ב-16 בדצמבר נאם מזכ"ל האו"ם היוצא, באן קי מון, בפני מועצת הביטחון במסגרת דיון חודשי המתקיים תחת הכותרת "מצב המזרח התיכון ושאלת פלסטין". באן, הנמצא בשלהי כהונתו, למעשה דיבר בפעם האחרונה בנושא האמור מעל במה זו. מדבריו עלו שלושה נושאים מרכזיים: ההתפתחויות שחלו ביחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית במהלך כהונתו; ביקורת על התנהלות כל אחד מהצדדים; ותפיסתו באשר לאפיקי הפעולה הרצויים בעתיד.

באשר לנושא הראשון, המזכ"ל היוצא התייחס לאבני דרך בולטות בסכסוך במהלך כהונתו,  ובראשן שלושה סבבי לחימה בעזה ושלושה ניסיונות כושלים של משא ומתן ישיר בין הצדדים. במקביל, ציין הישגים שתרמו לשיפור מעמדה הבינלאומי של הרשות הפלסטינית דרך מוסדות האו"ם: זכייה במעמד של מדינה משקיפה (2012) והזכות הסמלית להנפת דגלה לצד שאר המדינות החברות (2015). הוא הוסיף והתייחס לתהליכי רדיקליזציה שחלו בשני הצדדים, לכך שההנהגות פונות לציבורים קיצוניים במקום לפנות זה לזה, ולירידה שחלה בתמיכת הציבור הישראלי והפלסטיני בפתרון שתי מדינות לשני עמים - בהשוואה לתמיכה שפתרון זה זכה לה בתחילת כהונתו.

 
בכל הקשור לביקורת, ניכר שיש ניסיון קפדני מצד באן לשמור על איזון ועל הדדיות בין שני הצדדים, ולא לפטור אף גורם מאחריות לכישלון התהליך המדיני. בהתייחס לצד הישראלי, כצפוי הפנה באן אצבע מאשימה בסוגיית המצור של ישראל על רצועת עזה, הרחבת מפעל ההתנחלות והמדיניות הישראלית שמונעת צמיחה פלסטינית. בתוך כך הוא הזכיר את הדיונים בחוק ההסדרה בנושא עמונה (שבינתיים עבר בקריאה ראשונה), בהדגישו את הנגזרות המשפטיות החמורות שמהלך זה טומן בעבור ישראל בזירה הבינלאומית. בדבריו הבהיר שכל עוד העם הפלסטיני ייוותר תחת כיבוש צבאי ישראלי, ישראל תהיה חשופה לקיתונות של ביקורת בזירה הבינלאומית.

 
יחד עם זאת, דבריו העלו שתי נקודות אור ביחס למעמדה הבינלאומי של ישראל. ראשית, הוא הודה באופן כן בקיומם של גופים באו"ם אשר פועלים מתוך הטיה ברורה נגד ישראל ואשר הובילו למספר לא פרופורציונאלי של דו"חות, החלטות וכנסים ששמו להם למטרה לפגוע במעמדה. עוד קבע כי עובדה זו מחבלת ביכולתו של האו"ם להיות שחקן אפקטיבי בהקשר זה. שנית, בניגוד לביקורת שמושמעת נגד ישראל ממי שפועל להשחיר את מעמדה בזירה הבינלאומית, מזכ"ל האו"ם היוצא קבע כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו הסיבה למלחמות באזור. ועדיין, אין זה מפחית מאמונתו שיישובו של הסכסוך יכול לייצר מומנטום להסכמי שלום נוספים במזרח התיכון.

 
אשר לפלסטינים, הרי שבאן ביקר את הפיצול בין ההנהגה הפלסטינית בעזה לבין זו שבגדה, ועמד על ההתנהלות האלימה של חמאס בעזה. בהתייחסו לחמאס לא חסך ביקורת גם על מצע התנועה שכינה "אנטישמי" ואשר קורא להשמדתה של מדינת ישראל. הוא התייחס גם להכרח שבפעולת הרשות הפלסטינית נגד הסתה ועידוד אלימות, תוך שציין את שתיקת ההנהגה הפלסטינית לנוכח קולות שבאים מקרבה ומטילים ספק בלגיטימיות לקיומה של מדינת ישראל.

במבט קדימה, מתוך שאיפה למצוא פתרון לסכסוך, באן הציג מדיניות המתפצלת לשני רבדים שקיים ביניהם איזון עדין: הרובד הראשון עוסק בצורך במעורבות, תמיכה וסיוע של הקהילה הבינלאומית ושל העולם הערבי לקידום פתרון. בהקשר זה באן ביקר את חוסר המעש של מועצת הביטחון, שבמהלך כהונתו הצליחה להעביר רק שתי החלטות בנושא הסכסוך - האחרונה שבהן אושרה לפני שמונה שנים. הוא שב ותמך במתווים מוכרים כמו יישום ההמלצות של דו"ח הקוורטט מיולי 2016,  כינוס ועידה בינלאומית בהובלתה של צרפת, וביוזמה הערבית. הוא אף קרא להחלטה עדכנית של מועצת הביטחון שתאשר את פתרון שתי מדינות לשני עמים כאלטרנטיבה יחידה לסיום הסכסוך. אולם, הרובד השני והמשלים (או סותר) מציע שאין באפשרותם של כל בעלי העניין בקהילה הבינלאומית לכפות על הצדדים פתרון. במילים אחרות, קיימת אבחנה חד משמעית לפיה על אף מאמצי בינאום הסכסוך, ולמרות תמיכתו שלו במעורבות בינלאומית, האפשרות המעשית לסיים את הסכסוך נתונה אך ורק בידי ההנהגות של הצדדים המעורבים.

 
בהתייחס להשפעה הפוטנציאלית של הנאום, ראוי לציין את מגבלת כוחו של מזכ"ל האו"ם שנובעת מתוקף תפקידו. לראייה, הוא מבקר את מועצת הביטחון של הגוף בראשו הוא עומד אך אין לו עצמו את הכוח לשנות את התנהלותו. יחד עם זאת, במבט לעתיד, הנאום נושא חשיבות בשני היבטים: פעם אחת, חלקים מתוכנו יכולים לעמוד לרשות ישראל במאבק על תדמיתה ומעמדה בזירה הבינלאומית, ומנגד תכניו נותנים רוח גבית לשתי יוזמות – של ניו זילנד ושל הפלסטינים עצמם – שמונחות לפתחה של מועצת הביטחון ונבחנות על ידה בימים אלה ממש.