איראן – המערכת האזורית

מלחמת 12 הימים בין איראן לישראל ביוני 2025 הייתה העימות הישיר הראשון בהיקף מלא בין שתי המדינות. חרף מִשכה הקצר יחסית היא נחשבת לאירוע מטלטל במיוחד ברפובליקה האסלאמית, בעיקר לנוכח מהלומת הפתיחה של ישראל, הצטרפות ארצות הברית למערכה והיקף הנזק למערכי הגרעין והטילים האיראניים. מאז תום המלחמה מצויה איראן בתהליך מתמשך של הפקת לקחים בעקבות הפערים הניכרים שנחשפו ביכולות ההרתעה וההגנה שלה. הצורך בשיפורים ובהתאמות בתפיסת הביטחון הלאומי אינו נעלם מעיני ההנהגה האיראנית, אך נראה כי לעת עתה אין בכך כדי לחולל שינוי מהותי באסטרטגיה הכוללת. נראה כי איראן מעדיפה לבצע התאמות מסוימות במדיניותה במסגרת התפיסה הקיימת, תוך מציאת פתרונות אפשריים לפערים שנתגלו, ולא לחולל תמורות משמעותיות בסוגיות הליבה האסטרטגיות. מכל מקום, המציאות החדשה שנוצרה בעקבות המלחמה מתאפיינת בחוסר יציבות, וספק אם הסטטוס קוו הנוכחי יכול להימשך לאורך זמן, בייחוד לנוכח האפשרות הגוברת למיסקלקולציה בין איראן לישראל ולקבלת החלטות עתירות סיכון מצד איראן, בעיקר בתחום הגרעין. מזכר זה נועד לבחון מהם הלקחים שאיראן מסיקה מהמלחמה ואת השלכותיה בארבעה תחומים מרכזיים: הגרעין, המערכים הצבאיים האסטרטגיים, הזירה האזורית והזירה הפנימית, וכיצד היא השפיעה על תפיסת הביטחון הלאומי האיראנית. נוסף על כך הוא כולל שורת המלצות למדיניות שנועדו לבלום, או לכל הפחות לעכב את מאמציה של איראן לשיקום יכולותיה האסטרטגיות ובראשן תוכנית הגרעין, ואת הציר הפרו-איראני באזור, ולצמצם ככל האפשר את הסיכון לחידוש הלחימה.

איך נראה השינוי חסר התקדים ברשת השלוחים של משטר האייתולות בזירות השונות - ומהן המשמעויות לישראל ולארה"ב?

לאחר נפילת משטר אסד, שחיקת חזבאללה והלחצים על המיליציות השיעיות: האם עדיין קיים "ציר שיעי" מאוחד שנשמע להנחיות טהראן?

המערכה הנמשכת בעזה והתרחבותה לזירות נוספות, לרבות העימות הישיר שפרץ באפריל 2024 בין איראן לישראל, עשויה לחולל תמורות משמעותיות במאזן השיקולים של הרפובליקה האסלאמית, במאפייני מדיניותה ובתפיסותיה האסטרטגיות, ובכלל זה הפעלת רשת השלוחים האזורית שבהובלתה ודוקטרינת הגרעין. אף כי התנהלותה של איראן מאז פרוץ המלחמה אינה מעידה בשלב זה על תפניות אסטרטגיות מצד ההנהגה האיראנית, הרי ניכר כי בשל ההתפתחויות הפנימיות, האזוריות והבינלאומיות שבפניהן ניצבת כיום הרפובליקה האסלאמית – לצד לקחי המערכה האזורית המתמשכת – גוברת ההערכה בטהראן שהמאזן האסטרטגי נוטה לטובתה ועלולות להתחולל תמורות משמעותיות במדיניותה, שבמרכזן נכונות לסיכונים רבים יותר מבעבר ולאימוץ מדיניות תקיפה יותר, ובכלל זה כלפי ישראל. מגמה זו מחייבת גם את ישראל להיערך לתמורות באסטרטגיה האיראנית ולהחרפת העימות עימה ומול הציר השיעי שבהובלתה.