פוסטים

הסכם ההסדרה בגבול לבנון הוא אירוע חיובי ומתבקש.

מרגע שנפלה ההחלטה לא ללכת למהלך הכרעה בכל רחבי לבנון, החלטה שהתחייבה בשל מגבלות היכולת הצה"לית והעדר לגיטימציה בינלאומית, ההישג הנדרש מצה"ל היה בטווחים הקרובים לגבול: הרס התשתיות לפלישה קרקעית, הרחקת כוח רדואן צפונה וחישוף השטח כדי למנוע ירי נ"ט על הישובים. משימה זו הושלמה כבר לפני כמה שבועות, והעמקתה לעוד קו כפרים לא תשנה את המציאות, הדורשת הסדרה מדינית.

הסיפור החשוב הוא מה יקרה מעכשיו: הסדרות כגון החלטה 1701 של האו"ם נכשלו לא בגלל מה שהיה כתוב בהן, אלא בגלל שהפרתן כמעט מיד על ידי חיזבאללה לא נענתה בתגובה נחרצת של ישראל, ולמעשה לא הייתה כל אכיפה של התנאים. על ישראל לפעול בתקיפות למניעת "זליגה" דרומה של חיזבאללה, ליצור הגנה ראויה על הגבול, בניגוד למצב ששרר לפני 7.10, ולקיים שיח כן עם תושבי הצפון כדי שאלה ירגישו ביטחון מספיק לחזור לבתיהם. זה יהיה המבחן של ההסדרה, ולא מה שיהיה כתוב במסמך כזה או אחר.