אתגרי קהילת המודיעין בישראל

במאמר זה אחלוק מניסיוני כקברניט מדיני (שר היבטחון) וצבאי (רמטכ"ל, סגן רמטכ"ל, אלוף פיקוד), וכן כקצין מודיעין של קברניטים בתפקידי מודיעין כראש אמ"ן.

קבלת החלטות של קברניטים – מדיניים וצבאיים – נשענת על הבנת האינטרסים והפיכתם לחזון, למטרות ויעדים בכל תחום. כאשר מדובר בביטחון הלאומי בכלל ובביטחון הצבאי בפרט, קיימת חשיבות רבה למודיעין על "הצד השני".

המודיעין המדיני־אסטרטגי נועד לאפשר למעצבי המדיניות ולמקבלי ההחלטות ברמה המדינית להכיר ולהבין באופן מעמיק את המערכת בה המדינה פועלת, בכל הקשור לגורמים החיצוניים והשחקנים הזרים המשתתפים בה. כן נועד המודיעין המדיני־ אסטרטגי לספק התרעות קצרות טווח וארוכות טווח על שינויים במערכת, ובהם התפתחות של איומים והזדמנויות, ולדווח על כוונות לפעולה של השחקנים הזרים  ועל השלכותיהן האפשריות. בנוסף לכך הוא נועד להעריך את ההשפעות והמשמעויותשל פעולות שבכוונת הקברניטים לנקוט, להציע דרכי פעולה ולסייע בהיבט המודיעיני במימוש דרכי פעולה נבחרות.

מאמר זה מתאר את הייחודית של המודיעין המדיני־אסטרטגי, מצביע על השלכות השינויים בסביבה האסטרטגית על עבודתו ומציין מהם עיקרי השינויים הנדרשים במודיעין מסוג זה.

הערכת מודיעין לאומית היא תוצר של עשייה מודיעינית־מחקרית, המתמודדת עם מידע חלקי, מצבי אי־ודאות וריבוי נעלמים. היא מיועדת לסייע לקברניטים המדיניים והביטחוניים ולגופי המטה שלהם לגבש מדיניות ולקבל החלטות אסטרטגיות בתחומי הביטחון הלאומי. הצגת הערכת המודיעין הלאומית השנתית בממשלה או בקבינט המדיני־ביטחוני אמורה להיות פסגת תהליך ההערכה.

בעשור האחרון נקלע מנגנון הערכת המודיעין הלאומית השנתית לחולשה ואוליאף למבוי סתום. סיבה אחרת היא הקושי הגובר להסתמך על תחזיות מודיעין, לאור אי־ההצלחה בחיזוי התפניות התכופות באזור. סיבה שניה היא ארגונית — ההערכה המוצגת בקבינט אינה אינטגרטיבית, אלא מקבץ של הערכות מודיעין לא מתואמות של ארגוני הקהילה השונים. הסיבה השלישית ולא פחות חשובה היא הקשר הרופף בין הערכת המודיעין הלאומית (העוסקת בצד "האחר") ובין הערכת המצב ותהליכי קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל.

מאמר זה מנתח את הפערים בתהליך גיבוש והצגת הערכת המודיעין הלאומית השנתית ומציע דרכים לשיפור המצב.

פרויקט הגרעין האיראני נחשב לאחד הסיכונים הגבוהים לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל, ויש הסבורים לחמור שבהם. עלייתו לסדר היום בישראל, ובהמשך לסדר היום הבין־לאומי, נבעה מהצטברות מידע על הפעילות האיראנית בתחום זה, ניתוח המשמעויות שלו וגיבוש הערכות מודיעין לגבי הכוונות של המשטר האיראני בתחום הגרעיני. המודיעין היה מעורב בסוגיה זאת מראשית העיסוק בה, ונותר גורם חשוב ולעתים רבות גם הגורם המרכזי בטיפול בה. יתר על כן, בשונה ממקרים רבים של משא ומתן מדיני להשגת הסכם, בהם המודיעין לא היה שותף למהלכים בשל החלטה של הדרג המדיני, או שתרומתו למשא ומתן הייתה מצומצמת, במקרה של סוגיית הגרעין האיראני היו גופי המודיעין במדינת ישראל גם שותפים וגם משפיעים בתהליך קבלת ההחלטות ובמגעים המדיניים המגוונים שנועדו לתרגם את ההבנה המודיעינית לעשייה מדינית.

מאמר זה מתמקד בהצגת הדילמות הבסיסיות שעמדו בפני קהילת המודיעין בתחילת הטיפול בסוגיית הגרעין באיראן, בהסכמות שהושגו בין איראן ובין מדינות המערב המרכזיות ( P5+1 ) בשנת 2015 , ובאתגרים שמציב ההסכם שהושג הן בשנות תחולתו והן בשנים שלאחר תפוגתו.

אתגרי המודיעין, הסיכול והמניעה בזירה הפנימית כוללים איומי טרור וחתרנות מדינית, ריגול מדינתי, ריגול תעשייתי וריגול המופעל בידי ארגוני טרור. כמו כן, הם כוללים מניעת דליפת סודות מדינה ופשע מאורגן.המורכב והמאתגר ביותר מבין איומים אלה הוא הטרור והחתרנות המדינית, המוּבלים בידי בודדים ובידי קבוצות מקרב הציבור היהודי. איום זה מהווה סיכון של ממש ליציבותה של המדינה, ואם לא יסוכל באיבו, הוא עלול להפוך בטווח הארוך לסיכון למשטר הדמוקרטי בה. כך מלמדת אותנו שרשרת של מעשי אלימות, טרור והתנקשות, שמרביתם הם מבית היוצר של קבוצות או בודדים אשר אימצו אידיאולוגיה פונדמנטליסטית או ימנית קיצונית. השאלה היא האם לנוכח השינויים במוקדי הכוח הפוליטיים בישראל ו"חילופי אליטות", יישאר מופע טרור זה נחלת הקבוצות המזוהות שנטלו בו חלק בעבר, או שמא יתפשט, כפועל יוצא מהמציאות המשתנה, גם לקבוצות קיצוניות ממחנה השמאל.
מאמר זה מתמקד בתיאור ובניתוח האיומים מצד הקיצונים, הן מהימין והן מהשמאל.

מאז ראשית שנות האלפיים שבו חוקרים ואנשי מעש בתחומי המודיעין לגלות עניין בכישלונות ההערכה של ארגוני מודיעין ממלכתיים. זאת, בין היתר, מכיוון שהאירועים שעיצבו במידה רבה את הסביבה האסטרטגית הבין־לאומית של ראשית המאה ה־ 21 היו כרוכים בכישלונות מודיעיניים. בין האירועים המרכזיים בקטגוריה זו היו אי־מתן התרעה לפני ההתקפה של אל־קאעדה על המגדלים התאומים בניו יורק ועל הפנטגון בוושינגטון בספטמבר 2001 , הניתוח המוטעה לפיו ב־ 2003 היה בידי עיראק נשק להשמדה המונית, והיעדרה של התרעה על אירועי הטלטלה האזורית במזרח התיכון שהחלו בסוף שנת 2010 . כתוצאה מכך התפתח בארץ ובעולם עניין בשאלה מהו האופן בו מדינות בודקות את הכישלונות של ארגוני המודיעין שלהן.

עולם המודיעין חווה צמיחה מטאורית במאה השנים שחלפו מאז מלחמת העולם הראשונה. במהלך תקופה זו קמו ארגוני מודיעין מודרניים, אשר חדרו לליבת תהליכי קבלת ההחלטות והפכו לנדבך משמעותי בתפיסת הביטחון של מרבית המדינות והארגונים בעולם. צמיחה זו נבעה מפיתוחים טכנולוגיים בתחום התקשורת והמידע, אשר אפשרו איסוף, עיבוד ואגירה רחבי היקף של מידע. אלה הובילו למודיעין החדש, שבמוקדו המחקר המודיעיני, אשר תפקידו הוא להקנות משמעות לים המידע שנאסף.

בבסיסו של מאמר זה עומדת הטענה כי שורה של שינויים מהותיים נוספים מציבים אותנו בראשיתו של עידן חדש במודיעין, אשר מחייב חשיבה מחודשת על בניין הכוח המחקרי. המאמר יתאר את השינויים, שבעטיים יש לחשוב מחדש על האופן שבו יש לבצע מחקר מודיעיני, ימַסגר את האתגרים החדשים העומדים לפתחו של המודיעין כתוצאה מכך וינסה להסיק מסקנות באשר לבניין הכוח הנדרש בגופי מחקר מדינתיים, ובהם אלה שבישראל. מטבע הדברים, להשפעות ולשינויים בתחום המחקר המודיעיני יש השלכות משמעותיות גם על תחומי האיסוף ועל היחסים בין הרכיבים השונים במערכת המודיעינית.

אחת הסוגיות המורכבות הניצבות לפתחם של ארגוני מודיעין נוגעת להערכת יציבות משטרים ולהערכת סיכונים פוליטיים. סוגיה זו מהווה אתגר מיוחד במינו עבור קהילת המודיעין הישראלית בעקבות הטלטלה שאחזה במזרח התיכון מאז שנת 2011 , הידועה גם בכינוי "האביב הערבי". אותה טלטלה הביאה לקריסה, כמעט באחת, של מספר משטרים באזור, מבלי ששירותי המודיעין של ישראל (והמערב) סיפקו על כך התרעה אסטרטגית. התרעה כזאת הכרחית כדי לאפשר למקבלי ההחלטות להעריך מחדש את הנסיבות האסטרטגיות המשתנות ולבצע התאמות נדרשות במדיניות, כמו למשל במקרה שבו משטר שלומי מתחלף במשטר עוין, וזה עשוי להגדיר מחדש, או אף לבטל, הסכמי שלום. כישלונם של ארגוני ביון ברחבי העולם לחזות את אירועי "האביב הערבי" העניק תנופה מחודשת לתחום התיאורטי והמעשי הנוגע ליציבות משטרים, ודחף ארגוני מודיעין, מוסדות אקדמיים ואף חברות עסקיות לפתח תפיסות ומודלים חדשים שיסייעו להתגבר על אתגר רב־שנים זה.

מטרתו של מאמר זה היא להציג את התפתחותם של המודלים השונים להערכת יציבות משטרים בעשורים האחרונים, להציף את הבעיות המתודולוגיות שמודליםאלה נתקלו בהן, להציע עקרונות תיאורטיים להערכה וחיזוי של יציבות משטרים ולציין את הרלוונטיות שלהם לאתגרים הניצבים בפני קהילת המודיעין הישראלית.

השינוי באופי העימותים בעידן הנוכחי הוא בעל פנים רבות, החל מהתארכות משך הלחימה בצד הפחתה בעצימותה, וכלה בשימוש בכלים לא מלחמתיים, כמו שימוש נרחב בתקשורת ובאמצעים להשפעה על התודעה של מגוון קהלי יעד. המכנה המשותף הרחב ביותר לשינויים אלה, שהינו בעל השפעה רבה על לוחמת היבשה, הוא המעבר מעימות עם מדינות אויב, שיש לו היגיון של נוכחות, לעימות עם ארגונים תת־מדינתיים, הפועלים בהתאם להיגיון של היעלמות.

מקובל להניח שמלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה האחרונה בין צבאות סדירים בהיקף גדול. מאז, עיקר הלחימה של צה"ל הוא עם ארגוני טרור תת־מדינתיים, המוצאים מסתור בקרב אוכלוסייה אזרחית. שינויים אלה חייבו את צה"ל לפתח תפיסה חדשה ואקטיבית, שעיקרה הצורך לספק מודיעין רלוונטי לטובת תמרון אפקטיבי ויעיל, באמצעות חיבור בין יכולות האיסוף של אמ"ן ובין דרגי השדה. חיבור זה יצר את התפיסה של ה"לוחמה מוכוונת מודיעין" (לוחמ"ם).

מטרת מאמר זה היא לבחון את התפתחות התפיסה של "לוחמה מוכוונת מודיעין", ומתוך כך לתאר את הכיוונים בהם היא עשויה להתפתח בהמשך ואת האתגרים העומדים לפִתחה.

מודיעין תרבותי עוסק באיסוף מידע ובמחקר על קבוצות אוכלוסייה במטרה להבין את מערך האמונות, הערכים וקוד ההתנהגות שלהן, ואת מבנה הכוח החברתי, תהליכי קבלת ההחלטות ודפוסי הפעלת הכוח של גורמים בקבוצות אלה. המודיעין התרבותי מוסיף ממד עומק למודיעין המדיני והצבאי ומאפשר ליצור תמונת מודיעין מורכבת ורלוונטית יותר לגבי אוכלוסיות אזרחיות, המהוות גורם מפתח במלחמה בטרור אזורי וגלובלי.

סכסוכים בעת החדשה, כמו למשל בעיראק ובאפגניסטן, או במקרה הישראלי בלבנון, ביהודה ושומרון וברצועת עזה, מחייבים את הצבאות לשים דגש על הכרת האוכלוסיות המקומיות. המאבק נגד טרור וגרילה אינו יכול להתמצות רק בהפעלת יכולות צבאיות, אלא מחייב מגוון של פעולות מול האוכלוסייה האזרחית ובקרבה, שיהיה בהן כדי לשחוק את היתרונות שיש לגורמי הטרור והגרילה מכוח היטמעותם בקִרבה, כגון הסתתרות, הסתייעות ואף שימוש בה כמגן אנושי. יתרונות אלה של הטרור ומגבלות החוק הבין־לאומי והאתיקה מקשים על הצבא המדינתי לממש את יתרונותיו הטכנולוגיים ואת עוצמתו, אף שאלה עולים עשרות מונים על יכולותיו של היריב הלא מדינתי.

מאמר זה מציג את תחום המודיעין התרבותי בהקשר האופרטיבי, כדיסציפלינה איסופית ומחקרית בעלת חשיבות עולה. המאמר אינו עוסק במודיעין התרבותי ברובד האסטרטגי, כמו יציבותם של משטרים, הטלטלה העוברת על המזרח התיכון או הרקע התרבותי של קברניטים במדינות הנחקרות על ידי המודיעין. המאמר עומד על הצורך בעיסוק במודיעין תרבותי, ומציג את הניסיון האמריקאי בתחום זה בעיראק ובאפגניסטן וכן את הפעילות הקיימת במדינת ישראל באותו נושא.

המודיעין הגיאוגרפי עוסק בתופעות פיזיות (גיאולוגיה, הידרולוגיה, מיפוי ועוד) ואנושיות (דוגמת הגירה ודמוגרפיה). הוא רב־תחומי ובעל זיקה גבוהה לתחומי המודיעין האחרים: המודיעין הצבאי, הכלכלי, המדיני והחברתי. מאמר זה עוסקבמודיעין הגיאוגרפי המתאר תופעות פיזיקליות, הכוללות את תיאור התכסית (הטבעית)והתבליט (מעשה ידי אדם) על פני כדור הארץ (להלן "מודיעין השטח"). מודיעין השטח בהקשריו הצבאיים־טקטיים עוסק בקרקע ובהשלכותיה על הפעולה הצבאית, כמוהיכולת לנוע ולעבור ממקום למקום בדרך רגלית או בדרך רכובה באמצעים שונים (כלי רכב, טנקים, נגמ"שים וכדומה). הוא גם כולל ניתוח והבנה של השטחים הנצפים ואלה שאינם נצפים מנקודות מסוימות, המשפיעים על התכנון המבצעי, בחירת נתיבי גישה ועוד.

תהליך הייצור של מודיעין השטח כולל נדבכים חישתיים ואיסופיים, שבמסגרתם נאסף המידע המתאר את התכסית והתבליט; תהליך הפקה, שמעבד ומבַנה את התוצרים שהתקבלו (לדוגמה, מיקום הדמאות במרחב באופן מדויק); ותהליך מחקרי, המתרגם את המידע שנאסף לתובנות הקשורות לשטח. תובנות אלו מועברות לצרכן העושה שימוש במודיעין השטח.
התוצר הנפוץ ביותר של תחום מודיעין השטח הוא המפה. תכלית המפה היא הצגה מופשטת של המרחב לצורכי ניווט, התמצאות וזיהוי תופעות מרחביות. במקרים רבים,המפה היא הבסיס המאפשר מסגור ( Framing ) של ידע ותובנות של מקורות מודיעינייםמסוגים שונים (סיגינט, יומינט) בהקשר המרחבי שלהם. יצירת מפות בעבר הייתהאמנות, אך בעידן המודרני ייצור המפות הפך למדע.
המוח האנושי מייצר את מרבית תפיסת המרחב באמצעות חוש הראייה שלו. בצורהדומה, השיטה המרכזית לייצור מודיעין שטח היא באמצעות אמצעי איסוף חזותיים,כמו תצפיות קרקעיות, תצלומי אוויר ותצלומי לוויין. דיסציפלינה איסופית זו נקראת מודיעין חזותי ( Visint – Visual intelligence ) והיא קשורה קשר הדוק למודיעין השטח. המודיעין החזותי הוא האמצעי ואילו מודיעין השטח הוא התוצר. אבחנה זו חשובה, מכיוון שחלק מההתפתחויות במודיעין השטח נבעו מקפיצות טכנולוגיות בתחום המודיעין החזותי.

התפתחויות טכנולוגיות, דוגמת לווייני צילום וחישה מרחוק, לווייני ניווט, מערכות מידע גיאוגרפיות ממוחשבות ותופעת הסייבר בכללה, משפיעות רבות על תחום מודיעין השטח והמיפוי ברבדיו השונים: האיסוף, המחקר ושיתוף המידע. מאמר זה סוקר את התמורות שהתחוללו בתחום מודיעין השטח, בדגש על ההתפתחויות הטכנולוגיות שהשפיעו עליו, ומציג מגמות טכנולוגיות שעשויות להשפיע על מודיעין השטח והמיפוי בעתיד.

עולם המודיעין הוא עולם של סודות. הצורך להגיע אל סודותיהם של אחרים ללא ידיעתם מחייב כלים ושיטות חשאיים. השמירה על הסודות לאורך זמן דורשת ניהול קפדני של מעגל שותפי הסוד, כלומר אנשים וגופים, שניתן לסמוך עליהם ולהפקיד בידיהם מידע רגיש ביותר, שחשיפתו תסכן אינטרסים לאומיים חיוניים, חיי אדם, לוחמים, מקורות, כלים ושיטות. על פי רוב, אנו נוטים לסמוך על עצמנו ועל הקרובים אלינו ולתת פחות אמון בזרים ובשונים מאתנו. זהו הפרדוקס המרכזי העומד בבסיסו של המודיעין ממקורות זרים ) Foreign Intelligence – Forint (, שבו ארגוני מודיעין משתפים פעולה עם עמיתים זרים. במסגרת זאת הם חולקים עמם סודות, מידע, ידע, יכולות מבצעיות, ואף מִבצעים וסיכונים.
מאמר זה מנתח את האתגרים הייחודיים הניצבים בפני שיתופי פעולה בין־לאומיים בתחום המודיעין והדיפלומטיה החשאית, ואת עקרונות הפעולה המרכזיים של מקצוע מודיעיני מיוחד זה.

במהלך העשורים החולפים נכנסו לשימוש צבאי מערכות בלתי מאוישות מגוונות הפועלות בכל ממדי הלחימה — אוויר, ים ויבשה. ישראל היא אחת המדינות המובילות בפיתוח, ייצור, ייצוא ושימוש במערכות כאלו. מאמר זה מתמקד בשימוש בכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) לצורכי מודיעין, ניטור וסיור בישראל ובארצות הברית, מנתח את היתרונות והאתגרים הקיימים בתחום זה, ומציג המלצות לישראל.

המודיעין הגלוי, או האוסינט (Osint – Open Sources Intelligence), הוא תחום המודיעין המתמחה באיסוף ועיבוד מידע ממקורות גלויים. האוסינט ממוקד במידע הנדרש עבור ארגוני המודיעין הצרכנים שלהם, ואינו מטפל בכלל המידע הגלוי. חשיבותו הרבה של המודיעין הגלוי נובעת מהאפשרות להפיק מודיעין איכותי ורחב היקף מבלי לסכן חיי אדם, וזאת בעלויות נמוכות יחסית למאמצי איסוף אחרים.

בעשורים האחרונים התחוללו התפתחויות טכנולוגיות, חברתיות ומדיניות — בראשן תופעת הגלובליזציה והופעת הסייבר — אשר גרמו באופן ישיר לגידול מתמשך והולך בהיקף הכמותי של המידע. כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, הפך האינטרנט למאגר העיקרי לידיעות גלויות. בד בבד, הציב הדבר בפני אנשי האוסינט ברחבי העולם אתגר של זיהוי איכות המידע מהיבט האמינות, בעיקר נוכח התרחבות השימוש ברשתות החברתיות.

מאמר זה דן באתגרי המודיעין המבוסס על מקורות גלויים. הוא מציג את תחום האוסינט בכלל, ואת האוסינט הישראלי בפרט, ומצביע על האתגרים עמם יתמודד המודיעין הגלוי בעתיד.

יש הסבורים כי המשותף למהפכות בעולם הערבי, לעליית כוחו של ארגון "המדינה האסלאמית", לגל פיגועי הדקירה של צעירים פלסטינים, ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ולהצלחתם של מועמדים חוץ־ממסדיים בבחירות לנשיאות ארצות הברית הוא שינוי תרבותי וחברתי עמוק, שהכוח המניע החזק ביותר שלו הוא התפתחות המדיה החברתית, ובמיוחד המדיה החברתית באמצעות הטלפונים הניידים. התפתחות זו יצרה עולם שבו השליטה במידע וברעיונות אינה רק מופרטת, אלא אף כאוטית ובלתי צפויה בהשלכותיה. עולם זה משפיע בעיקר, אך לא רק, על דור המילניום — ילידי המחצית השנייה של שנות התשעים של המאה העשרים ואילך, הצורכים את רוב המידע שלהם דרך המכשיר הנייד והמדיה החברתית. המידע והרעיונות המופצים ללא שליטה דרך המדיה החברתית מביאים להיווצרות תנועות וזרמי עומק שיש להם השלכות אסטרטגיות, ולפעמים הם אף מניעים יחידים לבצע פעולות קיצוניות. לעומת זאת, כוחה והשפעתה של התקשורת המסורתית (המשודרת והכתובה) צונחים, ועמם יורד כוחם של הממסדים הפוליטיים והצבאיים.

בעולם כזה, המדיה החברתית הופכת למרכיב קריטי בבניית תמונת המודיעין — מהרמה הלאומית ועד לרמת השטח, הן בעתות שלום והן בזמן לחימה. מהי משמעות הדבר? מהי יכולתו של גוף מודיעין ממלכתי לייצר מודיעין רלוונטי בעל ערך מוסף משלו בתחום מופרט וכאוטי, אשר מצד אחד אין דרך לשלוט בו, ומצד שני כולנו מחוברים אליו? מהי אחריותו של המודיעין ברמה הלאומית אל מול תופעות כאוטיות, ומהם האתגרים העומדים בפניו בדרכו לממש אחריות זו?

מאמר זה מנסה לענות, לפחות חלקית, על שאלות אלו, על בסיס הניסיון שנצבר בקהילת המודיעין הישראלית בשנים האחרונות.

המודיעין במאה ה־ 21 עומד בפני אתגרים רבים, חלקם היו קיימים מאז ומעולם וחלקם עדכניים. מקורם של אתגרים אלה הוא בשינויים פוליטיים, חברתיים, טכנולוגיים ואתיים. המציאות הייחודית המאפיינת את המזרח התיכון מציבה בפני המודיעין הישראלי אתגרים נוספים, מורכבים מבעבר. במבט צופה עתיד, אפשר לנסות לשרטט את תריסר האתגרים המשמעותיים ביותר שיעמדו בפני קהילת המודיעין בישראל בשנים הקרובות.