בכנס הבינלאומי השנתי ה-13 של ה-INSS נערך הדיון "סוריה - בחזרה לעתיד?", בהנחיית ד"ר ורה מיכלין-שפיר ובהשתתפות ד"ר ג'ונתן ספייר, ד"ר ג'אן קסאפוגלו, גב' ג'ניפר קפרלה וד"ר כרמית ולנסי. הדיון נסב סביב המצב הצפוי בסוריה בעשור הקרוב.
ד"ר ולנסי אמרה כי היא סבורה שבעשור הבא, סוריה תיכנס למלחמה אחרת, שניתן להבינה בכמה ממדים: ריבונות - המשטר יהיה חייב לשאת ולתת עם שחקנים חיצוניים כמו טורקיה, איראן ורוסיה, ומקומיים, כולל מנהיגי שבטים ומיליציות. הדבר מציב קושי ליכולת של אסד להציג ריבונות; אופי המשטר - סוריה תתמודד עם שורת מאבקי כוח פנימיים על שאלות מבניות: איך יראה המשטר? מי יעמוד בראשו? סביר שנראה מאבקי כוח אלימים, כולל היעלמויות וסיכולים; האוכלוסייה - אחרי צניחה דרמטית, האוכלוסייה בסוריה צפויה לגדול אבל גם להפוך למקוטבת ומפוצלת יותר, כולל עוינות מופגנת כלפי משטר אסד. רוב הפליטים לא צפויים לשוב לסוריה, ולאסד מדובר בחדשות טובות - רובם בחרו שלא לתמוך במשטר; כלכלה - המצב הכלכלי בסוריה חמור: אינפלציה, תשתיות הרוסות, עוני, יש הערכות שידרשו חמישים שנה לשיקום מלא של המדינה ועשרות אם לא מאות מיליארדי דולרים. שאלת שיקום סוריה היא קריטית - מי ישלם על זה? מאיפה יגיע הכסף?. הממד החמישי והאחרון - הממד הדיפלומטי. סוריה תבקש לחדש את יחסיה עם מדינות ערב.
ד"ר קסאפוגלו התייחס לעתיד סוריה מבחינת התוכנית איראנית והרוסית לעיצוב המרחב. "בתכנית הרוסית, מדובר בבנייה של המדינה ככלי בשירות רוסיה, כולל הקמה מחדש של הצבא הסורי. התוכנית האיראנית, בתורה, מבקשת לבסס את סוריה כשלוחה, בדומה לעיראק, ואת המיליציות השיעיות ככלים לשינוי סוריה באופן שכזה. האיראנים שואפים ליצור אקו-סיסטם סורי שבו ידם תהיה על העליונה לא רק צבאית אלא גם תרבותית. ד"ר קסאפוגלו התייחס למצב באידליב ואמר: מה שקורה היום באידליב מאתגר בשתי זוויות - השתלטות סורית על מוצבים על הגבול עם טורקיה, באופן שעשוי להידרדר להסלמה, ושאלת עתידו של הצבא הסורי החופשי - מה עושים איתו?".
ד"ר ספייר התייחס למעורבות האיראנית בסוריה והדגיש כי מדובר בהתערבות רחבה ועמוקה, הכוללת בניית תשתיות, בניית יכולות צבאיות וחימוש מיליציות, וניסיון לשנות את סוריה דמוגרפית ואידיאולוגית. "הכניסה האיראנית לסוריה היא עמוקה, שאפתנית ורב-גונית", הבהיר ספייר. "לאיראנים יש שליטה אוטונומית בחלקים נרחבים של המדינה, כולל אזורים שחיוניים להם - זאת למרות הקשיים ששלושה גורמים מציבים להם: רוסיה, ישראל ומשטר אסד. לפחות בכל הנוגע לרוסים יש תחרות בין מוסקבה לטהראן על ההשפעה במדינה, יש סתירה באינטרסים של המדינות במרחב". "אסד עדיין מאוד חלש והוא ניצח רק בזכות איראן ורוסיה", הדגיש ספייר. "הדחיקה של איראן מחוץ לסוריה היא יעד לגיטימי עבור ישראל, אבל אי אפשר להוציא אותם משם רק בתקיפות אוויריות ומודיעין מדויק. רוסיה הפכה למתווכת בכל סכסוך שנוגע בסוריה: איראן וישראל, הכורדים ותורכיה, אסד והמורדים - כל אלו מוצאים עצמם רצים למוסקבה".
קפרלה הדגישה כי חשוב להבחין בין הכיוון הרצוי למדיניות האמריקנית, לבין הכיוון הצפוי. "כרגע אני לא מעריכה שסוריה מתכנסת למצב של פוסט-מלחמה", אמרה קפרלה. "יש לדעתי שלושה גורמים שחשוב לקחת בחשבון - השבירות של משטר אסד, שלא יכול להבטיח טריטוריות שכבש ב-2018 והישגיו הטריטוריאליים מרשימים רק על המפה; האתגרים הכלכליים של סוריה, המועצמים בעקבות הרחבת הסנקציות נגדו והאתגרים הכלכליים בלבנון; ומגבלות הכוח של הרוסים בסיוע לייצוב המשטר, צבאית ואזרחית". קפרלה הוסיפה כי "גורם נוסף שחשוב להכיר בו הוא ארגוני הטרור, בהם דאעש, שמחזירים לעצמם את השליטה הטריטוריאלית בחלקים מהמדינה. לבסוף, צריך לזכור את הקמפיינים המתחרים של הטורקים, הג'האדיסטים והצבא הסורי החופשי. מדובר במאבק שמאריך את הסכסוך". לבסוף אמרה קפרלה כי היא "לא סבורה שהנוכחות האמריקאית מספיקה למול האתגרים האלו".