איראן – המערכת האזורית

לאחר נפילת משטר אסד, שחיקת חזבאללה והלחצים על המיליציות השיעיות: האם עדיין קיים "ציר שיעי" מאוחד שנשמע להנחיות טהראן?

הימצאותה של הנורמליזציה הישראלית-סעודית על הפרק מעידה כי המניעים הבסיסיים של ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית לקידום יעד זה לא השתנו באופן מהותי גם לאחר שהמומנטום להשלמת התהליך נבלם עקב מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיה. שלוש המדינות המרכזיות בתהליך עדיין חותרות, כל אחת מסיבותיה, להבשלת המגעים בנושא, כשמטרת-העל היא עיצוב ארכיטקטורה אזורית חדשה במזרח התיכון. קובץ זה מאגד מאמרים שכתבו חוקרי המכון למחקרי לאומי, אשר דנים בעמדות ובאינטרסים של מדינות ושל שחקנים לא-מדינתיים, במזרח התיכון ומעבר לו, בדבר נורמליזציה ישראלית-סעודית ובהשפעתם הישירה או העקיפה, השלילית או החיובית של בעלי האינטרסים על התהליך ועל הסיכויים להבשלתו.

בחמש השנים האחרונות גברה עד מאוד פעילותה של איראן בזירת הטרור הבינלאומי, תוך שהיא מתפרסת על פני זירות גיאוגרפיות נרחבות ומשלבת ארגוני פשיעה בהוצאה לפועל של פעולות טרור. אף שמרבית ניסיונות הפיגוע האיראניים סוכלו, לא לעולם חוסן ולא ניתן להבטיח כי כך יהיה גם בהמשך. לפיכך יש לבחון את מאפייני השימוש האיראני בטרור על מנת להגביר את הסיכויים לבלימתו. מזכר זה בוחן את מדיניות הפעלת הטרור האיראנית בזירה הבינלאומית בחמש השנים האחרונות, את המגמות שאפיינו אותה ואת דרכי הפעולה שלה, תוך מיקומן בהקשר ההיסטורי הרחב של השימוש האיראני בטרור לאורך השנים. בחינת מדיניות הטרור האיראנית מצביעה על מגמה מדאיגה, המראה כי איראן דבקה בהפעלת טרור בינלאומי ואף מעצימה את מאמציה בהקשר זה, תוך נכונות להסתכן בחיכוך עם מדינות רבות על מנת לממש את מדיניותה. מגמה זו מחייבת תשומת לב, הן בפני עצמה והן משום שהיא סימן לתעוזת יתר ולהפגנת ביטחון מצד איראן בעצם הפרת הנורמות הבינלאומיות והריבונות של מדינות, שעשויות לבוא לידי ביטוי גם בהקשרים אחרים.

המערכה הנמשכת בעזה והתרחבותה לזירות נוספות, לרבות העימות הישיר שפרץ באפריל 2024 בין איראן לישראל, עשויה לחולל תמורות משמעותיות במאזן השיקולים של הרפובליקה האסלאמית, במאפייני מדיניותה ובתפיסותיה האסטרטגיות, ובכלל זה הפעלת רשת השלוחים האזורית שבהובלתה ודוקטרינת הגרעין. אף כי התנהלותה של איראן מאז פרוץ המלחמה אינה מעידה בשלב זה על תפניות אסטרטגיות מצד ההנהגה האיראנית, הרי ניכר כי בשל ההתפתחויות הפנימיות, האזוריות והבינלאומיות שבפניהן ניצבת כיום הרפובליקה האסלאמית – לצד לקחי המערכה האזורית המתמשכת – גוברת ההערכה בטהראן שהמאזן האסטרטגי נוטה לטובתה ועלולות להתחולל תמורות משמעותיות במדיניותה, שבמרכזן נכונות לסיכונים רבים יותר מבעבר ולאימוץ מדיניות תקיפה יותר, ובכלל זה כלפי ישראל. מגמה זו מחייבת גם את ישראל להיערך לתמורות באסטרטגיה האיראנית ולהחרפת העימות עימה ומול הציר השיעי שבהובלתה.