שורטי של עומר עינב

אם חושבים על זה קצת אז הן בסך הכל די דומות, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה. שתיהן פרצו בהפתעה מצדה של ישראל, אשר בחלוף מספר שעות ממהלך מתוכנן היטב של האויב בגבול מצאה את עצמה במלחמה שלא רצתה ולא ציפתה לה באותה נקודת זמן. בשתי המלחמות נתפסו הכוחות הלוחמים לא מוכנים ולא כשירים ללחימה, כשבשדה הקרב הם נתקלים בנשק מתקדם שהצליח להפתיע בקטלניותו למרות הידיעה על קיומו (סאגר ב-1973, קורנט ב-2006). בשני המקרים הוצנח גנרל (חיים בר-לב ומשה קפלינסקי) לפקד על חזית הלחימה מעל אלוף הפיקוד (שמואל גונן(גורודיש) ואודי אדם) שאיבד את אמונו של הרמטכ"ל (דוד אלעזר (דדו) ודן חלוץ), שבעצמו שילם את מחיר הכישלון וסיים את תפקידו לאחר המלחמה. גם ב-1973 וגם ב-2006, מבעד לביקורת על המפקדים הבכירים התקבעו בתודעה...

"שורטי", הבלוג של המכון למחקרי ביטחון לאומי, מציין שנה להקמתו. "שורטי" הוקם כדי להוות במה לשיתוף רעיונות ותובנות בנושאי ביטחון לאומי, במטרה לחשוף את עבודת המכון בפורמט תמציתי וממוקד. לרגל חגיגות השנה לבלוג, נרתמו חוקרים וכותבים אורחים לפרויקט מיוחד ובו הם התבקשו לנתח הזדמנויות העומדות לפתחה של מדינת ישראל בעת הזו. על רקע שיח המאופיין בזיהוי ואפיון איומים, יש חשיבות לאיתור הזדמנויות שעשויות לשפר היבטים מהותיים בביטחונה הלאומי של ישראל ולתרום למאזנה האסטרטגי. אנו שמחים לארח את ח"כ יאיר לפיד וח"כ קסניה סבטלובה, שלצד חוקרי המכון תרמו לפרסום זה. קריאה מהנה. תקופת מעבר(ים): ההזדמנות של ישראל להחזיר את היוזמה לידיה / קובי מיכאל בעת האחרונה מתהווה ציר בין המצרים לרשות...

"דאע"ש יותר גרועים מכל מה שהכרנו בעבר, השיטות שלהם יותר אכזריות אפילו מאל-קאעדה. דרושה התגייסות של כל העולם המערבי למהלך צבאי נרחב כדי לחסל את התופעה ולהשיב את הסדר המוכר למזרח התיכון. בהקשר הישראלי, ההצהרות שלהם לגבי פלסטין רק ממחישות את הדמיון בינם לבין המאבק הלאומי הפלסטיני ומוכיחות את היעדר התוחלת במציאת פתרון מול גורמים רדיקליים מסוג זה." אין טעם לחפש את מקור הציטוט, שכן הוא מומצא. ועדיין, נדמה שלמרות זאת אין אמיתי ממנו כמשקף הלכי רוח שכיחים, הנשמעים בשיח הציבורי והתקשורתי על אודות 'המדינה האסלאמית' בעת האחרונה. חבויות בו חמש הנחות שגויות שיש להפריכן: הראשונה היא לכאורה סמנטית, אך למעשה אין מהותית ממנה. הכוונה לבחירה בכינוי דאע"ש, השגורה בפי מרבית הדוברים, ולא פעם נובעת מהרגל....

במשך מאות שנים, ובמיוחד בשליש האחרון של המאה התשע עשרה ובחצי הראשון של המאה עשרים, היריבות בין גרמניה לצרפת הייתה למרחץ דמים מהקטלניים להם האנושות הייתה עדה בעת המודרנית. אם היה נשאל אדם אקראי במינכן ב-1915, או בליון ב-1940, על אפשרות של כינון יחסי שלום בין שתי המדינות, סביר להניח שהתשובה הייתה שלילה מוחלטת ונחרצת. אולם, החוויה הקשה של מלחמת העולם השנייה הביאה לפנייה לדרך אחרת, כפי שהתבטא בהקמת האיחוד האירופי וביסוס שיתוף פעולה ארוך שנים במגוון תחומים: ביטחוני, מדיני, כלכלי, מדעי, ספורטיבי ועוד. ביום שישי האחרון אף נפגשו שתי נבחרות הכדורגל הלאומיות של צרפת וגרמניה, כ-70 שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, למשחק ידידות חגיגי בסטאד דה פראנס, אצטדיון הכדורגל שבפרברי פריז, לקראת אליפות אירופה...

האלימות שפרצה בשבועות האחרונים הותירה את הציבור בפני הרבה שאלות בנוגע למניעים שעמדו מאחוריה, בתוך ההקשר המוכר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גורמים המנתחים את האירועים מתייחסים בין השאר למאבק דתי למאבק לאומי, לביטוי אינדיבידואלי למצוקות חברתיות ולסוגיות נוספות הקשורות באירועים האלימים. אולם, נדמה כי יש חשש מסוים משילובו בשיח של נושא אחד, בעל זיקה לאירועים, שאינו עולה חרף שליטתו משך פרק זמן ארוך בכותרות: 'המדינה האסלאמית'. מעת לעת מוזכרות כבדרך אגב השפעות של הישות המהפכנית שמבוססת בסוריה ובעיראק על השוליים של החברה הפלסטינית והחברה הערבית בישראל, ובימים האחרונים אף פורסמו סרטונים מטעמה המגבים ומעודדים את הפגיעה ביהודים בישראל - אך האם יש בכך ממש? האם באמת ניתן למתוח קו ישר בין הרוח "הדאע"שית"...

הקיפאון המתמשך במגעים המדיניים בין ישראל לרשות הפלסטינית וכרוניקת העימותים החוזרים ברצועת עזה, כמו גם חוסר התוחלת הנשקף בכל הנוגע להתקדמות לעבר הסדר כלשהו, הפכו בשנים האחרונות את הזירה הדיפלומטית הבינלאומית ללב המאבק הפלסטיני למימוש שאיפותיהם הלאומיות. זירה זו אמנם אינה מניבה פירות מידיים, אך לישראל קשה להתמודד בה ובטווח הארוך האפקט המצטבר משחק לרעתה. כך בסוף השבוע שעבר הומחשו שוב חוקי המשחק כאשר בראש החדשות בארץ ובעולם הוצגו תמונות מהכפר נבי צאלח, צפונית מערבית לרמאללה, שם חייל ישראלי התעמת עם אזרחיות מקומיות בעודו מנסה לעצור נער פלסטיני. התמונות אכן היו קשות ומטלטלות ואפשר לדון שוב ושוב במה באמת קרה שם, אך צריך להודות על האמת: אין לזה כל חשיבות. זאת, הואיל ועצם הפעולה של צה"ל...

מה שהתהווה בחודשים האחרונים כמצוקת פינוי פסולת בבירות הפך למחאה פוליטית נרחבת, שמלבה את הבעיות הרבות שהמדינה מתמודדת איתן זה מכבר. ב-22 באוגוסט יצאו ההמונים לרחובות הבירה הלבנונית בקריאה "אתם מסריחים" (طلعت_ريحتكم) כלפי השלטונות, בתגובה לאי פינוי הפסולת שהולכת ונערמת בבירות בהיעדר מציאת אתר חלופי לאחסונו. ההפגנה פוזרה באלימות ובכך למעשה פתחה תיבת פנדורה בדמות קריאות זועמות של הציבור נגד הנהגת המדינה והשחיתות של מוסדותיה. המשבר הולך ומחריף, כאשר לא ברור מתי וכיצד ישככו הרוחות. המשבר הנוכחי מהווה נקודת מפגש לשתי מצוקות נפרדות, שהצטלבותן הבעירה את הלהבה הנוכחית. ראשית, סוגיית הפסולת. האתר המקומי של בירות והר הלבנון התמלא עד אפס מקום ויצר למעשה סכנה תברואתית, שהצריכה מציאת אתר חדש. המבנה...

תשע שנים חלפו מאז 12 ביולי 2006, אז נפתחה מלחמת לבנון השנייה. תשע שנים חלפו בשקט יחסי, אשר לא שרר בגבול ישראל-לבנון מזה עשרות שנים. יש המייחסים זאת להרתעה המשמעותית שהושגה ע"י ישראל במלחמה, כמו גם קושי מבצעי של חזבאללה בעקבות חיסולו של עמאד מע'ניה. לעומת זאת אי אפשר להתעלם מגורמים אחרים, ובראשם שינוי המצב האזורי והמלחמה בסוריה, כמשפיעים על יצירת מצב זה. בשנה האחרונה, בעקבות עליית מדרגה בעימות הצבאי בין ישראל לחזבאללה, הנחת העבודה בישראל היא שסבב לחימה נוסף בין הצדדים צפוי להתלקח בעתיד הקרוב. עם זאת, יתכן בכלל שהשאלה הרלוונטית היא לא מתי אלא האם. צירוף נסיבות פנימיות ואזוריות יצר משוואה חדשה, שיתכן כי משמעותה היא אי-לחימה בעתיד הקרוב. סרטון חטיפת חיילי צה"ל בבוקר ה-12 ביולי 2006...

בשבוע האחרון גוברת הדאגה לגורלם של בני העדה הדרוזית המתגוררים במחוז סוידא, הידוע יותר בכינויו הקדום הר הדרוזים (ג'בל דרוז, ג'בל אל-ערב), ושנמצא בדרום סוריה. הטבח שביצעו לוחמי ג'בהת אל-נוסרה ביותר מעשרים אזרחים דרוזים במחוז אדלב, יחד עם הצלחות 'המדינה האסלאמית' במדבר הסורי והתקדמות ארגוני המורדים במחוז דרעא, יצרו איום מוחשי על האוכלוסייה הדרוזית בסוידא. ההתפתחויות גרמו לבני העדה בשלושת ריכוזיהם העיקריים, ישראל, לבנון וסוריה, להביע דאגה כנה ולפעול למניעת פגיעה מצד הארגונים השונים באנשי ההר. ממשלת ישראל מצאה את עצמה כאחד השחקנים המשמעותיים בהקשר זה, כשהוזכר אף כי ביקשה מארצות הברית לסייע לדרוזים בסוידא. תושבי הר הדרוזים מתכוננים לקבל את פני 'המדינה האסלאמית' בממד הפנים-עדתי, לא ניתן...

אתמול, 24.5.2015, נשא מזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה את נאומו המסורתי לרגל יום השנה החמישה עשר  לנסיגתו של צה"ל מדרום לבנון. היום, 25.5.2015, תיחתם שנה לתום כהונתו של נשיא לבנון מישל סלימאן, שנה שבה לא נבחר לו מחליף ולמעשה נוצר ריק בארמון הנשיאות בבעבדא. מוקדם יותר השנה צוינו בלבנון עשר שנים להתנקשות בראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי ולנסיגת הצבא הסורי מהמדינה, לאחר מה שכונה "מהפכת הארזים". בחינה של שלוש נקודות הציון הללו, בהן היו מעורבים חזבאללה, סוריה והנוצרים בלבנון, מצביעה על תהליך שמסביר במידה רבה את אתגרי ההווה. לאחר נסיגת צה"ל בשנת 2000, חזבאללה נסק לשיאי אהדה, שנבעו מתפישתו בציבור כמגן לבנון שהבריח את הצבא הישראלי החזק מאדמות הדרום. עם זאת, היה עליו להצדיק את המשך פעילותו המזוינת...