עדכן אסטרטגי

תקציר

ממשלת ישראל החליטה על הקמת המכשול ב–14 באפר' 2002 בהחלטה של ועדת השרים לביטחון להטיל על משרד הביטחון לממש את תכנית "מרחב התפר" שהוכנה בידי המועצה לביטחון לאומי. ההחלטה הייתה תוצאה של לחץ ציבורי להגן באמצעות גדר על אוכלוסיית ישראל שבתחומי הקו הירוק מפני פיגועי התאבדות. הלחץ הציבורי הלך וגבר ככל שהתברר לציבור בישראל שלמרות ההישגים הלא מבוטלים של מערכת הביטחון בסיכול פיגועי התאבדות, אין היא מצליחה למונעם לחלוטין או לצמצמם לרמה נסבלת.

המכשול מהו?

התפיסה של הקמת מכשול כדי למנוע חדירות או להתריע עליהן אומץ בידי ישראל בגבול לבנון, בבקעת הירדן ומאז תחילת תהליך אוסלו גם מסביב לרצועת עזה. הניסיון המצטבר מצביע שמכשול כזה הוא אמצעי יעיל ביותר.

הפלסטינים ותומכיהם משתמשים במונח "חומה" לתאר את המכשול משום שמונח זה משרת טוב יותר את התעמולה בעולם נגד המכשול. בשיח הישראלי מקובל המונח "גדר", שהוא מדויק יותר משום שברוב האזורים זהו המרכיב הבולט יותר של המכשול. בפועל, המכשול מורכב מכמה מרכיבים: גדרות תיל, תעלה (בצד המזרחי), דרך פטרול למעבר כוחות הביטחון (משני ִצדי המכשול), גדר התראה בגובה של שלושה מ', דרך טשטוש בצד המערבי ואמצעי תצפית והתראה מסוגים שונים. בכמה אזורים, שבהם קרובים ישובים ישראליים למכשול, מוקמת חומה למניעת ירי ישיר מצדו האחר של המכשול לצד הישראלי.

הקונסנסוס סביב הגדר 

יש הסכמה רחבה בציבור הישראלי, משמאל ומימין, בדבר נחיצות הגדר, וההחלטה להקימה נכפתה על הממשלה בלחץ של דעת הקהל. ראש הממשלה, אריאל שרון, התנגד להקמת הגדר משום שחשש שהקמתה תפריד בין הישראלים שמצידה האחד של הגדר לבין הישראלים שמצדה האחר ותעביר לפלסטינים ולעולם מסר שהוא מבחינתו לא נכון - שישראל מוכנה לוותר על כל השטחים שמעבר לגדר.

קשה למצוא מערערים בישראל ובעולם על זכותה של ישראל להגן על עצמה באמצעות אמצעי לגיטימי כמו גדר, אם כי יימצאו ישראלים ואחרים שיטענו כי הקמת הגדר אינה תואמת את אופי היחסים שרצוי שישראל תכונן עם הפלסטינים במסגרת פתרון הקבע. טיעונים הנוגעים למערכת היחסים העתידית עם הפלסטינים אינם זוכים לאהדה רבה בציבור הישראלי לאחר למעלה משלוש שנים של סיכסוך דמים, ובכל מקרה גדר אפשר לפרק כשהמציאות משתנה כפי שקרה בגבול ישראל-ירדן. ההסבר להפיכת הגדר לנושא שנוי במחלוקת טמון בעיקר בדרך הקמתה ולא ברעיון עצמו. מבחינה זו הגדר היא מקרה מבחן מעניין שבו רעיון פשוט וחיובי בבסיסו עוות בשל השיקולים הפוליטיים והבירוקרטים שהינחו את מימושו. שיקולי מערכת הביטחון שעסקה בתכנון תוואי המכשול היו ביטחוניים בעיקרם. עם זאת היה מקובל עליה שלא רצוי לשים את המכשול על הקו הירוק בדיוק בגלל המסר המדיני שתוואי זה עלול לשדר. במקומות מסוימים התכנון חפף במידה רבה את הקו הירוק ובאחרים חרג מהקו הירוק אל תוך שטחי אזורי יהודה ושומרון. זאת במיוחד באזורים בהם ניתן להצדיק את החריגה בנימוקים ביטחוניים–מבצעיים, כמו קרבת ישובים ישראליים לקו הירוק, או מבנה השטח, או הצורך לתת עומק למכשול כדי להגביר את יעילותו.

השיקולים הפוליטיים

כאמור, ראש הממשלה אריאל שרון ומנהיגי המתנחלים התנגדו בתחילה בחריפות להקמת הגדר. כשהתברר להם שאין הם יכולים לעמוד בלחץ הציבורי הם שינו את כיווני הפעולה שלהם ובמקום להלחם בהקמת הגדר הם התמקדו בשינוי התוואי כך שהיא תשדר את המסר המדיני הרצוי להם ולא את ההפך. הכוונה הייתה להכיל בתוך הגדר מספר גדול ככל האפשר של התנחלויות כדי להעביר את המסר, שבכל הסדר בכוונת ישראל לספחן לשטחה. דוגמה טובה לכך היא המאבק להכללתה של אריאל בתוך הגדר. אם בסופו של דבר תכלול הגדר גם את אריאל, המשמעות תהיה שהגדר חודרת קילומטרים רבים אל תוך אזורי יהודה ושומרון ומנציחה את המציאות שהאזור שחיים בו הפלסטינים מבותר למובלעות קטנות שאין קשר ביניהן. בנוסף, ניכרים סימנים שראש הממשלה מתכוון לנצל את הגדר ליישום תפיסתו המדינית בנוגע למדינה הפלסטינית. לפי תפיסה זו המדינה הפלסטינית תשתרע על שטח של כחמישים אחוזים ואולי פחות משטחי אזורי יהודה ושומרון, כשהיא מוקפת מכל עבריה בשטחים שבשליטת ישראל, או בלשונו של שרון: ברצועת ביטחון מערבית וברצועת ביטחון מזרחית. מסיבה זו נוספה לתכנית, ביוזמת ראש הממשלה, "הגדר המזרחית" שאמורה להפריד בין בקעת הירדן לבין שטחי הפלסטינים.

מסיבה מדינית דומה, הגדר באזור ירושלים מותירה מצידה המערבי שטחים רבים שאוכלוסייתם פלסטינית, כדי לא להשאיר שמץ של מקום למחשבה שישראל עשויה לוותר בהסכם על שכונות מאוכלסות בפלסטינים. בכך מחטיאה הגדר את מטרתה שכן היא מותירה את ישראל ללא אמצעי יעיל למניעת מעברים של פלסטינים מאזורים אלה למרכזי האוכלוסייה שלה.

השינויים הפוליטיים בתוואי הגדר הביאו לתוצאות האלה:

• התוואי של הגדר הפך להיות הרבה יותר ארוך ומפותל. הדבר מגדיל את עלויות הקמתה ואחזקתה, ויחייב להציב כוחות רבים יותר לאורכה ויהפוך אותה ליעילה פחות
• הגדר פוגעת ותפגע פגיעה מהותית בשגרת החיים של מאות אלפי פלסטינים. לפיכך, נעשתה הגדר מוקד להתנגדות פלסטינית ומכשיר נוח לתעמולה פלסטינית אנטי–ישראלית.
• בתודעת דעת הקהל בעולם שוררת הדעה שהגדר אינה גדר ביטחונית אלא גדר פוליטית, ומטרתה לקבוע עובדות שישפיעו על עתיד השטחים ולגזול שטחים מהפלסטינים.

המחירים המדיניים 

עד כה התוצאות השליליות, במישור המדיני וההסברתי, של תכנון הגדר ובנייתה הן:

• ישראל זוכה לדימוי של מדינה גזענית הכולאת מאות אלפי פלסטינים במכלאות, גוזלת את אדמתם ועושה את חייהם קשים עד לבלי נשוא.
• המשטר הידידותי ביותר לישראל, ממשל הנשיא בוש, רואה בגדר מכשול לכל התקדמות, לוחץ על ישראל להכניס שינויים בתוואי הגדר ומנכה סכום ניכר מהערבויות כסנקציה על ההשקעה בהקמת הגדר על אדמות פלסטיניות.
• הגדר נותנת בידי הפלסטינים נשק מדיני נוח. אין פלא שהם דורשים להפסיק את בנייתה ומציגים דרישה זו כתנאי להפסקת אש ולהידברות מדינית בין ישראל לממשלת אבו עלא.

עוצמת ההתנגדות המדינית בעולם לבניית הגדר, בתוואי הנוכחי שלה, כה גדולה שספק אם ישראל תוכל להשלים את בנייתה. ראש הממשלה כבר החליט להשאיר פער בגדר באזור של אריאל. התוצאה היא שבמקום לבנות את הגדר גם באזור זה, אבל בתוואי הגיוני שאינו מעורר התנגדות, הוא מעדיף להשאיר פרצה "הקוראת למפגעים". המשמעות היא, שהגדר לא תוכל למלא את ייעודה באופן מלא, שכן מתכנני הפיגועים יזיזו את אזורי החדירה למקומות הלא מגודרים, וכבר עכשיו ניכרת מגמה זו. בניסיונות האחרונים לפיגועי התאבדות יצאו מתאבדים מג'נין והתכוונו לחדור בגזרת עמק בית שאן שבה עדיין אין מכשול.

תיקונים מומלצים

נראה שהשינויים צריכים להתמקד בנושאים האלה:

• ויתור על הגדר המזרחית, שהיא מכשלה מדינית והסברתית
• צמצום השימוש בגדרות עומק אשר מכניסות ישובים פלסטיניים למכלאות סגורות וחיפוש פתרונות מבצעיים אחרים לבעיה שבעטייה מוצבות גדרות עומק.
• צמצום המקרים שבהם המכשול מפריד בין כפריים לאדמותיהם או בין פלסטינים לשירותים החיוניים שלהם - חינוך, בריאות וכדומה.

ניתן לטעון כי כל תוואי גדר שאינו חופף במדויק את הקו הירוק יתקל בהתנגדות הפלסטינים והקהילה הבינלאומית ולכן אין טעם להכניס בו שינויים.

אם יוכנסו התיקונים בתוואי הגדר יעלו גם הסיכויים שהיא תמלא תפקיד מדיני חיובי. הקמת הגדר מגבירה את המוטיבציה של ההנהגה הפלסטינית להשקיט את העימות ולחדש את התהליך המדיני. ככל שיסולקו ההיבטים המדיניים השליליים של הקמת הגדר כן תתחזק ההשפעתה המדינית החיובית שכן ישראל תשדר מסר לפלסטינים שהיא משפרת את מצב הביטחון שלה, ויחד עם זה משאירה פתח להסדר ולא יוצרת בשטח עובדות שימנעו את יישומו בעתיד.