכוח קטלני, הינו במצבים של הגנה עצמית או הגנת הציבור, וגם אז כאמצעי אחרון בלבד וכאשר לא ניתן לעשות שימוש באמצעים 5 במקרים בהם נעשה שימוש בכוח קטלני תחת מסגרת זו, חלופיים שאינם קטלניים. יש צורך לבחון האם אכן המקרה היה כזה שהצדיק פעולה אקטיבית והאם, בהתאם לנסיבות, לא הייתה אפשרות לבחור באמצעי פחות קטלני.

המשפט הפנימי 

במקביל למסגרת הבינלאומית קיימת בכל מדינה גם מסגרת חוקית פנימית המסדירה את השימוש בכוח קטלני באותה המדינה או על ידי נציגים של אותה המדינה. במקרים רבים, מסגרת זו תהיה מגבילה יותר מאשר המסגרת הבינלאומית, אך אין בכך הכרח. הדין הפנימי יכול להיות מורכב מחקיקה מקומית, אך גם מפסיקה ונוהג מקומי. במקרים מסוימים יש גם השפעה על הסכמים בינלאומיים המהווים מעין דין פנימי במדינה (למשל, אמנת זכויות האדם האירופית).

שאלת העצימות, הקרבה והשליטה

בהתאם להחלטת בג"ץ בפסק דין הסיכולים הממוקדים, תחת מסגרת המשפט הישראלי, כל מקרה של סיכול ממוקד בו נפגעו אזרחים בלתי מעורבים צריך להגיע לשולחנה של הוועדה שהוקמה לבחינת חוקיות הסיכולים. מצב זה נכון גם במקרים בהם הנזק האגבי שנגרם הינו מידתי וחוקי. חשוב להבהיר בעניין זה כי עצם בחינת הסיכול על ידי הוועדה לא בא לטעון שהסיכול הינו בעייתי; אדרבא, בהחלט ייתכנו מצבים בהם הוועדה תכריע שלא היו בנמצא חלופות פחות קטלניות שלא ניתן היה לראות בהן סיכון מוגזם לכוחות צה"ל. למרות אפשרות כזו, בהינתן מצב של נזק אגבי לאוכלוסייה האזרחית, על בדיקת הוועדה להתחיל באופן אוטומטי ומידי. הוועדה תיקח כמובן בחשבון את חוסר השליטה (או השליטה המוגבלת) של ישראל ברצועת עזה מבחינת איסוף מידע, חלופות אפשריות וצמצום הנזק האגבי, ותגיע להכרעה בנוגע לחוקיותו של הסיכול.

לכן, גם כאשר מתייחסים לסיכולים ממוקדים שהתבצעו במהלך עימות בעצימות גבוהה, דוגמת מבצע "עמוד ענן", וגם כאשר המצב בשטח הוא של המשך סכסוך מזוין בעצימות נמוכה, בכל מקרה שבו נפגעים אזרחים בלתי מעורבים מוטלת חובה על המערכת הישראלית להעביר את המקרה לוועדת הבדיקה הייעודית. על כך יש להוסיף, שגם אם בזמן הלחימה מול ארגוני טרור "לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור", הרי שבבואנו לבחון את חוקיות הפעולות שהתבצעו בזמן הלחימה, עלינו לשמור על שתי ידיים גלויות.