מאז פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״, המעצמות צחצחו חרבות בזירה הדיפלומטית – בין היתר במועצת הביטחון של האו״ם, שבה שתיהן חברות קבועות. כך, גם בהקשר המערכה מול איראן, מיהרו סין, פקיסטן ורוסיה ליזום החלטה במועדה הקוראת להפסקת אש מיידית. השגריר סין לאו״ם, פו קונג, קרא לצדדים להימנע מ״הוספת שמן למדורה״ ודוברים רשמיים מטעמה של בייג'ינג אף הוסיפו כי הפעולה האמריקאית ״מפרה את עקרונות אמנת האו״ם והחוק הבינלאומי״. נשיא סין, שי ג׳ין-פינג, קרא ל״מדינות בעלות השפעה מיוחדת על הצדדים בעימות" להרגיע את המצב – אמירה שכוונה בבירור לארה"ב, שבראייתו של שי, מסלימה את המצב במקום להרגיע אותו.
באופן מעניין, ארצות הברית פנתה לסין בבקשה שתשתמש בהשפעתה על איראן, עמה היא מנהלת קשרים ענפים. כך, כשאיראן איימה לסגור את מיצרי הורמוז - דרכם עובר נתח נכבד של הסחר העולמי ו-20% מהנפט - מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, דחק בסין להניא את איראן מנקיטת צעד דרמטי זה. קריאה זו מעידה על כך שלמרות העימות הגלוי, ישנן גם נקודות שבהן האינטרסים האמריקאיים והסיניים חופפים. גם אם סין תבחר להתערב, לא יהיה זה כי נענתה לבקשתו של רוביו, אלא כי גם היא נסמכת במידה רבה על מיצר הורמוז במסחר עם מדינות באיזור.
סבב ההסלמה בין ישראל לאיראן - ובימים האחרונים גם בין ארה"ב לאיראן - הוא כר פורה להתנגחויות בין המעצמות. אך בדומה לסכסוכים קודמים, קיימים ביניהן גם הפעם אינטרסים משותפים: מניעת הסלמת והבטחת מעבר חופשי בנתיבי הסחר העולמיים. לכן, מאחורי הרטוריקה החריפה מסתתר האינטרס של כל מעצמה לתרום את חלקה בהרגעת המצב, במטרה לאפשר שגרת חירום תוך צמצום נזקים. גם אם משמעות הדבר, עבור ארה"ב, הכרה בהשפעתה הגוברת של סין במזרח התיכון.
מאז פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״, המעצמות צחצחו חרבות בזירה הדיפלומטית – בין היתר במועצת הביטחון של האו״ם, שבה שתיהן חברות קבועות. כך, גם בהקשר המערכה מול איראן, מיהרו סין, פקיסטן ורוסיה ליזום החלטה במועדה הקוראת להפסקת אש מיידית. השגריר סין לאו״ם, פו קונג, קרא לצדדים להימנע מ״הוספת שמן למדורה״ ודוברים רשמיים מטעמה של בייג'ינג אף הוסיפו כי הפעולה האמריקאית ״מפרה את עקרונות אמנת האו״ם והחוק הבינלאומי״. נשיא סין, שי ג׳ין-פינג, קרא ל״מדינות בעלות השפעה מיוחדת על הצדדים בעימות" להרגיע את המצב – אמירה שכוונה בבירור לארה"ב, שבראייתו של שי, מסלימה את המצב במקום להרגיע אותו.
באופן מעניין, ארצות הברית פנתה לסין בבקשה שתשתמש בהשפעתה על איראן, עמה היא מנהלת קשרים ענפים. כך, כשאיראן איימה לסגור את מיצרי הורמוז - דרכם עובר נתח נכבד של הסחר העולמי ו-20% מהנפט - מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, דחק בסין להניא את איראן מנקיטת צעד דרמטי זה. קריאה זו מעידה על כך שלמרות העימות הגלוי, ישנן גם נקודות שבהן האינטרסים האמריקאיים והסיניים חופפים. גם אם סין תבחר להתערב, לא יהיה זה כי נענתה לבקשתו של רוביו, אלא כי גם היא נסמכת במידה רבה על מיצר הורמוז במסחר עם מדינות באיזור.
סבב ההסלמה בין ישראל לאיראן - ובימים האחרונים גם בין ארה"ב לאיראן - הוא כר פורה להתנגחויות בין המעצמות. אך בדומה לסכסוכים קודמים, קיימים ביניהן גם הפעם אינטרסים משותפים: מניעת הסלמת והבטחת מעבר חופשי בנתיבי הסחר העולמיים. לכן, מאחורי הרטוריקה החריפה מסתתר האינטרס של כל מעצמה לתרום את חלקה בהרגעת המצב, במטרה לאפשר שגרת חירום תוך צמצום נזקים. גם אם משמעות הדבר, עבור ארה"ב, הכרה בהשפעתה הגוברת של סין במזרח התיכון.