הבחירות לרשויות המקומיות בגדה המערבית וברצועת עזה, אשר אמורות להיערך ב-8 באוקטובר 2016, מהוות מבחן כוח עבור הרשות הפלסטינית, ובייחוד עבור פת"ח וחמאס - שני הארגונים החזקים ביותר במערכת הפוליטית הפלסטינית. בהקשר זה, פרסם הסוציולוג הפלסטיני ג'מיל הילאל בגיליון האחרון של כתב העת "מחקרים פלסטיניים", היוצא לאור בלבנון וברמאללה, מאמר ביקורת חריף בגנות שלטונם הכושל של פת"ח וחמאס בגדה המערבית וברצועת עזה. הילאל העריך כי הפוליטיקה הפלסטינית נמצאת בתקופת מעבר בין גסיסת התנועה הלאומית הפלסטינית הישנה לבין לידתה של תנועה לאומית חדשה, על רקע התחושה שההנהגות הנוכחיות בגדה וברצועה מעדיפות את האינטרס הפרטי שלהן על פני האינטרסים הלאומיים.

המערכת הפוליטית הפלסטינית, טוען הילאל, מתפרקת בעקביות מזה יותר משני עשורים, כאשר שני גורמים אחראיים לכך: הראשון הוא המדיניות הישראלית, והשני – בו מתמקד מאמרו – השלטונות הכושלים שהקימו פת"ח וחמאס בגדה וברצועה. שלטונות אוטונומיים אלה אינם מסוגלים להביא להקמת מדינה פלסטינית מתפקדת, להתמודד עם המדיניות הישראלית ולענות על תביעות הפשוטות ביותר של הציבור. השניים מבססים את שליטתם על מנגנוני ביטחון שמדכאים את האזרחים ועל מנגנונים ביורוקרטים שדואגים לאינטרסים של פת"ח וחמאס במקום של כלל האוכלוסייה. משום כך, הציבור חש שאינו שותף בתהליך קבלת ההחלטות, ושהמפלגות הפלסטיניות, בראשן פת"ח וחמאס, אינן רלוונטיות עבורו. לנוכח זאת, נוצר ניכור רב בין הדרג הנבחר בגדה וברצועה לרחוב הפלסטיני.

הנתק בין ההנהגה לציבור מתבטא בראש ובראשונה בתהליכי קבלת החלטות יחידניים שמייתרים את המנגנונים המפלגתיים והופכים אותם למשניים וחסרי תועלת. מחמוד עבאס, קובע הילאל, מקבל החלטות משמעותיות רבות ללא דיון ואישור של הוועדות והגופים הממונים על תהליכי קבלת ההחלטות באש"ף ובמוסדות פלסטיניים נוספים. דוגמאות לכך הן הפסקת התשלומים לחזית העממית והחזית הדמוקרטית, מינוי סאיב עריקאת ליושב ראש הוועד הפועל של אש"ף, פיטורי שרים וגם המשך התיאום הביטחוני של ישראל. חמאס נוהג באופן דומה: הוא קובע לאזרחי רצועת עזה מהן דרכי ההתנהגות המקובלים עליו, ומי שמפר אותן נתון למעצרים ולחקירות של מנגנוני הביטחון המקומיים. תהליכי קבלת החלטות בפת"ח ובחמאס נשענים על אינטרסים מקומיים צרים, ולכן כל ניסיונות הפיוס בין השתיים, טוען הילאל, הם בגדר זריית חול בעיניים.

לכך יש להוסיף את היצמדותם של בכירי פת"ח וחמאס לדפוסי התנהגות שאינם מתאימים עוד למציאות בשטחים הפלסטיניים. כך למשל, בכירים בפת"ח מתעקשים לשמור על עקרונות הסכם אוסלו, למרות שההסכם, לדברי הילאל, פועל לרעת הפלסטינים ותורם להגברת הנוכחות הישראלית בגדה. כן, הם נמנעים מליזום הצעות החלטה במועצת הביטחון, ובארגונים בינלאומיים נוספים, המגנות את מדיניות ההתנחלויות הישראלית ואת המשך כניסת כוחות צה"ל לשטחי A תוך הפרת הריבונות הפלסטינית. חמאס, מצדו, משתמש באסלאם כאמצעי לחיזוק הלגיטימיות שלו בקרב תושבי הרצועה, למרות מציאות החיים בה. הארגון מקיים אירועי תעמולה דתית במסגרתם אנשי דת מחלקים לתלמידים שטרות מחילה ומקיימים אירועי חזרה בתשובה. הילאל מכנה אירועים אלו "טקסים לקידוש הבערות" המנוגדים לשכל ולחירות המחשבה.

הילאל קובע כי הציבור הפלסטיני נמצא בין הפטיש לסדן: הוא שבוי בידיהן של שתי תנועות כושלות, שמפרקות את השדה הפוליטי הפלסטיני בשל תהליכי קבלת ההחלטות שלהן ותפיסות עולמן האנכרוניסטיות. לדבריו, התקווה היחידה לתיקון המערכת הפוליטית מגיעה מכיוונם של ארגוני נוער וצעירים בלתי מאורגנים שיצאו בחודשים האחרונים להתעמת עם כוחות צה"ל. כוחות מקומיים אלה טרם התגבשו לכדי תנועה לאומית חדשה, אבל הם, לדעתו, היחידים שיכולים להחיות מחדש את המערכת הפוליטית המתפוררת.ביקורת זו אינה חדשה: פרשנים וחוקרים פלסטיניים, כדוגמת האני אל-מסרי, מנהל מכון המחקר 'מסאראת' שברמאללה, משמיעים ביקורות דומות על תפקוד הרשות הפלסטינית וחמאס בשנתיים האחרונות. אולם הפעם נדמה שביקורות אלו עשויות להשפיע על הלכי הרוח של הציבור הפלסטיני בבחירות לרשויות המקומיות. סקרים מהחודשים האחרונים מראים כי פחות משלושים אחוזים מתושבי הגדה יסכימו להצביע לרשימה המזוהה עם תנועת פת"ח, ופחות מעשרים אחוזים מהציבור הפלסטיני יצביעו לרשימה מקומית מטעם חמאס. יתרה מכך, בכירים פלסטינים מהגדה ומהרצועה – פוליטיקאים, אנשי עסקים, ראשי רשויות, ראשי אגודות, עורכי דין, רופאים ומהנדסים – טוענים שמניעים לאומיים ודתיים כמעט שלא משפיעים על ציבור הבוחרים. הבוחרים, לדבריהם, מונעים בראש ובראשונה משיקולים משפחתיים ולא מהאופן שבו פת"ח וחמאס בוחרים להתמודד עם המציאות בסביבתם, או, לדברי הילאל, להתכחש אליה.

נראה שהציבור הפלסטיני לא ממהר בהכרח ללכת אחרי פת"ח וחמאס, ומעוניין דווקא ברשימות מקומיות שידאגו לצרכיו ויענו לתביעותיו. עוד מוקדם להעריך מה תהיינה תוצאות הבחירות המקומיות הפלסטיניות, וכיצד תיראה חלוקת הכוח הפוליטית לאחריהן. אולם נדמה שהשאלות שצריכות להישאל כעת הן מיהם הכוחות המקומיים שיעלו לצד פת"ח וחמאס, ועד כמה הם יצליחו להשפיע על המערכת הפוליטית הפלסטינית.