על רקע כינוסה של העצרת הכללית של האו"ם, בה ישתתף לראשונה הנשיא הסורי אחמד א-שרע, מתרבים הדיווחים על האפשרות להשגת הסכם ביטחוני חדש בין ישראל לסוריה. לכך קדמו לפחות שלוש פגישות שהתקיימו בין השר לעניינים אסטרטגים, רון דרמר, לבין שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני. פרטי ההסכם המלא טרם נחשפו, אולם בבסיסו ניצבות ההבנות הבאות: התחייבות ישראלית לנסיגת כוחות צה"ל (כנראה באופן הדרגתי) לקווים של הסכם הפרדת הכוחות מ-1974, למעט שתי עמדות צבאיות בחרמון הסורי.
סוריה תתחייב למנוע התקפות נגד ישראל משטחה, להיאבק בנוכחות איראן ושלוחיה וכן להבטיח השתתפות של המיעוטים בחיים הפוליטיים במדינה תחת המסגרת של סוריה מאוחדת. בתמורה דורש המשטר שישראל לא תתערב בעניינים הפנימיים של סוריה, תעצור את התקיפות ותכיר בממשלת א-שרע.
בכל הנוגע לדרום סוריה, מתגבש הסדר שכולל חלוקת האזור לשלושה מרחבים הנבחנים בסוג הכוחות והנשק שמותר יהיה להחזיק בכל אחד מהם. כך, ברצועת החיץ לא תתאפשר נוכחות צבאית או נשק כבד, אך תותר נוכחות משטרה וביטחון פנים.
בראיון שקיים ב-17 בספטמבר, ציין א-שרע כי השיחות "מתקדמות" ויתכן ותתגבש הסכמה בקרוב, אך הבהיר שלא מדובר עדיין בהסכם שלום או נורמליזציה, והדגיש שהסדר ביטחוני הוא “הכרח” ויכול לפתוח פתח ל"הסכמות נוספות".
האינטרסים הסורים בהגעה להסכם ברורים: הסגת כוחות צה"ל והפסקה, או לכל הפחות, הפחתה של התקיפות הישראליות והכרה ישראלית במשטר - יתרמו לביסוס מעמדו של א-שרע, יגבירו את הלגיטימציה הפנימית ויחזקו את דימויה של סוריה כמדינה ריבונות. בנוסף, התמורה האמריקאית עבור המהלך עשויה להתבטא בהסרה קבועה של הסנקציות בחוק “הגנת האזרחים הסורים”.
המצב השברירי בסוריה וחוסר הוודאות אשר למשטר החדש ולעתידה של המדינה מחייבים את ישראל להישאר זהירה ולהתכונן לתרחישים בהם המשטר הסורי עלול שלא להיות מסוגל – או מעוניין – לעמוד בהתחייבויותיו. יחד עם זאת, אל לה להחמיץ את ההזדמנות הנדירה שניצבת בפניה. הסכם הדרגתי עם סוריה עשוי לאפשר לישראל לתרגם את הישגיה הצבאיים להסדרים דיפלומטיים שיאפשרו גבול שקט ובטוח, לשפר את מעמדה האסטרטגי האזורי והבינלאומי, להחליש את ההשפעה האיראנית ולתרום ליציבות אזורית ארוכת טווח.
על רקע כינוסה של העצרת הכללית של האו"ם, בה ישתתף לראשונה הנשיא הסורי אחמד א-שרע, מתרבים הדיווחים על האפשרות להשגת הסכם ביטחוני חדש בין ישראל לסוריה. לכך קדמו לפחות שלוש פגישות שהתקיימו בין השר לעניינים אסטרטגים, רון דרמר, לבין שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני. פרטי ההסכם המלא טרם נחשפו, אולם בבסיסו ניצבות ההבנות הבאות: התחייבות ישראלית לנסיגת כוחות צה"ל (כנראה באופן הדרגתי) לקווים של הסכם הפרדת הכוחות מ-1974, למעט שתי עמדות צבאיות בחרמון הסורי.
סוריה תתחייב למנוע התקפות נגד ישראל משטחה, להיאבק בנוכחות איראן ושלוחיה וכן להבטיח השתתפות של המיעוטים בחיים הפוליטיים במדינה תחת המסגרת של סוריה מאוחדת. בתמורה דורש המשטר שישראל לא תתערב בעניינים הפנימיים של סוריה, תעצור את התקיפות ותכיר בממשלת א-שרע.
בכל הנוגע לדרום סוריה, מתגבש הסדר שכולל חלוקת האזור לשלושה מרחבים הנבחנים בסוג הכוחות והנשק שמותר יהיה להחזיק בכל אחד מהם. כך, ברצועת החיץ לא תתאפשר נוכחות צבאית או נשק כבד, אך תותר נוכחות משטרה וביטחון פנים.
בראיון שקיים ב-17 בספטמבר, ציין א-שרע כי השיחות "מתקדמות" ויתכן ותתגבש הסכמה בקרוב, אך הבהיר שלא מדובר עדיין בהסכם שלום או נורמליזציה, והדגיש שהסדר ביטחוני הוא “הכרח” ויכול לפתוח פתח ל"הסכמות נוספות".
האינטרסים הסורים בהגעה להסכם ברורים: הסגת כוחות צה"ל והפסקה, או לכל הפחות, הפחתה של התקיפות הישראליות והכרה ישראלית במשטר - יתרמו לביסוס מעמדו של א-שרע, יגבירו את הלגיטימציה הפנימית ויחזקו את דימויה של סוריה כמדינה ריבונות. בנוסף, התמורה האמריקאית עבור המהלך עשויה להתבטא בהסרה קבועה של הסנקציות בחוק “הגנת האזרחים הסורים”.
המצב השברירי בסוריה וחוסר הוודאות אשר למשטר החדש ולעתידה של המדינה מחייבים את ישראל להישאר זהירה ולהתכונן לתרחישים בהם המשטר הסורי עלול שלא להיות מסוגל – או מעוניין – לעמוד בהתחייבויותיו. יחד עם זאת, אל לה להחמיץ את ההזדמנות הנדירה שניצבת בפניה. הסכם הדרגתי עם סוריה עשוי לאפשר לישראל לתרגם את הישגיה הצבאיים להסדרים דיפלומטיים שיאפשרו גבול שקט ובטוח, לשפר את מעמדה האסטרטגי האזורי והבינלאומי, להחליש את ההשפעה האיראנית ולתרום ליציבות אזורית ארוכת טווח.