פרסומים

השינוי ההיסטורי שהתרחש בסוריה עם נפילת משטר בשאר אלאסד ב-8 בדצמבר 2024 הצריך גיבוש מדיניות ישראלית חדשה כלפי השכנה מצפון. המהלך הראשון שישראל נקטה, החל בשעות הראשונות שלאחר קריסת המשטר היה פעילות צבאית התקפית, שהלכה והתעצמה במטרה למנוע את נפילת היכולות והתשתיות הצבאיות של הצבא הסורי הקורס לידי אנשי המשטר החדש. בתוך כך, ישראל הרחיבה את אחיזתה בטריטוריה הסורית מעבר לאזור החיץ ברמת הגולן.

נשיא סוריה החדש, אחמד אלשרע, מצידו, בחר לנקוט צעדים מדיניים מרשימים, שכללו התבטאויות והצהרות מפויסות גם כלפי ישראל, כדי שיסייעו לו להתקבל על ידי הקהילה הבינלאומית. בין היתר, אלשרע ביקר בריאד ב-14 במאי 2025 ובתיווך יורש העצר מוחמד בן סלמאן ונשיא טורקיה ארדואן אף נפגש עם הנשיא דונלד טראמפ, שהיה באותה העת בערב הסעודית. הנשיא טראמפ הודיע אז כי יוסרו הסנקציות שהוטלו על משטר אסד. משמעותן המרכזית של הפגישות, עוד לפני ביקור הנשיא טראמפ במפרץ, הייתה קבלת אלשרע כמנהיג לגיטימי על ידי מנהיגים ערבים, ביניהם מלך ירדן עבדאללה, שאירח אותו בעמאן בפברואר 2025. לעומת זאת, לפסגת הליגה הערבית שהתכנסה בבגדד ב-17 במאי, אלשרע לא הגיע עקב הסתייגויות של גורמים פוליטיים עיראקיים המזוהים עם איראן.

במסגרת המדיניות שמדינות ערב נוקטות כלפי אלשרע  חשובה במיוחד עמדת  מצרים. וזאת משלושה טעמים:

• מעמדה הבכיר של מצרים והשפעתה על הזירה הערבית והאזורית.
• היחס המצרי לאלשרע משקף בצורה מיטבית את המחלוקת הקיימת בעולם הסוני בנוגע ליחסי דת האסלאם והמדינה - האסלאם הפוליטי, כפי שהוא מגולם ברעיון המנחה את תנועת האחים המוסלמים, מול רעיון המדינה האזרחית, אותו מקדמת מצרים.
• על רקע עברו של אלשרע, שצמח בארגון לא מדינתי בעל אופי ג'האדיסטי, אשר הכריע את המדינה הסורית, מתחדדת השאלה בדבר מחויבותו לרעיון המדינה הערבית ויישומה, בפרט במובן יכולות המדינה לשלוט בכוח הצבאי ובטריטוריה שלה.

יחסי מצרים- סוריה – רקע 

היחסים בין מצרים לסוריה ידעו עליות ומורדות לאורך עשרות השנים. לזמן קצר היו מצרים וסוריה  למדינה אחת - "הרפובליקה הערבית המאוחדת" - בשנים 1958-1961. במלחמת יום הכיפורים יצאו למתקפה מתואמת על ישראל. לאחר המלחמה דרכיהן נפרדו עקב המדיניות השונה שנקטו ביחס להסדרים עם ישראל ובראשם חוזה השלום שכרתה מצרים עם ישראל ב 1979.

יחסי הנשיאים חוסני מבארכ - אסד היו קורקטיים ומלווים בהערכה הדדית על שום עברם המשותף כטייסי קרב שנטלו חלק במלחמת יום הכיפורים. יחסים אלו התפתחו עם שיבתה של מצרים לשורות הליגה הערבית ב- 1989, לאחר החרם הממושך שרוב מדינות ערב הטילו עליה ושסוריה בלטה ביניהן. עם עליית בשאר אלאסד לשלטון ביולי 2000, הוא התקבל באהדה על ידי הנשיא מבארכ, אך בין המדינות נרשמו גם משברים, כפי שקרה לאחר ההתנקשות בראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי בפברואר 2005, שיוחסה למשטר אסד, ועקב הביקורת המצרית על המעורבות הסורית בלבנון. ב-2011, בשלהי שלטונו, קרא הנשיא מבארכ למקבילו הסורי לפנות את כס הנשיאות כדי למנוע את הרס סוריה ושפיכות דמים. שני משברים אלו הדגימו היטב את המדיניות הקבועה של מצרים, הכוללת תמיכה ברעיון המדינה הערבית באשר היא, ושמירה על שלמותה.

נשיאות עבד אל-פתאח אלסיסי שהחלה ביוני 2014, לאחר מיגור שלטון האחים המוסלמים במצרים, סימנה נקודת מפנה חיובית ביחסי שתי המדינות לאחר שנת נשיאותו של הנשיא מוחמד מורסי. ביוני 2013, שבועיים לפני סילוקו מכס הנשיאות, הכריז הנשיא מורסי במהלך כנס תמיכה במורדים הסורים על אודות ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם סוריה וסגירת שגרירותה בקהיר. הוא האשים את משטר אסד בביצוע פשעים נגד האנושות. החלטה דרמטית ונמהרת זו הייתה דוגמא ליכולותיו המוגבלות של שלטון האחים המוסלמים במצרים ולמדיניות החוץ הכושלת שהוביל מורסי. הרעיון שאותו הטיבה לגבש ולקדם תנועת האחים המוסלמים בכל המרחב הערבי גורס שהאסלאם הוא אינו רק דת ואמונ, אלא גם מסגרת פוליטית-מדינית, שצריכה ויכולה לנהל את חיי התושבים במדינות ערב על פי חוקי השריעה. וכך, ב-3 ביולי 2013 היה אסד מראשוני המברכים על הפלת משטר מורסי - "מה שנקרא האסלאם הפוליטי" ציין בהודעתו. הצעד הראשון שהמשטר הזמני במצרים נקט בנוגע לסוריה היה סגירת שערי המדינה לבאים מסוריה ללא אשרת נסיעה. אזרחים סורים ששהו במצרים התבקשו לעזוב. כך ביקשה מצרים לעצור את הגעת האסלאמיסטיים הסורים אליה – מה שהתאפשר בלי הפרעה בימי שלטון האחים המוסלמים.

ההתקרבות שנקטה מצרים כלפי סוריה במהלך השנים שלאחר מכן הייתה מדודה ומדורגת. היחסים הדיפלומטיים חודשו. מצרים לא תמכה במורדים בסוריה ולעומת זאת הדגישה את הצורך בשמירה על אחדות האדמה הסורית וריבונות המדינה. עמדה זו, שנותרה בתוקף גם בימים אלו, מביאה לידי ביטוי את תפיסתה העקרונית של מצרים, המקדשת את המדינה האזרחית ואת ריבונותה ושוללת את הרעיון המנוגד של האסלאם הפוליטי. הנשיא אלסיסי הביע תמיכה פומבית בנשיא אסד במסגרת ריאיון ששודר ב-22 בנובמבר 2016 וציין את תמיכתו בצבא הלאומי הערבי במדינות המצויות במשבר משילות, דוגמת לוב, עיראק וסוריה.  הוא הוסיף, שעמדת מצרים משקפת את הכבוד המוענק לרצון העם הסורי ולצורך במציאת פתרון פוליטי למשבר העובר על סוריה וכן הדגיש את הצורך בהפסקת אש והכנסת סיוע הומניטרי, לצד צורך להילחם בקבוצות האסלאמיסטיות. דברים אלו שיקפו את הגישה הסולידרית של המשטר והציבור במצרים כאחד עם סבלו של העם הסורי ועם כל עם ערבי המצוי במלחמה או משבר, ובכלל זאת הפלסטינים.

הנורמליזציה בין מצרים לסוריה כללה תיאום ושיח בין מנגנוני הבטחון של שתי המדינות. במאי 2023 נתנה מצרים את הסכמתה לשיבת סוריה לשורות הליגה הערבית בתום 11 שנות היעדרות ולאחר שבראייה מצרית מולאו התנאים שאפשרו זאת, ועיקרם התחייבות לסיום המאבק הפנימי בסוריה בדרכי שלום.

מצרים והמשטר החדש בסוריה

יחסה של מצרים למשטר אלשרע ולסוריה ייסקר להלן לאור הצהרותיהם של בכירים מצריים ודברי פרשנים החל מהימים הראשונים שלאחר קריסת משטר אסד והשתלטות אלשרע ואנשיו על המדינה.

ב-4 דצמבר 2024 התקשר שר החוץ הסורי במשטר אסד, בסאם צבאע', לשר החוץ המצרי עבד אלעאטי, כדי לעדכנו על אודות ההתפתחויות בסוריה. אלעאטי הדגיש את תמיכתה הקבועה של מצרים במדינה הסורית בריבונותה, אחדות אדמתה ושלמותה, תוך ציון הצורך העליון בשמירה על חיי האזרחים. אולם, בהמשך הכחיש משרד החוץ המצרי רשמית את הפרסום שטען כי מצרים הציעה לאסד לפרוש מהנשיאות ולעזוב את סוריה. יתר על כן, על פי דיווח באקונומיסט, מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות סירבו לבקשת אסד להעניק לו מקלט מדיני בשטחן. מצרים הרשמית לא מיהרה להגיב למצב שהתפתח בסוריה ורק בקשה מהאזרחים המצריים החיים בסוריה לנקוט משנה זהירות.

ב-8 בדצמבר פרסם משרד החוץ הודעה, שבה נאמר שמצרים "[...] מדגישה את העמידה לצד העם הסורי, תומכת בריבונות הסורית, אחדות אדמתה ושלמותה, קוראת לכל הצדדים לשמור על יכולות המדינה ומוסדותיה הלאומיים [קרי הצבא בראש ובראשונה] ועל העדפת האינטרס העליון של המדינה, וכן קוראת לפתיחת  תהליך פוליטי כולל לכינון שלב חדש של שלום פנימי. בנוסף מצרים הדגישה את פעילותה בתיאום עם גורמים בינלאומיים למען הגשת סיוע לעם הסורי ושיקום המדינה ותמיכה בשיבת הפליטים הסורים אל ארצם." בהודעה זו נוסחה היטב עמדתה של מצרים כלפי המשטר המתהווה בסוריה - הפנייה היא אל העם הסורי והיא נעדרת כל התייחסות למשטר החדש. מכך ניתן היה להסיק שהוא אינו מקובל ולא זוכה בשלב הזה להכרה.

אומנם, המשטר המצרי, כדרכו, נמנע מהבעת דעה נגד משטר ערבי אחר, אך ההסתייגות המצרית מאלשרע נרשמה היטב ובאופן נרחב על ידי התקשורת המצרית. עיתונאים ופרשנים מצריים, בראשם העיתונאי הבכיר והאינטלקטואל אבראהים עיסא המטירו קיתונות של ביקורת על אלשרע ואנשיו, שתוארו ג'האדיסטים, כפי שמתוארים כלל אנשי תנועת האחים המוסלמים והארגונים בעלי הזיקה לאידאולוגיה הזו. חשוב לציין שמקורן של כל התנועות הסלפיות - הג'הדיסטיות, הוא בתנועת האחים המוסלמים, והן ההתפתחות הקיצונית והאלימה לרעיונות של התנועה הזו. בין היתר, איימן אלט'ואהרי, שירש את בן לאדן כמנהיג אלקאעדה, הצטרף לשורות האחים המוסלמים במצרים בגיל 14 והושפע מכתבי הוגה הדעות של התנועה, סייד קוטב.

אחמד מוסא, העיתונאי הבכיר המתפלמס תדיר עם פרסומי האחים המוסלמים, כתב ב-8 במארס ש"טרוריסט נשאר טרוריסט גם אם ירחץ במי באר זמזם (הבאר הקדושה שבמסגד אלחראם במכה). עיתונאים מצריים דחו גם דיווחים כוזבים שהופיעו באמצעי התקשורת של האחים המוסלמים בימים הדרמטיים לאחר השתלטות  אלשרע על השלטון, על פיהם מצרים היא המטרה הבאה ושיש לכאורה סימנים לחוסר יציבות בה ולמחאות של אזרחים נגד המשטר, בהמשך לאירועים בסוריה. דיווחים אלו שיקפו קריאה שיצאה מזרם השינוי בארגון האחים המוסלמים, המבקש לערער את היציבות במצרים ולהניע מחדש את המומנטום של המהפכה. בשיח בתקשורת ובמדיה החברתית במצרים רווחה הבנה שלחץ יופנה כעת נגד מצרים כדי להביא לפירוקה, כפי שקרה בסוריה. לכן על העם המצרי והמדינה המצרית להיות ערוכים.

בימי נפילת משטר אלאסד בלטה בכיסוי התקשורתי במצרים תדהמה ממהירות קריסת סוריה ובמיוחד ממהירות קריסתו של צבאה. בתוך כך הובע צער על גורלו של העם הסורי שנותר ללא מגן. פרשן מצרי דימה את קריסת הצבא הסורי למקלו של הנביא סולימאן הנזכר בקוראן בסורת סבא פסוק 14. על פי פרשנות המסורת לפסוק זה, הנביא סולימאן מת בעודו עומד נשען על מטהו ולכן השדים לא הבחינו במותו במשך שנה, אלא כשנפל אפיים ארצה מכיוון שתולעת העץ כרסמה במטה והחלישה אותו עד שקרס. רוצה לומר, הצבא הסורי היה רקוב ואכול שנים לפני שהוכרע על ידי כוחות אלשרע, מה שמסביר את קריסתו המהירה. עוד זווית בנוגע לצבא הסורי העלה הפרשן המדיני הבכיר והוותיק ד"ר מצטפא אלפיקי. המשטר הסורי נפל מכיוון שהצבא הסורי לא הגן עליו, הוא זנח את אחריותו ואת נאמנותו לנשיא אסד, הפסיק לראות בו מנהיג ומפקד עליון ובכך גזר את גורלו. הפרשן הצבאי הבכיר, האלוף בדימוס סמיר פרג אמר לסורים, שאחרי השמחה על נפילת משטר אסד "עוד תבכו כי המדינה אבדה עם קריסת צבאה". התחזית שלו כללה הבנה שהצבא הסורי החדש יורכב מגורמים ג'האדיסטים, שבינם לבין מחויבות למדינה, לבין ההבנה לגבי מקומו של הצבא בתוך המדינה, ולבין החובה להגן על הממלכה - אין דבר וחצי דבר. מבחינה זו, אמר האינטלקטואל והעיתונאי הבכיר ד"ר עבד אלמנעם סעיד, השמדת  היכולות של הצבא הסורי שירתה את אלשרע בדרכו לבנות את צבאו החדש תוך גיוס אנשיו.

המסקנה הגורפת של כל הפרשנים והקו שאותו קידמה התקשורת במצרים - גם לאור השמדת היכולות של הצבא הסורי על ידי ישראל – היא, שמצרים זקוקה לצבא חזק, כשיר, מצויד היטב וחדיש, הנאמן למדינה ולעומד בראשה, כדי להגן על המולדת מפני איומים ולהרתיע אויבים מבית ומחוץ.

מהלכי מצרים בזירות הפנים והחוץ

לאור העמדה כלפי משטר אלשרע ניתן להבין את מהלכי התגובה שנקט המשטר המצרי:

בזירת הפנים, ב-15 בדצמבר 2024 נערכה ביוזמת הנשיא אלסיסי פגישה בינו לבין שורה של עורכי עיתונים ופרשנים בכירים, שהם גם מובילי תוכניות האירוח הנצפות ביותר במצרים. הוא ציין בפניהם את שלושת האיומים הקיימים על מצרים - איום ההגירה הכפויה מרצועת עזה לחצי-האי סיני, התאים הרדומים של הטרור, ויצירת לחץ בתוך מצרים שאותו יוזם ארגון האחים המוסלמים. הנשיא הדגיש את מודעות הציבור לאיומים אלו והסביר שאינו מודאג משום שידיו נקיות - הוא לא גזל כסף ציבורי ולא שפך דם, רוצה לומר: בניגוד לנשיא אסד.

בנוסף, הנשיא אלסיסי ערך שורת מפגשים עם הפיקוד הבכיר של הצבא וארגוני הביטחון. מדובר בנוהל שבשגרה, אך בכיסוי התקשורתי הודגשו עמידתם האיתנה של ארגונים אלו בהגנה על המולדת והאזרחים וכן לצידו של הנשיא וזאת בניגוד להתנהלות הצבא הסורי. שוב הובלטה הסיסמא מימי המהפכה שלאחר נפילת משטר מבארכ - הצבא והעם הם יד אחת. המסרים הללו ביקשו לעורר את מודעות הציבור ולשמר ולחזק את הסולידריות הפנימית בין ההנהגה לעם.

כלפי חוץ, מצרים שידרה הסתייגות מהמשטר הסורי החדש, אך נקטה מדיניות זהה לזו של מדינות ערב האחרות בקבלתו לליגה הערבית. הנשיא אלשרע הוזמן לפסגת החירום לסוגית פלסטין שנערכה ב-4 במארס 2025 בקהיר וכיתר המנהיגים אף התקבל  על ידי הנשיא אלסיסי בשער אולם הכנסים בבירה המנהלית החדשה. עם זאת, ניכר היה שבלי התלהבות מצד אלסיסי. כלומר: סוריה לא תזכה לחיבוק אוהד ממצרים, אך היא חלק מהמערכת הערבית ושוב לא תוחרם או תנותק ממנה - כפי שאירע לנשיא בשאר אלאסד. כך יחתרו מצרים ומדינות ערב האחרות להבטיח השפעה על המשטר החדש, שמבקש להיות חלק מהמרחב הערבי באופן טבעי, ואף לצמצם השפעות של גורמים לא-ערבים עליו.

בנוסף, מצרים השאירה את פעילות השגרירות המצרית בדמשק על מכונה. אחת הסיבות העיקריות לכך היא הצורך במתן שירותים קונסולריים לקהילת המצרים בסוריה. בנוסף, במצרים הלכה והתבססה בשנים האחרונות וככל שנמשכה מלחמת האזרחים בסוריה קהילת מהגרים סורית גדולה, המונה כ-700 אלף עד מיליון איש. מדובר במהגרים, בפי הנשיא אלסיסי "אורחים", שזכו להערכה בקרב הציבור המצרי, התערו בחברה המצרית ופתחו עסקים משגשגים, למשל בתחום האירוח והמסעדנות. מהגרים אלו חגגו את נפילת משטר אסד ואף הביעו משאלה לחזרתם האפשרית למולדתם. המצרים בירכו ברשתות החברתיות את הסורים, ואלו הודו למצרים על כך שאירחה אותם. עם זאת, בהוראות המשטר לא נמשכו החגיגות כדי לא לאפשר ביטויי תמיכה ואהדה במצרים למשטר אלשרע. בין היתר, שיבת הפליטים הסורים למולדתם מחייבת את המשך הקשר הדיפלומטי בין המדינות. מעבר לכך, זו גם דרך להבטיח שמצרים תהיה חלק מהשיח הבינלאומי על עתידה של סוריה והמאמצים לשיקומה.

בהקשר האזורי, יש להתייחס גם לעמדה המצרית ביחס לפעילות ישראל בסוריה. מיד עם קריסת משטר אסד, מצרים גינתה את ההשתלטות הישראלית על אזורי החיץ וכיבוש האדמה הסורית בניגוד להסכם הפרדת הכוחות מ 1974. מהלכי ישראל, על פי הודעת משרד החוץ המצרי, מפרים את החוק הבינלאומי ואת שלמות האדמה והריבונות הסורית. הודעת גינוי לישראל בנוסח דומה לזה שיזמה מצרים התפרסמה גם על ידי הליגה הערבית: קריאה למעבר שקט לכינון מערכת פוליטית חדשה, שתענה על שאיפות העם הסורי, באמצעות בחירות ובפיקוח האו"ם. מעבר לכך, מהלכי ישראל חידדו את ההבנה הרווחת בשיח המצרי, שהשחקניות האזוריות החזקות שאינן ערביות - איראן, טורקיה וישראל - מנצלות את חולשתו של העולם הערבי כדי לבצע מהלכים אגרסיביים הנועדים לקדם אינטרסים שלהן. ההבנה הזו היא חלק משיח אינטלקטואלים הקיים במצרים מפרספקטיבה היסטורית על מדינות ערב, המבכה את מצבן בעשורים האחרונים. נפילתה של סוריה, שבבירתה שכנה בירת האימפריה האומיית ושבה התפתח רעיון הערביות, לידי כוח אסלאמיסטי בסיוע מדינה לא ערבית -– טורקיה, כפי שסוריה שבשלטון בשאר הייתה נתונה לחסדי איראן.

ישראל, מצרים, והיחס למשטר אלשרע. 

בעוד שהמלחמה ברצועת עזה יצרה והדגישה מחלוקות ופערים בין ישראל למצרים, ביחס לסוריה שבהנהגת אלשרע ניכרות נקודות דמיון בין ישראל למצרים, אומנם לצד פערים מהותיים.

ישראל ומצרים מביטות בחשדנות רבה בנשיא אלשרע מעצם היותו איש טרור, שהאידאולוגיה שלאורה צמח היא של ג'האד מבית אלקאעדה. למרות שהמשטר המצרי נמנע מביקורת פומבית כלפי אלשרע עצמו, ניכרת הסתייגות והתעלמות ממנו תוך העדפה לפנייה ישירה לעם הסורי. ולמרות  זאת, מצרים אימצה גישה פרגמטית בניהול השיח עם הנשיא ואנשי משטרו תוך בחינת מעשיו שעשויים להעיד על מדיניותו, יותר מאמירותיו. נראה שישראל החלה נוקטת גישה דומה ומנהלת שיח לא ישיר עם משטר אלשרע על אודות הסדרי הביטחון הנחוצים בגבול בין המדינות.

עם זאת, פער משמעותי ניכר בין מצרים לישראל ביחס לאחדותה וריבונותה של סוריה והצורך לשמר בה שלטון מרכזי. ישראל נקטה מדיניות של הגנה על העדה הדרוזית בסוריה, העשויה להתרחב להגנה על עדות נוספות בסוריה, החשות מצוקה או סכנה. אולם, השיח הנרחב שהתקיים בישראל על הצורך להתערב למען הגנת הדרוזים יכול להיחשב בעיני סוריה ומדינות ערב אחרות כאמצעי בידי ישראל לקדם יעדים ביטחוניים ואסטרטגיים שלה בתוך סוריה. חשיבה מדינית זו, שניתן לכנותה "דיפלומטיית המיעוטים", סותרת את העקרון שמצרים ומדינות ערב האחרות דוגלות בו מכיוון שהיא  עשויה  לזרז או להעצים מגמות בדלנות בקרב מיעוטים שונים בסוריה, עד כדי פיצול המדינה ופירוקה. המהלכים שישראל נקטה עד כה מחזקים את קיומם של שטחים או מובלעות בעלי אפיון עדתי ואתני, בניגוד למהלכי המשטר המרכזי שתכליתם לאחד את סוריה. וכמו שהראה ניסיון העבר, פיצול והיעדר או חולשת משילות מרכזית מזמנים מעורבות של גורמים זרים, מדינתיים ולא מדינתיים. סוריה מפוצלת תהיה כר נוח לפעילות טרור או מעורבות של איראן וטורקיה בה, בניגוד לאינטרס המצרי והישראלי כאחד.

האינטרס המשותף לישראל ולמצרים הוא שסוריה החדשה תרחק ממחנה האחים המוסלמים. ההנחה היא, שהיא לא תפנה לכיוון זה ככל שתימצא לה אלטרנטיבה בדמות מחנה מדינות ערב הסוניות הפרגמטיות, זה  המובל על ידי מצרים וערב הסעודית, אשר חותר ליציבות ולפיוס ומונחה על ידי זיקה חיובית למערב.