ישראל נותרה לבדה בזירה הבינלאומית במאבקה נגד הסכם הגרעין אליו הגיעו המעצמות עם איראן. בעת ביקורו של מזכיר המדינה האמריקני קרי השבוע במפרץ אמר שר החוץ הקטארי, אלעטיה, כי "ההסכם עם איראן הוא האופציה הטובה ביותר מבין האופציות האחרות (שהיו על השולחן) להגעה לפתרון בסוגיית תכנית הגרעין האיראנית." תגובותיהן של יתר מדינות המפרץ, ובהן סעודיה, להסכם היו גם הן חיוביות, אף אם ניכרה בהן זהירות והיסוס. כמה מראשי המדינות פרסמו תגובות חיוביות ובכלל זה איגרות ברכה למנהיגי איראן, בהן הובעה תקווה כי ההסכם יתרום ליציבות האזור.

חלק ממדינות המפרץ מבינות כי איראן כבר אינה מבודדת כבעבר וכי אין הן יכולות לאמץ עמדה פומבית היוצאת כנגד כלל הקהילה הבינלאומית ולהתנגד להסכם. עם זאת, תמיכתן הפומבית בהסכם אינה מעידה על הפחתת החשש מאיראן. נהפוך הוא, עכשיו יותר מתמיד יש רצון במפרץ לשמור על יחסים תקינים ככל האפשר עם איראן ולא להכעיסה. הלגיטימציה הבינלאומית שניתנה לה והחשש מפניה כבר מביא, בלית ברירה, כמה ממדינות המפרץ להתקרב לאיראן ולו באופן נקודתי, ואף להעלאה של נושא הגרעין הישראלי לסדר היום, בבחינת: "אם איראן אז למה לא ישראל?, אם נתאנז אז למה לא דימונה ?"

אין לטעות, מדינות המפרץ הערביות חוששות לא פחות, ויתכן שאף יותר מאשר ישראל, מההשלכות של הסכם הגרעין עם איראן. בשיחות סגורות אומרים נציגי המדינות כי הם אף פגיעים יותר מישראל משום שאין ברשותם יכולות צבאיות כמו שיש לה, וכי הם אינם בטוחים שהאמריקנים אכן יעמדו לצדם בעת משבר עם איראן. לצד הדאגה מהמשמעויות "הטכניות" של ההסכם, מדינות המפרץ, בשונה מישראל, שמות דגש רב יותר על הסוגיות "הלא גרעיניות" בהסכם. הן חוששת שהעסקה היא פתח להתקרבות איראנית-אמריקנית, שתבוא על חשבון יחסיהן עם ארצות הברית – גם אם הן לא מבטאות חשש זה באופן רשמי. העסקה, כך הן חוששות, תאפשר לאיראן לשמר את יכולותיה הגרעיניות הנחוצות, ובו בזמן, אם לא ינקטו נגדה צעדים תקיפים, להגביר את השפעתה במזרח התיכון.

למרות חששן זה, מדינות המפרץ לא תצאנה בגלוי נגד הנשיא והממשל האמריקני. המדינות מבקשות להימנע מעימות כעת עם הממשל בהבינן כי את הנעשה אין להשיב, שכן ההסכם הוא עובדה מוגמרת (Done Deal), או לחילופין כי אין ביכולתן לשנות את רוע הגזרה. על כן התכלית היא לצמצם נזקים, להרוויח ככל יכולתן מההסכם ולעבוד עם הממשל כדי לשפר את ביטחונן. ישראל גם כך עושה את "העבודה השחורה" עבורן. מדינות המפרץ מצויות במלכוד מסוים. הן חושדות כי ארצות הברית אינה מחויבת כבעבר להגנתן, אך הן מבינות כי האופציות הביטחוניות העומדות לרשותן הן מוגבלות וכי הן זקוקות לאמריקנים - כפי שישראל זקוקה לאמריקנים.

עמדתן זו של מדינות המפרץ מותירה את ישראל לבדה בזירה המדינית. אחד הטיעונים החזקים שהיו לראש הממשלה נתניהו נגד ההסכם היה ששכנותיה הערביות של ישראל מודאגות ממנו לא פחות. טיעון זה נשמט מידיו כעת. תגובתן הפומבית של מדינות המפרץ תקשה מעתה על ישראל לשכנע כי ההסכם רע, בעוד מדינות שמאוימות כמוה, אולי אפילו יותר ממנה, מאמצות אותו. מכאן, שאם הקמפיין הישראלי נגד ההסכם יימשך כמות שהוא צפויה החרפה דרמטית ביחסים הטעונים ממילא בין ישראל לארה"ב.