ישנם היבטים חשובים בתכנית האמריקאית שהביאה, כך נראה, לסיום החלק העצים במלחמה שהחל ב-7 באוקטובר 2023. אלא שבתהליך שמוביל ממשל טראמפ נועד לקטר תפקיד מרכזי.
היות חמאס נותר בפועל ריבון, אומנם מוכה וחלש מבעבר, בכמחצית הרצועה משמעותה שלצדו ניצבת קטר, על כוחה הכלכלי והמדיני הרב והשפעתה בארה"ב. לאורך שנים קטר וחמאס ניזונים ומזינים אחד את השני.
קטר פעלה בשנתיים האחרונות לפי אינטרס ברור שבסיום המלחמה חמאס יוותר על כנו, שאלמלא היא היתה מפסידה אמצעי השפעה קריטי בעבורה בזירה הפלסטינית והאזורית ויכולת לשאת חן בעיני ארה"ב, באופן שיטיב עם ביטחונה ומעמדה.
קטר פועלת במתח שבין רצון לשמר נאמנות לארה"ב, פטרוניתה, לבין הרצון להיראות כמי שעומדת לצד הפלסטינים. קטר תמכה ב'הצהרת ניו-יורק' וגם במתווה '20 הנקודות' של טראמפ הקוראים לפירוק חמאס מנשקו. מאחורי הפרגמטיות הזו ישנו הצורך להתיישר עם המדיניות האמריקאית, ואולי גם הבנה שיהיה קשה לממש את שלב ב' במתווה, ולכן ניתן לשלם מס שפתיים בעניין. יתכן אף שניתנה לחמאס הבטחה לסיום המלחמה ואף להמשך קיומו.
ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – מדינות שישראל רצתה לראות ככוח העיקרי המשקם את הרצועה על חשבון קטר – מהססות לקחת תפקיד משמעותי ומתנות את הסיוע שלהן בשיקום עזה בסיום שלטון חמאס ובפירוק נשקו. התוצאה של זה גם היא הגברת הסבירות כי הסיוע הקטרי, המגיע כביכול ללא תנאים מוקדמים, ימצא את דרכו שוב לחמאס. סיוע קטרי בשיקום עזה יביא להגברת ההשפעה הפוליטית הקטרית ביום שאחרי, שסופה לא רק יתרום למעמד קטר אלא גם יחזק את חמאס.
השפעתה של קטר יונקת גם מיחסיה ההדוקים עם ארה"ב, וספציפית מהדרישה האמריקאית לאורך השנתיים האחרונות לשלבה במו"מ, וכעת – להופכה לחלק אינטגרלי משיקום הרצועה.
לא רק שחמאס נותר "כתובת" להשפעה קטרית אלא שיחסי דוחה-וושינגטון טובים משהיו. בעיני ארה"ב קטר הוכיחה עצמה כשותפה אמינה ולחצה על חמאס באופן שהביא אותו להסכים למתווה. מכאן גם הקושי הישראלי לפעול מול קטר ולצמצם את השפעתה. פעולה כזו תיראה כפגיעה באינטרסים אמריקאים ובסיכויי השלום.
ישנם היבטים חשובים בתכנית האמריקאית שהביאה, כך נראה, לסיום החלק העצים במלחמה שהחל ב-7 באוקטובר 2023. אלא שבתהליך שמוביל ממשל טראמפ נועד לקטר תפקיד מרכזי.
היות חמאס נותר בפועל ריבון, אומנם מוכה וחלש מבעבר, בכמחצית הרצועה משמעותה שלצדו ניצבת קטר, על כוחה הכלכלי והמדיני הרב והשפעתה בארה"ב. לאורך שנים קטר וחמאס ניזונים ומזינים אחד את השני.
קטר פעלה בשנתיים האחרונות לפי אינטרס ברור שבסיום המלחמה חמאס יוותר על כנו, שאלמלא היא היתה מפסידה אמצעי השפעה קריטי בעבורה בזירה הפלסטינית והאזורית ויכולת לשאת חן בעיני ארה"ב, באופן שיטיב עם ביטחונה ומעמדה.
קטר פועלת במתח שבין רצון לשמר נאמנות לארה"ב, פטרוניתה, לבין הרצון להיראות כמי שעומדת לצד הפלסטינים. קטר תמכה ב'הצהרת ניו-יורק' וגם במתווה '20 הנקודות' של טראמפ הקוראים לפירוק חמאס מנשקו. מאחורי הפרגמטיות הזו ישנו הצורך להתיישר עם המדיניות האמריקאית, ואולי גם הבנה שיהיה קשה לממש את שלב ב' במתווה, ולכן ניתן לשלם מס שפתיים בעניין. יתכן אף שניתנה לחמאס הבטחה לסיום המלחמה ואף להמשך קיומו.
ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – מדינות שישראל רצתה לראות ככוח העיקרי המשקם את הרצועה על חשבון קטר – מהססות לקחת תפקיד משמעותי ומתנות את הסיוע שלהן בשיקום עזה בסיום שלטון חמאס ובפירוק נשקו. התוצאה של זה גם היא הגברת הסבירות כי הסיוע הקטרי, המגיע כביכול ללא תנאים מוקדמים, ימצא את דרכו שוב לחמאס. סיוע קטרי בשיקום עזה יביא להגברת ההשפעה הפוליטית הקטרית ביום שאחרי, שסופה לא רק יתרום למעמד קטר אלא גם יחזק את חמאס.
השפעתה של קטר יונקת גם מיחסיה ההדוקים עם ארה"ב, וספציפית מהדרישה האמריקאית לאורך השנתיים האחרונות לשלבה במו"מ, וכעת – להופכה לחלק אינטגרלי משיקום הרצועה.
לא רק שחמאס נותר "כתובת" להשפעה קטרית אלא שיחסי דוחה-וושינגטון טובים משהיו. בעיני ארה"ב קטר הוכיחה עצמה כשותפה אמינה ולחצה על חמאס באופן שהביא אותו להסכים למתווה. מכאן גם הקושי הישראלי לפעול מול קטר ולצמצם את השפעתה. פעולה כזו תיראה כפגיעה באינטרסים אמריקאים ובסיכויי השלום.