נשיא סוריה החדש, אחמד א-שרע, עמד ביעד שהציב - להקים ממשלת טכנוקרטים זמנית, כוללת וייצוגית עד חודש מארס. הממשלה החדשה החליפה את ממשלת המעבר שניהלה את סוריה בשלושת החודשים האחרונים ורוב שריה נמנו על שורות ארגון המורדים לשעבר "היאת תחריר אלשאם" (HTS) באידליב. הממשלה מונה 23 שרים, מתוכם 9 שרים שמזוהים כעצמאים (טכנוקרטיים), 7 בעלי תפקידים שכיהנו בממשלה באידליב ו-5 שרים שכיהנו בעבר תחת הנשיא בשאר אל-אסד טרום 2011. א-שרע בחר לשמור על עמדות המפתח הבכירות בידי מקורביו הוותיקים מ-HTS - שר הפנים, ההגנה, החוץ והמשפטים, בעוד שיתר המשרדים חולקו ברובם בין עצמאיים וטכנוקרטים.
כיצד הגיב "הרחוב" הסורי לממשלה החדשה? תלוי את מי שואלים.. חלק מהציבור הביע אופטימיות ורואה בממשלה ביטוי חשוב לתחילתה של תקופה חדשה. קבוצות אחרות חשדניות יותר אך קוראות להעניק לממשלה הזדמנות, תוך דרישה לשקיפות, פיקוח ציבורי ואחריות שלטונית מלאה. הפסימיות מגיעה בעיקר מקרב המיעוטים האתניים. א-שרע אמנם ניסה ליצר ייצוג עדתי מסוים: מתוך 23 שרים, 19 הם סונים, שרה נוספת (ויחידה) נוצריה, שר אחד דרוזי, שר אחד עלווי ושר כורדי המכהן כשר החינוך, אולם זה לא מנע את הביקורת שנשמעה מגורמים רשמיים מהעדה הכורדית והדרוזית שטענו שהרכב הממשלה לא לוקח בחשבון את הגיוון האתני הקיים בסוריה ולכן "מדיניות ההדרה נמשכת". ביקורת המלמדת על פערים משמעותיים שנותרו בינם לבין הממשל בדמשק.
למרות הביקורת מבית, מדינות רבות מיהרו לברך את הממשלה החדשה, ביניהן בריטניה, צרפת, גרמניה וכן מדינות האזור, כמו סעודיה, ירדן, טורקיה, קטר ואיחוד האמירויות שרואות בכך מהלך התורם ליציבותה של סוריה.
למרות צעדי הייצוב שנוקט המשטר החדש, עדיין מוקדם לקבוע לאן מועדות פניה של סוריה, המצויה בעיצומו של שינוי פוליטי דרמטי. הממשלה החדשה ניצבת בפני אתגרים משמעותיים, בהם משבר כלכלי ואנרגטי חמור, מציאות ביטחונית שברירית, ומתחים פנימיים עמוקים. הצלחתה או כישלונה יושפעו במידה רבה מהיקף הסיוע והתמיכה שתקבל ממדינות האזור ומהקהילה הבינלאומית, וכמובן מאופי המדיניות שתבחר לאמץ בחודשים הקרובים.
נשיא סוריה החדש, אחמד א-שרע, עמד ביעד שהציב - להקים ממשלת טכנוקרטים זמנית, כוללת וייצוגית עד חודש מארס. הממשלה החדשה החליפה את ממשלת המעבר שניהלה את סוריה בשלושת החודשים האחרונים ורוב שריה נמנו על שורות ארגון המורדים לשעבר "היאת תחריר אלשאם" (HTS) באידליב. הממשלה מונה 23 שרים, מתוכם 9 שרים שמזוהים כעצמאים (טכנוקרטיים), 7 בעלי תפקידים שכיהנו בממשלה באידליב ו-5 שרים שכיהנו בעבר תחת הנשיא בשאר אל-אסד טרום 2011. א-שרע בחר לשמור על עמדות המפתח הבכירות בידי מקורביו הוותיקים מ-HTS - שר הפנים, ההגנה, החוץ והמשפטים, בעוד שיתר המשרדים חולקו ברובם בין עצמאיים וטכנוקרטים.
כיצד הגיב "הרחוב" הסורי לממשלה החדשה? תלוי את מי שואלים.. חלק מהציבור הביע אופטימיות ורואה בממשלה ביטוי חשוב לתחילתה של תקופה חדשה. קבוצות אחרות חשדניות יותר אך קוראות להעניק לממשלה הזדמנות, תוך דרישה לשקיפות, פיקוח ציבורי ואחריות שלטונית מלאה. הפסימיות מגיעה בעיקר מקרב המיעוטים האתניים. א-שרע אמנם ניסה ליצר ייצוג עדתי מסוים: מתוך 23 שרים, 19 הם סונים, שרה נוספת (ויחידה) נוצריה, שר אחד דרוזי, שר אחד עלווי ושר כורדי המכהן כשר החינוך, אולם זה לא מנע את הביקורת שנשמעה מגורמים רשמיים מהעדה הכורדית והדרוזית שטענו שהרכב הממשלה לא לוקח בחשבון את הגיוון האתני הקיים בסוריה ולכן "מדיניות ההדרה נמשכת". ביקורת המלמדת על פערים משמעותיים שנותרו בינם לבין הממשל בדמשק.
למרות הביקורת מבית, מדינות רבות מיהרו לברך את הממשלה החדשה, ביניהן בריטניה, צרפת, גרמניה וכן מדינות האזור, כמו סעודיה, ירדן, טורקיה, קטר ואיחוד האמירויות שרואות בכך מהלך התורם ליציבותה של סוריה.
למרות צעדי הייצוב שנוקט המשטר החדש, עדיין מוקדם לקבוע לאן מועדות פניה של סוריה, המצויה בעיצומו של שינוי פוליטי דרמטי. הממשלה החדשה ניצבת בפני אתגרים משמעותיים, בהם משבר כלכלי ואנרגטי חמור, מציאות ביטחונית שברירית, ומתחים פנימיים עמוקים. הצלחתה או כישלונה יושפעו במידה רבה מהיקף הסיוע והתמיכה שתקבל ממדינות האזור ומהקהילה הבינלאומית, וכמובן מאופי המדיניות שתבחר לאמץ בחודשים הקרובים.