תכנית ליפקין-שחק: ביטחון לאומי בעידן פוסט אמת

תא"ל (מיל.) איתי ברון

פוסט-אמת ופייק ניוז זכו לבולטות סביב ניצחון טראמפ בבחירות והברקזיט. פוסט-אמת זו תרבות פוליטית שבה רגשות משפיעים יותר מעובדות. פייק-ניוז אומץ גם בשייח האקדמי לגבי הקלות שבה אפשר להפיץ כיום שקרים וכדו'. כעת אפרט על התכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה בעידן של "פוסט אמת" ו"פייק ניוז" ע"ש אמנון ליפקין שחק.

בצוק איתן היה משהו שונה מאי-הוודאות הרגילה והמוכרת, והדבר החדש היה קיומן של כמה קבוצות של אמיתות. הייתה את קבוצת האמיתות של הפוליטיקאים, שגם היא לא אחידה לגמרי, יש את קבוצת האמיתות של הדרג המקצועי ואת האמיתות של התקשורת ושל ההשפעה. הציבור מתקשר עם קבוצות אלו דרך הרשתות החברתיות בעיקר. זה גורם לקושי גובר להבין את המציאות. יש כאן שלוש קבוצות של בעיות (מלבד ההבעיות הישנות: תמיד קשה להבין את המציאות ויש עיוותי תפישה. חלק מהבעיות הללו מועצמות בגלל התפוצצות המידע):

1. הקושי ההולך וגובר להבין בין אמת לשקר.
2. ערעור על המקום של האמת ועל הצורך לברר אותה, וחוסר אמון במוסדות שאמורות לברר את האמת.
3. מתקפה מאורגנות על מוסדות שהיו מופקדים על בירור המציאות.

יש עיסוק גובר בהיעלמותה של האמת ובמציאת פתרונות. זו בעיה שיש לה השלכות על הדמוקרטיה ועל חיי היום-יום. כרגע אין פתרון. בדמוקרטיה ליברלית האמת היא תשתית חיונית. איך מגנים עליה? אמת מוגדרת כניתוח מקצועי מבוסס-עובדות. אנחנו בתכנית נתרכז בתחום הביטחון הלאומי ובתחום מנגנוני הדמוקרטיה.

אילו כיווני פתרון עולים?

1. טכנולוגיה (לזיהוי שקרים).
2. מתודולוגיה לבירור המציאות.
3. רגולציה של הפלטפורמות הגדולות.
4. חינוך לחשיבה ביקורתית וסקרנות.