בקמפיין הבחירות שלו, דונלד טראמפ הבטיח ל"השיב את ארה"ב לגדולתה". אולם שנה לאחר כניסתו לתפקיד הצהרות הנשיא טרם תורגמו לאסטרטגיה קוהרנטית ורובן נותרו כהצהרות בלבד. מושב זה עסק בתמורות במעמדה של ארצות הברית בפוליטיקה הבינלאומית והשפעתן על המדיניות האמריקאית במזרח התיכון. המושב התמקד בשרטוט מפת האינטרסים של ארצות הברית, ובאופן בו נכון וניתן לגבש מדיניות מתואמת עם ישראל נגד האיומים האסטרטגיים על שתי המדינות בשנים הקרובות.
מנחה: מר דיוויד איגנשיוס
גב' מישל פלורנוי
הנשיא טראמפ הוא "המשבש" הגדול (the great disrupter). זה נכון לכנות אותו כך. מה מניע אותו? מה מטרתו? לא ברור. האם רצונו רק לפרק את כל מה שאובמה עשה קודם לכן? לא ברור מה החזון החיובי של טראמפ. לגבי סין, האם הוא מעוניין בברית מול צפון קוריאה? לגבי רוסיה, מה האסטרטגיה שלו? במובנים מסוימים אין זה מפתיע. טראמפ מתנהל כאיש עסקים. הוא חושב שהוא מנהל עסקאות ולא שהוא מנהל אסטרטגיה. אין לכידות או קוהרנטיות במדיניות ארצות הברית בעידן טראמפ. ואם בוחנים זאת מול פעולות בשטח – הטענות הן שארצות הברית לא מפגינה את המנהיגות הנדרשת ממנה באזורי פעילותה והאינטרסים שלה בעולם.
מנקודת מבט צבאית אי אפשר להתייחס לצפון קוריאה כמו לאיראן. אי אפשר לצפות שאם "ניתן לה בוקס באף" היא תידחק לפינה ותיסוג. יש הרבה מאוד מתקני גרעין בצפון קוריאה. דחיקתה תייצר סכנה גבוהה וגדולה יותר. יש הרבה אי הבנה בין המערב לבין קים ז'ונג און. אני לא חושבת שאנו צריכים ללכת למלחמה בצפון קוריאה, אלא להבין מה קורה כשמחכים יותר מדי עם האסטרטגיה ושורפים הרבה גשרים בדרך.
טראמפ לא קיבל את הרעיון שרוסיה התערבה בבחירות האמריקניות או במזרח אירופה. מה ממסגר את חשיבתו של הנשיא ביחס לרוסיה? עדיין לא ברור. ולא ניתן להסיק מכך על יחסיו או האסטרטגיה שלו למדינות אחרות – איראן או סין.
"הרכבת עזבה את התחנה" ומה שארצות הברית יכולה הייתה לעשות בסוריה איננו עוד. השאלה האם טילרסון וגורמים אחרים יכולים לחצוץ בין רוסיה ואיראן, ולהפריד בין ההשפעות של שתי המדינות כדי לייצר סדר במרחב המזרח תיכוני. זה משחק דיפלומטי. השאלה האם ארצות הברית יכולה או מסוגלת לשחק בו.
הנשיא מנסה להמציא את עצמו בהתאם ל-2018. אם זה בדאבוס ואם זה בנאום שלו לאומה. האם יש מדיניות קוהרנטית לטראמפ בסוגיות השונות – צפון קוריאה, סין ואיראן? שאלה שנותרה בינתיים ללא מענה.
השגריר עמנואל ג'ופרה
צריך לזכור את מערכת היחסים בין ארצות הברית לאיחוד האירופי - כלכלה וביטחון. האינטרסים נשארו דומים. ערכי הליבה שלנו נשארו דומים. נצטרך ללמוד כיצד לנהל מערכת יחסים ולבנות שיתופי פעולה. כפי שאמרה מישל, העולם זקוק למנהיגות. וצריך לשתף פעולה לשם כך. המאמץ הוא לשמור על JCPOA. אנו יכולים לדון באופציות שונות יחד עם ארצות הברית, אך צריך להיות זהירים. אין לנו מה להציע שהוא חדש. צריך למצוא את הפורומים המתאימים לדון בסוגיות החשובות.
אלוף (מיל.) עמוס ידלין
כן, טראמפ הוא מנהיג משבש ויוצא מן הכלל. אך עבור המזרח התיכון מנהיג משבש הוא טוב. טראמפ לא הרג את תהליך השלום, התהליך מת מאז 2014 וצריך שוק חשמלי כדי לעורר מחדש את תהליך השלום. בהכרה בירושלים הוא קרא לפלסטינים: זה הזמן להתעורר. קרי אמר בעבר לפלסטינים שהזמן פועל לרעת ישראל, שלולא יישום פתרון שתי המדינות באופן מיידי ישראל אבודה. טראמפ איזן את האמירה הזאת בנאום הכרתו בירושלים כבירת ישראל (אף שהיה זה ברור). אני מברך נשיא אמריקני שרואה את הנרטיב הישראלי ולא הפלסטיני.
טראמפ ונתניהו מדברים באופן זהה על איראן, סוריה וחזבאללה. לכן "מנהיג משבש" כאן אינו שלילי בהקשר המזרח-תיכוני. טראמפ משתמש באלמנטים של דיפלומטיה שלא היו מוכרים כאן בעבר, ואלה יכולים להיות יעילים דווקא כדי לנער את תהליך השלום. צריך לבחון את נאום ירושלים של טראמפ – החלק הראשון נכתב על ידי אישיות ציונית, החלק השני נכתב על ידי מחלקת המדינה האמריקנית והציג תפיסה אמריקנית מסורתית. הפלסטינים היו צריכים לחבק את החלק הזה. אמריקה אינה משתנה כל כך מהר מעמדתה המסורתית.
לגבי איראן, טראמפ מקבל את מה שישראל אומרת. אבל אנחנו במכון אומרים לא לסגת מן ההסכם. זה יפעל לרעת כולם. אני לא יכול לדבר על המכה הצבאית של ארצות הברית, כי אני לא מכיר את המודיעין שיש לארצות הברית על צפון קוריאה. איראן מסתכלת על צפון קוריאה ולומדת. צפון קוריאה בונה את כוחה מול דרום קוריאה, איראן בונה את כוחה מול ישראל. אך ההבדל הוא במודיעין - לישראל יש יותר מודיעין על איראן מאשר (ואני לא לגמרי יודע) לארצות הברית על צפון קוריאה. המטרה של האירופים צריכה להיות להביא את סין ורוסיה לברית עם האמריקאים ולהשאיר את ה-JCPOA לשלב מאוחר יותר. טראמפ פועל על פי "מודל עסקי" כפי שמישל טענה. ארצות הברית תצטרך להתייחס באופן רציני יותר כלפי רוסיה.
לפוטין יש אסטרטגיה בסוריה והיא השיגה את יעדה. יש לרוסיה מעמד עולמי, היא נשארה נאמנה לבעלי הברית שלה במזרח התיכון, היא ניסתה את הנשק שלה ברחבי המזרח התיכון וסייעה לאסד, חיסלה את המדינה האסלאמית והשיגה בסיסי ים ואוויר. ועם זאת, חשוב להבין שרוסיה אינה אויב לישראל או לארצות הברית. הגורם המשבש באזור המזרח התיכון הוא איראן. לא רוסיה.
ד"ר אבנר גולוב
האתגר של הממשל האמריקני הוא לבנות הסכמים דו-צדדיים בנושא הגרעין. השאלה היא לא האם הוא יעשה זאת אלא איך. האם טראמפ ילך לבד או יבנה בריתות. "אמריקה תחילה" משמעותו שאמריקה לא תסכים לצפון קוריאה גרעינית. צפון קוריאה מנסה לייצר חיץ בין דרום קוריאה וארצות הברית, כדי להקשות על ארצות הברית להטיל סנקציות גדולות יותר. זה הזמן לבחון את הנחות היסוד והאסטרטגיה מבחינת ארצות הברית, ולא לדחוק בצפון קוריאה יותר מדי. כדי להפסיק את התסריט הזה הגיע הזמן לא לבודד את צפון קוריאה, כי אם להשתמש ביחסים של סין עמה לטובת הידברות. זה הזמן לחשוב על אופציה שלישית – לא אופציה צבאית או גרעין.
צריך לחשוב מחוץ למסגרת של עימות חזיתי בין סין לארצות הברית - עימות מעצמתי או עימות כלכלי. מה שצריך להסיק מהמקרה הצפון קוריאני הוא שאי אפשר להפריד בין נשק גרעיני והטילים שינחו אותם. זו תהיה טעות לא להתמקד או לא לבחון את הטילים ארוכי הטווח ולהתמקד רק בנשק הגרעיני.