לקראת הבחירות הפרלמנטריות בטורקיה ב-7 ביוני, הפרשנים מתמודדים עם שלוש שאלות מרכזיות. בעוד שברור הוא שמפלגת השלטון, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), תצא מהבחירות כמפלגה עם התמיכה הרחבה ביותר עולה השאלה מה יהיה אחוז התמיכה בה. בשלושת סבבי הבחירות האחרונים לפרלמנט גברה התמיכה במפלגה (34.3% ב-2002, 46.6% ב-2007 ו-49.8 ב-2011), אם כי בשל שיטת הבחירות בטורקיה דווקא קטן מספר נציגיה בפרלמנט (363 ב-2002, 341 ב-2007 ו-326 ב-2011). רבים חוזים שתחול ירידה משמעותית באחוזי התמיכה במפלגת הצדק והפיתוח, וייתכן אף שהיא תזדקק לשותפה קואליציונית על מנת להקים את הממשלה הבאה. מה שבאמת מטריד את ראשי המפלגה ואת הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן (שאמור לגלות עמדה א-פוליטית, אך למעשה מוביל את קמפיין הבחירות של המפלגה), היא האם מפלגת הצדק והפיתוח תזכה במספיק קולות שיאפשרו לה להעביר את הרפורמות החוקתיות הדרושות על מנת להשלים את המעבר של טורקיה למשטר נשיאותי. ברור הוא שאם לא יהיו למפלגה מספיק נציגים להרכבה עצמאית של הממשלה, היא גם לא תוכל לקדם רפורמות חוקתיות (אלא אם כן תצליח לשכנע את שותפתה הקואליציונית לסייע לה בכך). כדי להעביר רפורמות חוקתיות על ידי הפרלמנט באופן עצמאי יש צורך ברוב של שני שלישים מהמושבים (367 מתוך 550). כדי להעביר שינויים חוקתיים למשאל עם יש צורך ברוב של שלוש חמישיות מהמושבים (330 מתוך 550).

שאלה שנייה היא האם מפלגת העם הדמוקרטית (HDP), מפלגת המיעוט הכורדי, תעבור את אחוז החסימה הגבוה בטורקיה (10%). כפי שהרחבתי כאן, ההחלטה של מפלגת העם הדמוקרטית  להתמודד כמפלגה מאוחדת ולא כנציגים עצמאיים, כפי שהדבר נעשה בעבר, היא במידה רבה הימור.  בסקרים, התמיכה במפלגה נעה סביב אחוז החסימה. נראה שיש מגמה של עלייה בתמיכה במפלגה של מי שאינם חלק מהמיעוט הכורדי, בין אם כהצבעת מחאה כנגד מפלגת הצדק והפיתוח ובין אם בגלל התפיסה שאחוז החסימה הגבוה במדינה אינו הוגן ויש חשיבות לכך שנציגי הכורדים יהיו בתוך הפרלמנט. מנגד, ארדואן מנסה להדגיש את האלמנט החילוני במפלגה הכורדית ולמשוך אל מפלגתו את המצביעים הדתיים מקרב הכורדים. בסבבי בחירות קודמים מפלגת הצדק והפיתוח הייתה לרוב המפלגה השנייה בגודלה במחוזות בהם הכורדים הם הרוב. אם תצליח המפלגה הכורדית לעבור את אחוז החסימה היא תזכה ככל הנראה לכ-55-50 מושבים בפרלמנט (וזאת בהשוואה ל-35 המושבים המאוישים על ידי נציגים כורדים עצמאיים כיום). אם לא תעבור את אחוז החסימה, רוב המושבים האלו יהיו של מפלגת הצדק והפיתוח.

שאלה אחרונה היא עד כמה תוצאות הבחירות ישנו באופן משמעותי את המצב הפוליטי במדינה. ראשית, יש את אלו המתריעים מפני האפשרות של זיופים רחבי היקף על ידי תומכים של מפלגת הצדק והפיתוח (אם כי יש לציין שבעבר נחשבו מערכות הבחירות לפרלמנט כהוגנות). תהייה אחרת היא עד כמה באמת משנה מה יקרה בפרלמנט אם בפועל ארדואן הוא זה המנהל את ענייני המדינה. גם אם לא יצליח להשיג את הרפורמות החוקתיות הדרושות על מנת לעגן את מעמדו הדומיננטי מבחינה רשמית, הרי שכפי שארדואן אינו מכבד את מחויבותו כנשיא להיות א-פוליטי ומשתתף בקמפיין הבחירות של המפלגה, עולה השאלה מדוע יירתע מלהמשיך להיות הגורם המוביל במדינה. הרי גם אם יקטן כוחה של מפלגת הצדק והפיתוח, היא עדיין תהיה המפלגה הגדולה בפרלמנט והוא יוכל לטעון שחלק ניכר מהציבור הטורקי מאחוריו. כבר היום, ארדואן מנהל ישיבות קבינט בארמונו הנשיאותי בתכיפות שאף נשיא לא עשה זאת בעבר. כך, אם אמנם תחול ירידה באחוזי התמיכה של מפלגת הצדק והפיתוח הדבר ייחשב לכישלון הקמפיין (ואולי אף האשמה תוטל על ראש הממשלה הנוכחי, אחמט דוואטולו), אך כאשר ישקע אבק מערכת הבחירות, ארדואן יוכל להמשיך ולעשות בטורקיה כרצונו. עם זאת, הוא יצטרך להתמודד עם בעיות לא פשוטות כגון המיתון הכלכלי, השפעות המצב בסוריה ובעיראק ושני מיליון הפליטים מסכסוכים אלו הנמצאים בטורקיה, וכן המתחים עם השותפות בנאט"ו.