ב-17 במרץ הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג צו מעצר נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונציבת זכויות הילדים הרוסית, מריה לבובה-בלובה, בשל האשמה בדבר העברה בלתי חוקית (deportation) של ילדים אוקראינים מהשטחים שנכבשו במהלך המלחמה לתוך רוסיה. מדובר בצעד תקדימי: עד עתה, מנהיגי המדינות היחידים שהוצא נגדם צו כזה ייצגו מדינות אפריקה, לא מהמובילות. לא כך המקרה הנוכחי שבו הצו מנחה לעצור מנהיג מכהן של חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, מעצמה גרעינית אשר מנהלת מאבק מזוין מול מדינה הנתמכת על ידי כל הגוש המערבי.
משפטית, רוסיה (כמו גם ארה"ב, סין, ישראל ונוספות) לא חתומה על אמנת רומא (1998) המגדירה את סמכויות ביה"ד הפלילי הבינלאומי ולכן לא רואה עצמה מחויבת להחלטותיו, מה שלא מונע מבית הדין להוציא את הצו, משום שמדובר בחשד לביצוע פשע נגד האנושות (העברה כפויה של אוכלוסייה). בשונה מסעיפים אחרים הקשורים לפשעי רוסיה באוקראינה, הצד הרוסי (ובפרט הנציבה לזכויות הילדים, אשר אימצה בעצמה ילד אוקראיני בן 15) הודה בפומבי בהגליית הילדים, אותה הציג כמבצע הצלתם. הילדים הועברו למחנות ברוסיה, בתי יתומים או אומצו על ידי משפחות רוסיות, תוך ניפוק אזרחות רוסית. לפחות חלקם עברו תהליך אינטנסיבי של אינדוקטרינציה פרו-רוסית (חוקרי אוניברסיטת ייל הגיעו למספר מינימאלי של כששת אלפים של ילדים).
יצוין, כי יומיים לפני הוצאת הצו פרסמה ועדה מיוחדת של האו״ם (גוף אשר אינו קשור לביה"ד הפלילי בהאג) דו״ח הקובע כי קיימות הוכחות להעברה בלתי חוקית של ילדים אוקראיניים לשטחה של רוסיה. כמו כן בדו״ח נטען כי צבא רוסיה ביצע פשעי מלחמה אחרים (הפצצת בתי חולים, עינויים, רציחות בכוונת תחילה, מעשי אונס).
תגובות רוסיות עד כה התמקדו בגימוד ופסילת המשמעות המשפטית של הצו, על אף העובדה שהוא פוגע במעמדו של הנשיא הרוסי ובלגיטימיות הבינלאומית שלו. במערב המהלך הזה זכה לתמיכה, לרבות בארה"ב. משמעויות מיידיות של הצו הינן סמליות בעיקר, אם כי מדינות החתומות על האמנה מחויבות משפטית לממש את הצו ולעצור את הנאשם במידה והוא נמצא בשטחם – כך שתיאורטית, פוטין לא יוכל מעתה לנסוע ל-123 המדינות שהצטרפו לאמנה. בפועל, מוכרים תקדימים בהם המדינות לא צייתו לצו.
כך או כך, מדובר במהלך דרמטי אשר משקף כי מוסדות בינלאומיים דבקים בעקרונות ההליכים ללא התחשבות בשיקולים פוליטיים. יש לקחת בחשבון שגם מול ישראל מתנהלים הליכים משפטיים בהאג – עד עכשיו מערכת המשפט הישראלית העצמאית היוותה מסננת משפטית שסייעה להתחסן מפוטנציאל רדיפה שכזה. ניתן לקבוע כי האירועים האחרונים ממחישים כי לא לעולם חוסן.
ב-17 במרץ הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג צו מעצר נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונציבת זכויות הילדים הרוסית, מריה לבובה-בלובה, בשל האשמה בדבר העברה בלתי חוקית (deportation) של ילדים אוקראינים מהשטחים שנכבשו במהלך המלחמה לתוך רוסיה. מדובר בצעד תקדימי: עד עתה, מנהיגי המדינות היחידים שהוצא נגדם צו כזה ייצגו מדינות אפריקה, לא מהמובילות. לא כך המקרה הנוכחי שבו הצו מנחה לעצור מנהיג מכהן של חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, מעצמה גרעינית אשר מנהלת מאבק מזוין מול מדינה הנתמכת על ידי כל הגוש המערבי.
משפטית, רוסיה (כמו גם ארה"ב, סין, ישראל ונוספות) לא חתומה על אמנת רומא (1998) המגדירה את סמכויות ביה"ד הפלילי הבינלאומי ולכן לא רואה עצמה מחויבת להחלטותיו, מה שלא מונע מבית הדין להוציא את הצו, משום שמדובר בחשד לביצוע פשע נגד האנושות (העברה כפויה של אוכלוסייה). בשונה מסעיפים אחרים הקשורים לפשעי רוסיה באוקראינה, הצד הרוסי (ובפרט הנציבה לזכויות הילדים, אשר אימצה בעצמה ילד אוקראיני בן 15) הודה בפומבי בהגליית הילדים, אותה הציג כמבצע הצלתם. הילדים הועברו למחנות ברוסיה, בתי יתומים או אומצו על ידי משפחות רוסיות, תוך ניפוק אזרחות רוסית. לפחות חלקם עברו תהליך אינטנסיבי של אינדוקטרינציה פרו-רוסית (חוקרי אוניברסיטת ייל הגיעו למספר מינימאלי של כששת אלפים של ילדים).
יצוין, כי יומיים לפני הוצאת הצו פרסמה ועדה מיוחדת של האו״ם (גוף אשר אינו קשור לביה"ד הפלילי בהאג) דו״ח הקובע כי קיימות הוכחות להעברה בלתי חוקית של ילדים אוקראיניים לשטחה של רוסיה. כמו כן בדו״ח נטען כי צבא רוסיה ביצע פשעי מלחמה אחרים (הפצצת בתי חולים, עינויים, רציחות בכוונת תחילה, מעשי אונס).
תגובות רוסיות עד כה התמקדו בגימוד ופסילת המשמעות המשפטית של הצו, על אף העובדה שהוא פוגע במעמדו של הנשיא הרוסי ובלגיטימיות הבינלאומית שלו. במערב המהלך הזה זכה לתמיכה, לרבות בארה"ב. משמעויות מיידיות של הצו הינן סמליות בעיקר, אם כי מדינות החתומות על האמנה מחויבות משפטית לממש את הצו ולעצור את הנאשם במידה והוא נמצא בשטחם – כך שתיאורטית, פוטין לא יוכל מעתה לנסוע ל-123 המדינות שהצטרפו לאמנה. בפועל, מוכרים תקדימים בהם המדינות לא צייתו לצו.
כך או כך, מדובר במהלך דרמטי אשר משקף כי מוסדות בינלאומיים דבקים בעקרונות ההליכים ללא התחשבות בשיקולים פוליטיים. יש לקחת בחשבון שגם מול ישראל מתנהלים הליכים משפטיים בהאג – עד עכשיו מערכת המשפט הישראלית העצמאית היוותה מסננת משפטית שסייעה להתחסן מפוטנציאל רדיפה שכזה. ניתן לקבוע כי האירועים האחרונים ממחישים כי לא לעולם חוסן.