במוסף סוף השבוע האחרון של עיתון הארץ נותן כוכב הרוק רוג'ר ווטרס ראיון ארוך לגדעון לוי, בו מבסס הזמר את הרציונל לתמיכתו הנלהבת בתנועת ה- BDS(Boycott, Divestment, Sanctions)אשר פועלת להחרמתה ונידויה של ישראל מהקהילה הבינלאומית.

קריאה מעמיקה בטקסט מגלה שווטרס בקיא במידה רבה בתכנים שהתנועה בה הוא תומך מקדמת. כך למשל הוא מודע היטב לשאיפתה של התנועה לבטל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטיות, משמע ידוע לו שמדובר בתנועה שאינה מקדמת את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, המוסכם כיום על הקהילה הבינלאומית, כפתרון אפשרי לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני.

מצד שני ניכר שווטרס אינו מודע לחלוטין למציאות כפי שהיא מתקיימת בישראל. כך למשל הוא משווה בראיון בין ישראלים לבין סקוטים. רוג'רס מציין כי הסקוטים אשר שרויים היום בדילמה אם להישאר חלק מהממלכה המאוחדת או להיפרד ממנה, "לא מחוקקים חוקים שבהם אנשים שאינם סקוטים עלולים להיות מגורשים או לא רשאים להחזיק בנכסים, או שיהיו שתי מערכות חוקים, אחת לסקוטים ואחת לאלה שאינם סקוטים".

התיאור של מה הסקוטים אינם עושים, אשר רומז מה הישראלים – לדעתו של ווטרס - כן עושים, מתאר למעשה מציאות של משטר אפרטהייד, כפי שזה התקיים בדרום אפריקה לפני שנת 1994. חיזוק נוסף לעובדה שרוג'רס סבור כי ישראל דומה כיום לדרום אפריקה בימי האפרטהייד ניתן למצוא בהסברו שתומכי ה-BDS  כמוהו, מאמינים "שהפלסטינים אזרחי ישראל צריכים להיות כפופים לאותם חוקים שהאזרחים היהודים של ישראל כפופים להם". כלומר בהצהרה זו מקופלת ה"תובנה" שאזרחי ישראל הערבים אינם שווים בפני החוק הישראלי. אמונה זו של רוג'רס וחבריו כתובה כמטרה השנייה במצע תנועת הBDS , כאשר הראשונה היא שחרור כל האדמות הערביות הכבושות וביטול גדר ההפרדה, והשלישית היא שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולשטחיהם. אם תתגשמנה שלושת המטרות הללו של התנועה הדבר יוביל בפועל לסיום קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

באופן פשטני למדיי אפשר להבין למה ההשוואה בין ישראל ודרום אפריקה נעשית לא רק על ידי ווטרס ואנשי ה-BDS אלא על ידי רבים וטובים  אחרים: ישראל מונעת ממיליוני פלסטינים (אשר ניתן לטעון שהם חיים בשטחה, עקב העדר גבולות בינלאומיים מוסכמים למדינת ישראל) את הזכות להגדרה עצמית, כפי שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה מנע ממיליוני שחורים דרום אפריקאים זכות בסיסית זאת. 

יחד עם זאת, עיון ביקורתי יותר בדברים, מראה שמסקנתו של רוג'רס מוטעית. הבדל בסיסי ועיקרי בין המצב בישראל כיום לבין דרום אפריקה הינו העיגון החוקתי של הפרדה על בסיס גזעי שהתקיים במסגרת שלטון האפרטהייד. כך למשל שני עקרונות מרכזיים בדרום אפריקה היו: חוק מרשם האוכלוסין (Population Registration Act ) - שקבע שכל אזרח דרום אפריקאי מקוטלג לפי גזע (שלושת קבוצות הגזע העיקריות היו לבנים, "צבעוניים" – אזרחים יוצאי הודו למשל ושחורים). וכן חוק השירותים הנפרדים (Reservation of Separate Amenities Act ) – אשר הקצה שירותים, תחבורה ושטחי מחייה על בסיס גזע, גם בהיעדר מתקנים שווים לכל הגזעים.

שילוב של שני העקרונות לעיל הכשיר בדרא"פ מערך חינוך נפרד, תחבורה ציבורית נפרדת, מקומות בילוי נפרדים ואפילו שירותים נפרדים לשחורים ולבנים בתחנות דלק. במילים אחרות, בני אדם בעלי גוון עור שחור שחיו בדרא"פ בתקופת האפרטהייד היו מוגבלים בכל תחומי החיים, ללא אפשרות שוויונית להתנייד ממקום למקום, ללמוד, להתקדם, להתעשר וכן לעצב את מוסדות המדינה ועקרונות המשטר.     

ולסיום, אם כבר משווים בין ישראל ודרום אפריקה, נכון להרחיב השוואה זו גם לצד אשר נאבק עבור זכותו (הצודקת) להגדרה עצמית. המאבק של השחורים בדרום אפריקה היה ברובו מאבק לא-אלים כאשר המצע שהנחה את המאבק (אשר נוסח ב-Freedom Charter של תנועת ההתנגדות ANC ) התייחס לשחרור האדם הלבן מעול משטר האפרטהייד המפלה בין אזרחי המדינה. הרעיון הבסיסי היה שדרום אפריקה שייכת לכל אזרחיה ושיטת האפרטהייד מרעה עם כולם, גם מי שניחן בזכויות יתר על חשבון האחר המדוכא. מעניין שווטרס עצמו, לא מייחס חשיבות לאסטרטגיית התנגדות של הפלסטינים באומרו שהרקטות של חמאס "פשוט חסרות תועלת. כולם יודעים את זה. זאת מחווה של התנגדות, זה הכל."

המאבק של כל קבוצה על זכותה להגדרה עצמית הוא ביסודו מאבק צודק, אבל הדרך אל עבר המטרה חשובה לא פחות מהמטרה עצמה. ביסוס מאבק הBDS- על עקרונות כמו שלילת זכותה של ישראל להתקיים תוך הפצת שקרים על אופי משטרה, אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון זה. יחד עם זאת גם על ההנהגה בישראל לשקול את מדיניותה בנושא הסכסוך עם הפלסטינים, ולפעול לא רק למגר את השקרים אלא גם לעמוד על המשמר כל העת בכדי  לוודא שאין למסרים המופצים על ידי התנועה כל אחיזה עובדתית במציאות הישראלית עצמה.