מועצת הנגידים של סבא״א קיבלה ב-9 בספטמבר החלטה להעביר למועצת הביטחון את סוגיית אי הציות האיראני לדרישות הפיקוח. ההחלטה, ביוזמת ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, התקבלה ברוב של 23 מדינות מול שלוש מתנגדות ושמונה נמנעות. לראשונה זה שני עשורים מועברת איראן בדרך זו למועצת הביטחון, על רקע סירובה המתמשך לאפשר לפקחי סבא"א לבקר באתרי הגרעין שהופצצו במלחמות "עם כלביא" ו"שאגת הארי".
איראן דחתה את ההחלטה, אותה הגדירה כצעד פוליטי שנועד להחריף את הלחץ עליה, ולא כתוצאה מהפרה של הסכם הפיקוח. האיראנים טוענים שהפסקת הגישה של סבא״א לאתרים הינה תוצאה של התקיפות על אתרים שהיו בפיקוח סבא"א ובשל המשך המלחמה והאיומים על מתקני הגרעין. סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים, כאזם גריבאבאדי, הדגיש כי המהלך לא יפצה את המערב על כישלון מדיניותו, וגם במועצת הביטחון "לא יוכלו להשיג דבר”.
עם זאת, במציאות הנוכחית להחלטה השפעה מעשית מוגבלת. היא אינה משנה כשלעצמה את מאזן הכוחות, מטילה סנקציות חדשות או משנה את המצב בשטח. חשיבותה בשלב זה היא בעיקר מדינית וסמלית בהעמקת הבידוד של איראן ובהוספת נדבך ללחץ המצטבר עליה.
בכל מקרה, ההחלטה מתקבלת בשעה שהמערכה בין ארה"ב לאיראן שוב מסלימה, וממחישה כי הלחץ המדיני על טהראן מתנהל במקביל ללחץ הצבאי, הימי והכלכלי. לתמונה זו מצטרפים דבריו של הנשיא טראמפ ב־9 בספטמבר, שחזר והדגיש כי ארה"ב מזהה פעילות בהר המכוש, המתחם התת קרקעי הסמוך לנתנז. טראמפ הזהיר כי אם איראן תנסה לשקם במקום יכולות גרעיניות, ארה"ב עלולה לתקוף אותו. בכך הולך ומיטשטש הגבול בין סוגיית הפיקוח הגרעיני לבין המערכה הצבאית עצמה.
גם בזירה הימית נמשכת ההסלמה. איראן הודיעה כי תקפה עשרה כלי שיט לאחר שארה"ב הטביעה חמש מכליות איראניות, ומשמרות המהפכה מאיימים להרחיב את אזור הפעולה הימי. מחיר הנפט חצה שוב את רף 100 הדולרים לחבית.
על הרקע הזה מעניינים במיוחד דברי טראמפ כי המלחמה תסתיים "מיד לאחר" בחירות האמצע. לדבריו, איראן מושכת זמן כדי להשפיע על הבחירות, אך לא תוכל להחזיק מעמד מול הלחץ הכלכלי. הוא אף הוסיף כי מו"מ אפשרי, אך אינו מהלך שהממשל מחפש כעת.
כאן נמצאת הדילמה האמריקנית: טראמפ מחריף את הלחץ מתוך אמונה שהזמן פועל נגד איראן, אך בה בעת קובע למעשה יעד פוליטי לסיום המערכה. ככל שמתקרבות הבחירות, וככל שמחירי האנרגיה והמחיר הציבורי של המלחמה עולים, גדל הפער בין הרצון להציג הכרעה לבין הקושי לכפות על טהראן את תנאי הסיום.
בשלב זה איראן לא הודיעה על צעד תגובה קונקרטי. היא שומרת את האיום עמום, מדגישה שהפיקוח יוכל להתחדש רק לאחר שייווצרו תנאים ביטחוניים מתאימים, ומסתמכת מבחינה מדינית על רוסיה וסין כדי לבלום צעדים נוספים במועצת הביטחון. אולם אם איראן תגיב במהלך גרעיני מתריס או בהסלמה נוספת בהורמוז, ההחלטה עשויה להפוך דווקא לטריגר לסבב נוסף ולהקשות על טראמפ לעמוד בלוח הזמנים שהוא עצמו הציב.
מועצת הנגידים של סבא״א קיבלה ב-9 בספטמבר החלטה להעביר למועצת הביטחון את סוגיית אי הציות האיראני לדרישות הפיקוח. ההחלטה, ביוזמת ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, התקבלה ברוב של 23 מדינות מול שלוש מתנגדות ושמונה נמנעות. לראשונה זה שני עשורים מועברת איראן בדרך זו למועצת הביטחון, על רקע סירובה המתמשך לאפשר לפקחי סבא"א לבקר באתרי הגרעין שהופצצו במלחמות "עם כלביא" ו"שאגת הארי".
איראן דחתה את ההחלטה, אותה הגדירה כצעד פוליטי שנועד להחריף את הלחץ עליה, ולא כתוצאה מהפרה של הסכם הפיקוח. האיראנים טוענים שהפסקת הגישה של סבא״א לאתרים הינה תוצאה של התקיפות על אתרים שהיו בפיקוח סבא"א ובשל המשך המלחמה והאיומים על מתקני הגרעין. סגן שר החוץ לעניינים משפטיים ובינלאומיים, כאזם גריבאבאדי, הדגיש כי המהלך לא יפצה את המערב על כישלון מדיניותו, וגם במועצת הביטחון "לא יוכלו להשיג דבר”.
עם זאת, במציאות הנוכחית להחלטה השפעה מעשית מוגבלת. היא אינה משנה כשלעצמה את מאזן הכוחות, מטילה סנקציות חדשות או משנה את המצב בשטח. חשיבותה בשלב זה היא בעיקר מדינית וסמלית בהעמקת הבידוד של איראן ובהוספת נדבך ללחץ המצטבר עליה.
בכל מקרה, ההחלטה מתקבלת בשעה שהמערכה בין ארה"ב לאיראן שוב מסלימה, וממחישה כי הלחץ המדיני על טהראן מתנהל במקביל ללחץ הצבאי, הימי והכלכלי. לתמונה זו מצטרפים דבריו של הנשיא טראמפ ב־9 בספטמבר, שחזר והדגיש כי ארה"ב מזהה פעילות בהר המכוש, המתחם התת קרקעי הסמוך לנתנז. טראמפ הזהיר כי אם איראן תנסה לשקם במקום יכולות גרעיניות, ארה"ב עלולה לתקוף אותו. בכך הולך ומיטשטש הגבול בין סוגיית הפיקוח הגרעיני לבין המערכה הצבאית עצמה.
גם בזירה הימית נמשכת ההסלמה. איראן הודיעה כי תקפה עשרה כלי שיט לאחר שארה"ב הטביעה חמש מכליות איראניות, ומשמרות המהפכה מאיימים להרחיב את אזור הפעולה הימי. מחיר הנפט חצה שוב את רף 100 הדולרים לחבית.
על הרקע הזה מעניינים במיוחד דברי טראמפ כי המלחמה תסתיים "מיד לאחר" בחירות האמצע. לדבריו, איראן מושכת זמן כדי להשפיע על הבחירות, אך לא תוכל להחזיק מעמד מול הלחץ הכלכלי. הוא אף הוסיף כי מו"מ אפשרי, אך אינו מהלך שהממשל מחפש כעת.
כאן נמצאת הדילמה האמריקנית: טראמפ מחריף את הלחץ מתוך אמונה שהזמן פועל נגד איראן, אך בה בעת קובע למעשה יעד פוליטי לסיום המערכה. ככל שמתקרבות הבחירות, וככל שמחירי האנרגיה והמחיר הציבורי של המלחמה עולים, גדל הפער בין הרצון להציג הכרעה לבין הקושי לכפות על טהראן את תנאי הסיום.
בשלב זה איראן לא הודיעה על צעד תגובה קונקרטי. היא שומרת את האיום עמום, מדגישה שהפיקוח יוכל להתחדש רק לאחר שייווצרו תנאים ביטחוניים מתאימים, ומסתמכת מבחינה מדינית על רוסיה וסין כדי לבלום צעדים נוספים במועצת הביטחון. אולם אם איראן תגיב במהלך גרעיני מתריס או בהסלמה נוספת בהורמוז, ההחלטה עשויה להפוך דווקא לטריגר לסבב נוסף ולהקשות על טראמפ לעמוד בלוח הזמנים שהוא עצמו הציב.