מנחה: תא"ל (מיל.) איתי ברון
גנרל (דימ.) ג'וזף ווטל, גנרל (דימ.) ג'ון אלן, סא"ל (דימ.) אורנה מזרחי, ד"ר איגור יורגנס, אלוף (מיל.) ניצן אלון וגב' שמרית מאיר
בעקבות סימולציה (משחק מלחמה) שנערכה מוקדם יותר היום ועסקה בתרחיש הסלמה בזירה הצפונית, התכנסו השחקנים לשלב השני בו הציגו את תובנותיהם:
שמרית מאיר (משחקת את איראן): יש פה שני תסריטים - קונסרבטיבי ורדיקלי, שצריך לקחת את שניהם בחשבון לאור התקופה בה אנו חיים ובהינתן חיסול סולימאני והתגובה הרפה לו. לפי התסריט הקונסרבטיבי, האיראנים יבקשו להרחיק את האירוע מאיראן גופא, אך מבלי לסכן את משטר אסד. עם זאת, "בסוריה אין דעת קהל" - אם איראן תבחר לפעול מסוריה, מדובר באינדיקטור דה-אסקלטיבי. עיקרון מנחה נוסף הוא לפאר את נצראללה, שנותר "הדמות המובילה" האחרונה בציר השיעי. לבסוף - הרחקת ארצות הברית מחוץ לעימות. לאור אלו, המהלך האיראני הבא יהיה מהלך נקמה מוכל באמצעות פרוקסי בסוריה והפעלת מנגנון אי-הסלמה בעזרת הרוסים. בתסריט הרדיקלי, ייתכן שנכנסנו למרחב של "יום פקודה" בו האיראנים ישקלו להפעיל את מערך האש המסיבי של חזבאללה. במקביל, המוטיבציה האיראנית לשמור על כבודה נמצאת בעלייה לאור סיכול סולימאני והמתח הפנימי בזירות השורות. לבסוף, כישלון המהלך של כוח רדואן עשוי לדחוק באיראן לחפש אחרי מהלך מסיים.
אורנה מזרחי (משחקת את חזבאללה): הבוקר איראן הייתה זו שריסנה את חזבאללה, אבל אני מבקשת קודם להסביר את ההיגיון של חזבאללה - חזבאללה הגיב מבחינתו למלחמה שישראל יזמה, פגע והרג ובהתאם הוא יכול לנכס הישגים, אך לישראל נותרה המילה האחרונה. בהתאם, חזבאללה בדילמה האם להפסיק - ואם כן, איך - או שיחשוב שהוא מחויב להגיב, לאחר שישראל תקפה בהיקף נרחב בלבנון פעמיים. מאידך, בסה"כ חזבאללה נמצא תחת שורה של אילוצים (הפגנות בלבנון, מצוקה תקציבית, סנקציות; לצד המצב המורכב של הפטרון האיראני וחוסר הצפיות מהשחקן האמריקאי)והאינטרס הבסיסי שלו הוא להימנע ממלחמה רחבה. ההערכה שהגענו אליה היא שחזבאללה יגיב ויגיע למהלך מוכן - תקיפה בצפון של יעדים צבאיים, כדי להימנע מתגובה ישראלית. זה יאפשר לחזבאללה לטעון שהוא אמר את המילה האחרונה.
ג'ון אלן (משחק את סוריה): אם בעבר בעלות הברית של סוריה היו בסוריה כדי לסייע לה, עכשיו הן מנצלות אותה כפלטפורמה למאבק בישראל. מתקפה על ישראל תלך נגד האינטרס של סוריה, שהוא להימנע ממלחמה ישירה עם ישראל שלה יש "עליונות בהסלמה". המטרה העליונה של סוריה - לשמר את המשטר, ולכן עליי להפחית את ההסלמה ולהימנע מסיכון המשטר האיראני. לצד זאת, עליי לשמר את הקואליציה שלנו עם איראן, חזבאללה ורוסיה, וכן נבהיר לישראלים כי יש מקומות שאנו נגן עליהם. אנו נצטרך שהרוסים יפתחו בדיאלוג עם האמריקאים, האיראנים, הרוסים, הישראלים, הטורקים, הסינים והאו"ם; אדרוש שאיראן תשתלט ותרסן את כוח קודס, שחזבאללה יימנע מפעולה מתוך סוריה.
ניצן אלון (משחק את ישראל): אם נפרש את מה שישראל עשתה - מדובר במהלך יזום, הרחבה של המב"מ שהמהלך הדרמטי בו הוא התקיפה הנרחבת בלבנון וברור לנו מה המחיר שנלווה לכך. זה נובע מהתנאים האסטרטגיים שמאפשרים בלימה של פרויקט הדיוק ופגיעה בהתבססות האיראנית בסוריה: הגיבוי האמריקני המלא למהלכים הישראליים והחיכוך האמריקני-איראני, איראן הנמצאת תחת לחץ כלכלי וצבאי (ולכן המורתעות האיראנית גבוהה), ובסוריה אסד עדיין נלחם על משטרו. צריך לזכור שכשישראל יוצאת למהלך יזום שכזה היא נערכה בהתאם כולל הגברת כוננות, ולכן היא יכולה לקחת את הסיכון של הסלמה.
איגור יורגנס (משחק את רוסיה): הנשיא פוטין מפעיל את "הקו החם" עם ישראל וארצות הברית וכן מדבר עם ח'אמנאהי ואסד. רוסיה השקיעה כל כך הרבה בסוריה ויש לה כל כך הרבה להפסיד, ולכן יש לה אינטרס להימנע מהסלמה - בהתאם, רוסיה תנצל את יחסיה עם כל השחקנים במרחב (ועם ישראל הם הטובים ביותר אי פעם) כדי להרגיע את הסיטואציה. זה יגובה בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם המתואמת עם ארצות הברית וצרפת, ורוסיה וסין תפעלנה לחץ על איראן להימנע מהסלמה בהתאם. אם מאיזושהי סיבה הדברים יסלימו עד כדי התקדמות צבאית לדמשק, מדובר מבחינתו של פוטין בהסלמה חריפה יותר שאף עשויה להוביל להגדלת כוחות בסוריה ובים התיכון, על אף שזו לא תהיה ההעדפה שלו.
ג'וזף ווטל (משחק את ארצות הברית): מלחמה היא לא בלתי-נמנעת, ואנו נפעל על בסיס שלושה פרמטרים - נגיב בעיראק בעקבות התקיפה נגד כוחותינו; שנית, נתמוך בישראל; שלישית, נבלום את האיראנים. כך, נגביר את הלחץ על עיראק כך שתגן על ארצות הברית וחברות הקואליציה מפני תקיפות שכאלו. נבהיר לישראל שעדיף לאפשר לנו לפעול בעיראק מאשר שישראל תפעל בעיראק. יש לנו רצון שלנו להימנע מהסלמה-רבתי או מהסלמה אמריקאית-איראנית, אך נשמר את הכוחות המסיביים שלנו באזור כך שנוכל להמשיך לסכן את האינטרסים האמריקאים.
איתי ברון (מנחה): מה שעולה מכאן הוא ברור - כל השחקנים רוצים להימנע מהסלמה. בהינתן הסלמה יותר רחבה - מהו המתווה המועדף עליכם ללחימה? ואיך המערכת הבינ"ל יכולה לסיים הסלמה שכזו?
שמרית מאיר (איראן): בתרחיש קצר, איראן מעדיפה מלחמה בסוריה; בתרחיש ארוך, איראן מעדיפה מלחמה בלבנון, כשבוע של "בליץ חזבאללאי" המלווה במתקפת תודעה גדולה. איראן תחתור ל-"תצוגת תכלית" שתשיב את ההרתעה שהיא מקרינה במרחב, והפעלת כוחות יבשתיים של חזבאללה או פגיעה ביעדים אסטרטגיים בישראל ימחישו זאת היטב. בכל מקרה המרכז הוא לבנון, כאשר עזה יכולה להיות סייד-קיק ולא המנה העיקרית.
ג'ון אלן (סוריה): אסד יכול להילחם "מלחמה אחת בכל פעם". בעלות בריתו תנסינה לגרור את סוריה למלחמה, אך יש קושי רב לבחון את מידת ההשפעה של איראן בסוריה אחרי חיסול סלימאני. הדבר האחרון שאני רוצה הוא ישראל וארצות הברית פועלות בשטח סוריה.
ניצן אלון (ישראל): מעבר לסף מסוים, משהו שהוביל אותנו לכלל הסלמה משמעותית, אז לא תהיה דרך להימנע ממערכה רבתי: יותר משבוע, כולל פגיעה בתשתיות המדינה הלבנונית (יש לכך אפקט של הרתעה ארוכת טווח), סביר להניח שההגנ"א הסורי יותקף. ישראל תעביר מסרים אסטרטגיים לאסד. מה שיותר חשוב במהלך המלחמה אלה התנאים שייווצרו בסיומה: מטרת המלחמה היא פגיעה משמעותית באיומים בעין (דיוק והתבססות) וניצול הנוכחות הרוסית והמעורבות היחסית האמריקאית, וכן החולשה האיראנית, ליצירת "תנאי סיום" טובים יותר.
איתי ברון (מנחה): מה יכולת הקהילה הבינלאומית למניעת הסלמה?
ג'וזף ווטל (ארצות הברית): יש כוחות רבים לארצות הברית באזור, ויש אפשרות לקרוא לכוחות נוספים - הכוחות האמריקאים יכולים לרסן את איראן ואחרים, על אף שזה לא התרחיש הרצוי לנו. אנחנו נפעל להשתמש בערוצים הדיפלומטיים שלנו ובשותפי הקואליציה שלנו כדי לנסות ולבלום את ההתדרדרות.