המשחקים האירופיים הראשונים הנערכים עתה בבאקו (12-28.6.2015) מהווים עבור אזרבייג'ן הזדמנות להפגין את ההתפתחות שחלה במדינה מאז קיבלה עצמאות ב-1991, בעקבות התפרקות ברית המועצות. כ-6000 ספורטאים מחמישים מדינות אירופיות (ביניהם כ-140 ספורטאים מישראל) משתתפים במשחקים במימון מלא על ידי ממשלת אזרבייג'ן, אשר יכולה להרשות לעצמה את האירוח הראוותני בזכות סקטור האנרגיה הרווחי (שמהווה מקור ל-95% מהייצוא של אזרבייג'ן). המשחקים המנוהלים על ידי הועדה האולימפית האירופית, מנסים להיות המענה האירופי למשחקים הפאן-אסיתיים והמשחקים הפאן-אמריקאיים, אם כי בינתיים מסתמן כי המשחקים האירופיים בבאקו יהיו הראשונים והאחרונים, לאחר שהולנד נסוגה בה מכוונתה לארח את המשחקים ב-2019. את אירוח המשחקים האירופיים יש לראות כחלק מהתוכנית של אזרבייג'ן להגביר את יוקרתה הבינלאומית – צריך למקם את המשחקים ברצף שבין ההשקעה הגדולה לאירוח האירוויזיון של 2012 לבין אירועים נוספים המתוכננים להיערך באזרבייג'ן, כגון מרוץ הפורמולה 1, ה"באקו גרנד פרי", שייערך ב-2016.

זיקוקים בשמי באקו בטקס הפתיחה של המשחקים (מתוך ויקיפדיה, CC BY-SA 3.0)

נראה עם זאת, שהמשחקים הביאו דווקא להבלטת המגמות השליליות באזרבייג'ן. במה שהוגדר על ידי  ארגון Human Rights Watch כ"כמסע הדיכוי הגרוע ביותר שראתה המדינה מאז זכתה לעצמאות" נעצרו לפחות כשלושים וחמישה עיתונאים ופעילי זכויות אדם בולטים באזרבייג'ן. למעשה לא נראה שנותרה באזרבייג'ן עיתונות חופשית עצמאית. המדינה גם לא אפשרה לעיתונאים מערביים מסוימים (למשל מעיתון הגרדיאן הבריטי) לכסות את האירוע, ואף מנעה כניסה של משלחת של ארגון אמנסטי, שתכננה לערוך אירוע לרגל פרסום דו"ח בשם Azerbaijan: the Repression Games ביחס למתרחש בהקשר למשחקים האירופיים. ברשת הטוויטר היו רבים שהשתמשו בהאשטאג #RealBaku על מנת להסב את תשומת הלב העולמית להפרות זכויות האדם של השלטון. הזמרת ליידי גאגא, ששרה שיר אחד בטקס הפתיחה של המשחקים (וקיבלה על כך תשלום של כנראה שני מיליון דולר), זכתה לקיתונות של ביקורת  מצד פעילי זכויות אדם, ואילו הזמר בונו, אשר דיבר בזמן הופעה של להקת U2 במונטריאול על גורלם של האסירים הפוליטיים באזרבייג'ן, זכה אצלם לשבחים.

בעוד שגם קודם למשחקים האירופיים היו באזרבייג'ן בעיות רבות בתחום של זכויות אדם, נראה שהמצב החמיר בשנה האחרונה. באופן שדומה למה שאירע לקראת אירוויזיון 2012, אם כי אז זה היה בצורה פחותה יותר, ניתן לראות תהליך בו במהלך ההכנות לאירוע הבינלאומי, שהמשטר מייחס לו חשיבות רבה, יש דיכוי גובר. הצעדים השליליים שנוקט המשטר כלפי אזרחים מגבירים את הביקורת החיצונית על המדינה והדבר מביא בתורו שוב להגברת הדיכוי. שני צעדים שנעשו בשנה האחרונה צריכים להדאיג במיוחד את המערב, ובפרט את ארצות הברית. הראשון הוא מהלך הסגירה של משרד תחנת הרדיו במימון אמריקאי בבאקו, רדיו אירופה החופשית, בדצמבר 2014, שנתפס כהתרסה ברורה מול ארצות הברית. הצעד השני מתבטא בהוראות שניתנו בתחילת יוני לסגירת משרדי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) במדינה. בעוד שהמשרד המקומי עסק בקידום נושאים כגון ממשל תקין, אי-אפליה ושיוויון מגדרי, יש לזכור שארגון ה-OSCE מהווה את הארגון שבחסותו פועלת קבוצת מינסק לפתרון הסכסוך סביב חבל נגורנו-קרבאך והאזורים הסמוכים. סכסוך זה בין ארמניה ואזרבייג'ן הוא אחד מהסוגיות המרכזיות המניעות את מדיניות החוץ האזרית, כך שעימות עם ארגון ה-OSCE אינו דבר של מה בכך.

לישראל ולאזרבייג'ן יש מערכת יחסים הדוקה שאינה בהכרח תלויה במערכת היחסים של אזרבייג'ן עם ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, אך כן מושפעת ממנה. בעוד שמנהיגים ממדינות האיחוד האירופי בחרו שלא להשתתף בטקס הפתיחה של המשחקים האירופיים, היו אלו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין ונשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שכן נכחו בו. אם הביקורת המערבית תביא להגברה משמעותית של ההשפעה הרוסית על אזרבייג'ן, הדבר יביא קרוב לוודאי גם להתקררות מסוימת ביחסי תל אביב-באקו. יש להמתין ולראות אם הגברת הדיכוי במדינה אכן קשורה ללחץ של המשטר לקראת המשחקים האירופיים, או שמא המדובר הוא במגמה שתימשך ואשר נובעת מגורמים אחרים. בעיקר יש לבחון האם קיים איום אמיתי לגבי המשך שלטון שושלת אלייב, בין השאר כיוון שמערכת היחסים הקיימת בין ישראל ואזרבייג'ן תלויה במידה רבה בהמשך שלטונה של שושלת זו.