בצל תגבור מאסיבי של הכוחות האמריקאיים במזרח התיכון, ותרגיל ימי של משה"מ במייצרי הורמוז, התקיים אתמול (17 בפברואר) בז’נבה סבב נוסף של שיחות עקיפות בין ארה״ב לאיראן, בתיווך עומאן. מהצד האיראני, משלחת רחבה שכללה אנשי גרעין לצד גורמים כלכליים (רמז לדרישה בנושא הסנקציות), בראשות שר החוץ עבאס עראקצ’י, שהגדיר את המפגש “קונסטרוקטיבי” וטען שהושגה הסכמה כללית על “עקרונות מנחים” להמשך העבודה, אך הדגיש שאין בכך סימן להסכם קרוב. הוא חזר על הקו של טהראן: מו״מ על הגרעין והסנקציות בלבד, ללא שילוב טילים/סוגיות אזוריות, וכרגע ללא ויתור על הזכות להעשרה.
וושינגטון, מצדה, טרם פרסמה הודעה רשמית, אך לפי גורם אמריקאי “הייתה התקדמות”, ואיראן צפויה לשוב בתוך כשבועיים עם הצעות מפורטות לצמצום הפערים. סגן הנשיא ג’יי.די. ואנס אמר שהשיחות “הלכו טוב במובנים מסוימים”, אך הדגיש שהנשיא הציב “קווים אדומים” שהאיראנים עדיין אינם מוכנים להכיר בהם.
במקביל, שני הצדדים מעלים את רף האיומים וההיערכות הצבאית: ארה״ב העבירה בתוך יממה עשרות מטוסי קרב נוספים לכיוון המזרח התיכון (F-35, F-22 ו-F-16), ובמקביל הרחיבה נוכחות ימית, כולל כניסת נושאת מטוסים לאזור והיערכות להגעת אחת נוספת. מנגד, איראן אותתה על יכולת הסלמה מבוקרת בזירה הימית באמצעות סגירה זמנית של אזורים במצרי הורמוז לתרגילי אש חיה, לצד איומי המנהיג נגד דבריו של טראמפ, תוך הדגשת היכולת לפגוע בכוח הצבאי האמריקאי .
הגם שארה"ב ואיראן מנהלות מזה זמן "דיפלומטיה מגובה בכוח" מתוך כוונה להשפיע על העמדות בשולחן הדיונים, ההתפתחויות בשטח בימים האחרונים מוכיחות כי הלכה למעשה ההערכות למלחמה נמצאת בשיאה, אף שהאינטרס המוביל של השתיים הוא להשיג הסכם ולהימנע מעימות צבאי. הפער המשמעותי הנמשך מתמקד בעיקר בעמדת איראן לדון בנושא הגרעין בלבד וגם בו אין היא מוכנה להסכים לדרישת טראמפ להפסקת העשרה מלאה על אדמתה. כדי להגיע למסגרת של הסכם יצטרכו הצדדים, או לפחות אחד מהם, להתגמש משמעותית. בתוך כך, הנשיא טראמפ קצב חודש למו"מ וההודעה האמריקאית, לפיה איראן תשיב בתוך שבועיים, מצמצמת מאד את הזמן לפריצת דרך.
מבחינה אסטרטגית, החלטה של הנשיא לנקוט בפעולה צבאית תהייה אולי ההחלטה הקשה ביותר בקריירה הפוליטית שלו. היא מתנגשת חזיתית עם האינסטינקטים הפוליטיים שלו, ההבטחות לבוחרים והמציאות הגיאופוליטית הנפיצה של 2026. זאת לצד השיקולים האחרים מול בנות הברית שלו באזור. ההחלטה מחייבת אותו לבחור בין התדמית שלו כנשיא חזק שאינו מאפשר לאיראן גרעין, לבין התדמית שלו כמשכין שלום שמחלץ את ארה"ב מבוץ המזרח התיכון. ההערכות הצבאית בשטח וחוסר הנכונות של איראן להיענות לכלל דרישותיו מצמצמת את מרחב התמרון בין שתי התדמיות האלו והסבירות למהלך צבאי אמריקאי מול איראן גוברת. היערכות הכוחות מצביע על יכולת לפגיעה רחבה ועמוקה במטרות באיראן, אך עדיין לא ברור מה יהיה היעד האסטרטגי והאם מראש נקבעה אסטרטגיית יציאה שתאפשר לנשיא להציג הצלחות בטווח זמן סביר ובמינימום סיכון להידרדרות אזורית.
בצל תגבור מאסיבי של הכוחות האמריקאיים במזרח התיכון, ותרגיל ימי של משה"מ במייצרי הורמוז, התקיים אתמול (17 בפברואר) בז’נבה סבב נוסף של שיחות עקיפות בין ארה״ב לאיראן, בתיווך עומאן. מהצד האיראני, משלחת רחבה שכללה אנשי גרעין לצד גורמים כלכליים (רמז לדרישה בנושא הסנקציות), בראשות שר החוץ עבאס עראקצ’י, שהגדיר את המפגש “קונסטרוקטיבי” וטען שהושגה הסכמה כללית על “עקרונות מנחים” להמשך העבודה, אך הדגיש שאין בכך סימן להסכם קרוב. הוא חזר על הקו של טהראן: מו״מ על הגרעין והסנקציות בלבד, ללא שילוב טילים/סוגיות אזוריות, וכרגע ללא ויתור על הזכות להעשרה.
וושינגטון, מצדה, טרם פרסמה הודעה רשמית, אך לפי גורם אמריקאי “הייתה התקדמות”, ואיראן צפויה לשוב בתוך כשבועיים עם הצעות מפורטות לצמצום הפערים. סגן הנשיא ג’יי.די. ואנס אמר שהשיחות “הלכו טוב במובנים מסוימים”, אך הדגיש שהנשיא הציב “קווים אדומים” שהאיראנים עדיין אינם מוכנים להכיר בהם.
במקביל, שני הצדדים מעלים את רף האיומים וההיערכות הצבאית: ארה״ב העבירה בתוך יממה עשרות מטוסי קרב נוספים לכיוון המזרח התיכון (F-35, F-22 ו-F-16), ובמקביל הרחיבה נוכחות ימית, כולל כניסת נושאת מטוסים לאזור והיערכות להגעת אחת נוספת. מנגד, איראן אותתה על יכולת הסלמה מבוקרת בזירה הימית באמצעות סגירה זמנית של אזורים במצרי הורמוז לתרגילי אש חיה, לצד איומי המנהיג נגד דבריו של טראמפ, תוך הדגשת היכולת לפגוע בכוח הצבאי האמריקאי .
הגם שארה"ב ואיראן מנהלות מזה זמן "דיפלומטיה מגובה בכוח" מתוך כוונה להשפיע על העמדות בשולחן הדיונים, ההתפתחויות בשטח בימים האחרונים מוכיחות כי הלכה למעשה ההערכות למלחמה נמצאת בשיאה, אף שהאינטרס המוביל של השתיים הוא להשיג הסכם ולהימנע מעימות צבאי. הפער המשמעותי הנמשך מתמקד בעיקר בעמדת איראן לדון בנושא הגרעין בלבד וגם בו אין היא מוכנה להסכים לדרישת טראמפ להפסקת העשרה מלאה על אדמתה. כדי להגיע למסגרת של הסכם יצטרכו הצדדים, או לפחות אחד מהם, להתגמש משמעותית. בתוך כך, הנשיא טראמפ קצב חודש למו"מ וההודעה האמריקאית, לפיה איראן תשיב בתוך שבועיים, מצמצמת מאד את הזמן לפריצת דרך.
מבחינה אסטרטגית, החלטה של הנשיא לנקוט בפעולה צבאית תהייה אולי ההחלטה הקשה ביותר בקריירה הפוליטית שלו. היא מתנגשת חזיתית עם האינסטינקטים הפוליטיים שלו, ההבטחות לבוחרים והמציאות הגיאופוליטית הנפיצה של 2026. זאת לצד השיקולים האחרים מול בנות הברית שלו באזור. ההחלטה מחייבת אותו לבחור בין התדמית שלו כנשיא חזק שאינו מאפשר לאיראן גרעין, לבין התדמית שלו כמשכין שלום שמחלץ את ארה"ב מבוץ המזרח התיכון. ההערכות הצבאית בשטח וחוסר הנכונות של איראן להיענות לכלל דרישותיו מצמצמת את מרחב התמרון בין שתי התדמיות האלו והסבירות למהלך צבאי אמריקאי מול איראן גוברת. היערכות הכוחות מצביע על יכולת לפגיעה רחבה ועמוקה במטרות באיראן, אך עדיין לא ברור מה יהיה היעד האסטרטגי והאם מראש נקבעה אסטרטגיית יציאה שתאפשר לנשיא להציג הצלחות בטווח זמן סביר ובמינימום סיכון להידרדרות אזורית.