אזהרת גורמי הביטחון מהשלכותיה של החלטת הממשלה המסתמנת, לפיה תוגבל עלייתם של ערבים-ישראלים להר הבית במהלך חודש הרמדאן, נובעת הן מן השכל הישר והן מן הניסיון המר של אירועי "שומר החומות" במאי 2021.
השכל הישר אומר שחמאס נכשלה בכוונתה המוצהרת להפוך את המלחמה לעימות בין העולם המוסלמי כולו לישראל, אבל אין דבר היכול לאחד את המוסלמים נגדנו יותר מאשר הרחקת מוסלמים מאל-אקצא. הניסיון המר אומר שהגורמים הקיצוניים בקרב ערביי ישראל ישתמשו בהגבלות כדי לנסות להתסיס את קהילתם, הנוהגת באופן ראוי לכל שבח מאז ה-7.10.
וברור שלפעולת הממשלה אין קשר לשום שכל ישר או הפקת לקחים מהניסיון. העובדה שהממשלה מתכנסת לדיון עוד לפני שיש להחלטה אפילו קווי מתאר מוסכמים - מי יוגבל, מאיזה גיל ובאילו תנאים - רק מעידה שכל המהלך אינו אלא הפגנת כוח פוליטית של השר בן גביר, המראה לבייס שלו ולציבור בכלל את שליטתו בסדר היום, יכולתו לקבוע דברים עבור ראש הממשלה, וכוחו יחסית לשרים כמו גנץ ואייזנקוט, שלכאורה מנהלים את המערכה מתוקף תפקידם בקבינט המלחמה, ובפועל נאלצים להסביר מה הם עוד עושים בקואליציה המובלת על ידי הגורמים הקיצוניים ביותר בתוכה.
בשלב הנוכחי של המלחמה נראה שדרך ניהולה כבר אינה נובעת מהמטרות המוסכמות או מהצרכים האופרטיביים (על המדיניים אין מה לדבר, כי ראש הממשלה מסרב לדון בעיצוב המדיני של המערכה), אלא משיקולי ההישרדות של נתניהו ותחושת האופוריה של בן גביר. אלא שהמחיר של קלות הדעת הזו יהיה כבד, אם תפרוץ אש דווקא בהר הבית.
אזהרת גורמי הביטחון מהשלכותיה של החלטת הממשלה המסתמנת, לפיה תוגבל עלייתם של ערבים-ישראלים להר הבית במהלך חודש הרמדאן, נובעת הן מן השכל הישר והן מן הניסיון המר של אירועי "שומר החומות" במאי 2021.
השכל הישר אומר שחמאס נכשלה בכוונתה המוצהרת להפוך את המלחמה לעימות בין העולם המוסלמי כולו לישראל, אבל אין דבר היכול לאחד את המוסלמים נגדנו יותר מאשר הרחקת מוסלמים מאל-אקצא. הניסיון המר אומר שהגורמים הקיצוניים בקרב ערביי ישראל ישתמשו בהגבלות כדי לנסות להתסיס את קהילתם, הנוהגת באופן ראוי לכל שבח מאז ה-7.10.
וברור שלפעולת הממשלה אין קשר לשום שכל ישר או הפקת לקחים מהניסיון. העובדה שהממשלה מתכנסת לדיון עוד לפני שיש להחלטה אפילו קווי מתאר מוסכמים - מי יוגבל, מאיזה גיל ובאילו תנאים - רק מעידה שכל המהלך אינו אלא הפגנת כוח פוליטית של השר בן גביר, המראה לבייס שלו ולציבור בכלל את שליטתו בסדר היום, יכולתו לקבוע דברים עבור ראש הממשלה, וכוחו יחסית לשרים כמו גנץ ואייזנקוט, שלכאורה מנהלים את המערכה מתוקף תפקידם בקבינט המלחמה, ובפועל נאלצים להסביר מה הם עוד עושים בקואליציה המובלת על ידי הגורמים הקיצוניים ביותר בתוכה.
בשלב הנוכחי של המלחמה נראה שדרך ניהולה כבר אינה נובעת מהמטרות המוסכמות או מהצרכים האופרטיביים (על המדיניים אין מה לדבר, כי ראש הממשלה מסרב לדון בעיצוב המדיני של המערכה), אלא משיקולי ההישרדות של נתניהו ותחושת האופוריה של בן גביר. אלא שהמחיר של קלות הדעת הזו יהיה כבד, אם תפרוץ אש דווקא בהר הבית.