הסרטונים החדשים שפרסמה 'המדינה האסלאמית' נגד ישראל על רקע גל האלימות האחרון אינם נושאים בצדם חידוש ממשי. האידיאולוגיה הסלפית-ג'האדית ראתה מאז ומתמיד בישראל מדינת כיבוש וכפירה שיש לנהל מולה מלחמת ג'האד במטרה להביסה. עם זאת, משיקולים פרגמטיים הנוגעים למגבלות הכוח ולסימון 'סוריה ועיראק תחילה', ישראל נחשבה - ועודנה נחשבת - בתור 'אויב רחוק' שאינו נמצא בסדר העדיפויות המיידי של 'המדינה האסלאמית' ועתידה לעמוד במרכזו רק בשלבים הבאים, עם התפשטות הח'ליפות. לצד מיקומה הנמוך של ישראל ב'בנק המטרות' של הארגון, היא מומשגת באופן תדיר במישור הרטורי והסמלי כאויבת ראשית המהווה יעד לכיבוש. 'המדינה האסלאמית' נוהגת לפאר עצמה ככוח צבאי שעתיד לשמש את המוסלמים כמשקל נגד לעוצמתה של ישראל, תוך תיאור המאבק בסוריה ובעיראק כ"שער לפלסטין" וכתחנת ביניים בדרך לשחרור ירושלים. במובן זה, הסרטונים החדשים נועדו בראש ובראשונה למנף את ההסלמה הנוכחית לטובת מערך ההסברה של 'המדינה האסלאמית'. יחד עם זאת, ועל אף שפעולתה של 'המדינה האסלאמית' כנגד ישראל מתמצה לפי שעה במישור הרטורי, הייאוש ומשבר המנהיגות בצד הפלסטיני יוצרים ואקום שאליו מסריה עלולים לחלחל.
'המדינה האסלאמית' יודעת למנף היטב את היתרונות הגלומים ברשת, תוך זיהוי המדיה החברתית כאמצעי חיוני המשמש אותה לתקשורת בין חברי הארגון אך גם כתשתית לתעמולה, לוחמה פסיכולוגית וגיוס פעילים. זו משתמשת ברשת בין השאר על מנת להשפיע ולהסית בודדים או קבוצות לביצוע פעולות טרור בצורה ספונטנית. חמאס, הג'האד האסלאמי, ארגונים סלפים-ג'האדים וגורמים נוספים בחברה הפלסטינית יישמו תהליך של למידה ושאבו השראה ממודל ההצלחה של 'המדינה האסלאמית' ברשתות החברתיות, על מנת להשפיע גם הם על צעירים פלסטיניים לצאת ולבצע פיגועי טרור ברחובות ישראל. באמצעות קמפיינים הקוראים לפגוע ביהודים, הם השיגו השפעה פסיכולוגית של מתקפת טרור ובאמצעותה משפיעים על ערעור תחושת הביטחון בציבור הישראלי, ללא צורך בתשומות לוגיסטיות להתארגנות וללא צורך בתשתית מודיעינית לבחירת יעדי הפיגוע.
השימוש ברשתות החברתיות מאפשר גמישות והתאמת מסרים "תוך כדי תנועה" ובהתאם להתפתחויות בשטח. בגל הטרור הנוכחי, לצד הכלים המוכרים (שירי הלל לטרור, סרטוני וידיאו ערוכים ומגמתיים של פיגועים ותמונות) מתבצעת העצמת "שהידים" באמצעות עמודים אינטרנטיים המאפשרים בלחיצת כפתור היכרות אינטימית עם המחבלים, סיפורם האישי, ביתם וחפציהם. יצירת תחושת ההזדהות עוררה בקרב צעירים פלסטינים רבים את הרצון למסור גם הם את חייהם לטובת המאבק הפלסטיני, גם אם אינם בעלי רקע של טרור. ישנה סבירות לא נמוכה שההחלטה בנוגע לביצוע של לפחות חלק מן הפיגועים האחרונים נרקמה בצורה ספונטנית בבוקר הפיגוע עצמו, כתוצאה מהחיבור בין רגשות התסכול לבין החשיפה להסתה המתבצעת באמצעות הרשת. במציאות בה מוסרות המחיצות בין העולם הפיזי לקיברנטי, השילוב בין רגשות לתכנים ברשת יכול להשפיע על התודעה. במילים אחרות ניתן כיום להצביע על קשר ישיר בין הסתה לטרור ברשת לביצוע פיזי של פיגועי טרור. העולם חווה זאת בגל פיגועי הטרור על ידי מעריצי (Fan Boys ) ה'מדינה האסלאמית' במהלך 2014-5, במדינות רבות ברחבי העולם, ותופעה מסוכנת זו באה לידי ביטוי כעת גם בישראל.
'המדינה האסלאמית' הצטרפה גם היא למקהלת המסיתים, הקוראת להמשיך את גל הפיגועים בירושלים ובערים נוספות בישראל. הסרטים שפרסמה הפגינו, פעם נוספת, יכולות גרפיות מהוקצעות מלוות במסרים ברורים. אולם, ספק אם מבצעי הפיגועים הושפעו משיח זה באתרי האינטרנט וברשתות חברתיות, ועד כמה 'המדינה האסלאמית' משפיעה על המתיחות השוררת כיום בגדה המערבית. מה שידוע הוא שאחוז התמיכה ברעיונות מבית היוצר שלה הוא זניח ביותר: רק 4% מתושבי הגדה מאמינים שהיא מייצגת את ערכי האסלאם. בנוסף, מפגינים בערי הגדה שמעוניינים בהמשך האלימות ובהגברת החיכוך עם כוחות צה"ל, עוטפים עצמם בדגלים של הרשות הפלסטינית, של פתח או של חמאס. הדבר מוכיח שגל האלימות הנוכחי מבטא רגשות לאומיים ופוליטיים פלסטיניים, ולא סלפיים-ג'האדיים. דגלים שחורים אינם מונפים בהמוניהם – לפי שעה – בערי הגדה ובמזרח ירושלים.
בשנים האחרונות התקבעה בישראל הבנה, ברוח ההנהגה המדינית-ביטחונית, כי האיום החמור ביותר לביטחונה של המדינה הוא הציר "הרדיקלי", קרי איראן-אסד-חזבאללה. לשם, לפחות לפי הרטוריקה, הופנו רוב התשומות המדיניות וההיערכות הצבאית. אמנם יש צדק וביסוס לתפישה הזאת, אך אין זה אומר שהיא הנכונה ביותר. כפי שהמציאות מוכיחה לנו בימים אלו, ראוי לשקול גם את החלופה לפיה הדבר המסוכן אף יותר לישראל הוא שילובם של שני מצבים נפרדים במזרח התיכון, ששזירתם זה בזה עלולה להביא להתפתחויות שליליות אף יותר, והם: היעדר התוחלת בסכסוך הישראלי-פלסטיני והתחזקות האסלאם הסלפי-ג'האדי באזור, בהובלת 'המדינה האסלאמית'.
אכן, לעת עתה, לא הוכח ש'המדינה האסלאמית' הכתה שורשים בגדה המערבית, בעזה ובתוך שטחי ישראל, אך רצוי שלא לבחון תופעה זו במדדים מסורתיים של השתייכות ארגונית. 'המדינה האסלאמית' הינה תופעה החורגת מהגדרה של ארגון טרור, והפצת בשורתה – בעיקר דרך המדיה החברתית – אינה פוסחת על האוכלוסייה המוסלמית בכל העולם ובפרט זו הסונית – קל וחומר במרחב הסהר הפורה. ללא תקווה לעתיד טוב יותר ובלי טיפול יסודי בבעיות המהותיות של הציבור הפלסטיני, עשויה להיווצר שכבה עבה של צעירים מתוסכלים, שבהיעדר חלופה תשים יהבה על הפתרונות האטרקטיביים שמציעה להם 'המדינה האסלאמית' . לא צריך לשם כך הכוונה של תא טרור וגם לא חומר נפץ. כל מה שדרוש זה סכין חדה וחיבור לרשת – את הסנונית הראשונה לדפוס הפעולה הזה בישראל ניתן לראות כבר בימים אלו.
0 תגובות
הוסף תגובה