בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב הביאה לאנחת רווחה בקרב רבים מהמשטרים הערביים. לפני הבחירות, נזהרו בכירים במדינות ערב להצביע על המועמד העדיף בעיניהם, מסיבות ברורות, אך היתה להם העדפה ברורה לטראמפ על-פני קמלה האריס מהסיבות הבאות:
ראשית, לכמה מהמנהיגים הערביים המרכזיים ישנה היכרות מוקדמת עם טראמפ וצוותו. עם מוחמד בן-זאיד, נשיא איחוד האמירויות, ועם מחמד בן-סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל בערב הסעודית, נרקמו יחסים בין-אישיים טובים. לאורך קמפיין הבחירות טראמפ הקפיד לכנות את בן-סלמאן "חבר" והרעיף עליו שבחים.
שנית, בקדצניה הקודמת לטראמפ היתה מדיניות ברורה של אי-התערבות בסוגיות פנים במדינות זרות. זכורה במיוחד ההתבטאות שלו כלפי נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, אותו כינה "הדיקטטור האהוב עלי". צפוי שגם עתה ימשיך במדיניות זו ולא יבקר את המשטרים בנושאים של חופש פוליטי וזכויות אדם באופן העולה בקנה אחד עם העדפות המשטרים.
שלישית, ישנה ציפיה בעיקר במדינות המפרץ שטראמפ יוביל קו תקיף יותר כלפי איראן מאשר קודמו, ג'ו ביידן. הביטחון העצמי הגובר של איראן ושלוחיה כפי שבא לידי ביטוי גם בהתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר, קשורה בראיית רבים במפרץ בקו הרפה יחסית שהובילה ארה"ב מול איראן תחת ממשל ביידן.
בנוסף, בראיית מדינות האזור טראמפ נהנה מיחסים קרובים עם בנימין נתניהו וחשוב יותר – מהשפעה רבה עליו, עד כדי יכולת לכפות את דעתו על נתניהו. שכנותיה של ישראל מבקשות לראות סיום מהיר של המלחמה בעזה, שהביאה ללחץ גובר כלפיהן מכיוון אזרחיהן ומכיוון גורמים רדיקאליים באזור. הן מקוות שטראמפ ילחץ על נתניהו לסיים את המלחמה עוד לפני תחילת כהונתו.
ישנה ציפיה סעודית שממשל 'טראמפ 2.0' יהיה נדיב אף יותר מביידן "בגזרים" אותן יעניק לממלכה בתמורה לנורמליזציה עם ישראל, יהיה תקיף יותר כלפי איראן וילחץ על ישראל. קרבת טראמפ למנהיגים החשובים באזור והשפעתו על נתניהו, באופן שיכול להביא לויתורים ישראלים העולים בקנה אחד עם ציפיות הממלכה – קידום רעיון שתי המדינות – מגבירים גם את הסיכוי לחידוש תהליך הנורמליזציה ואף להאצתו.
בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב הביאה לאנחת רווחה בקרב רבים מהמשטרים הערביים. לפני הבחירות, נזהרו בכירים במדינות ערב להצביע על המועמד העדיף בעיניהם, מסיבות ברורות, אך היתה להם העדפה ברורה לטראמפ על-פני קמלה האריס מהסיבות הבאות:
ראשית, לכמה מהמנהיגים הערביים המרכזיים ישנה היכרות מוקדמת עם טראמפ וצוותו. עם מוחמד בן-זאיד, נשיא איחוד האמירויות, ועם מחמד בן-סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל בערב הסעודית, נרקמו יחסים בין-אישיים טובים. לאורך קמפיין הבחירות טראמפ הקפיד לכנות את בן-סלמאן "חבר" והרעיף עליו שבחים.
שנית, בקדצניה הקודמת לטראמפ היתה מדיניות ברורה של אי-התערבות בסוגיות פנים במדינות זרות. זכורה במיוחד ההתבטאות שלו כלפי נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, אותו כינה "הדיקטטור האהוב עלי". צפוי שגם עתה ימשיך במדיניות זו ולא יבקר את המשטרים בנושאים של חופש פוליטי וזכויות אדם באופן העולה בקנה אחד עם העדפות המשטרים.
שלישית, ישנה ציפיה בעיקר במדינות המפרץ שטראמפ יוביל קו תקיף יותר כלפי איראן מאשר קודמו, ג'ו ביידן. הביטחון העצמי הגובר של איראן ושלוחיה כפי שבא לידי ביטוי גם בהתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר, קשורה בראיית רבים במפרץ בקו הרפה יחסית שהובילה ארה"ב מול איראן תחת ממשל ביידן.
בנוסף, בראיית מדינות האזור טראמפ נהנה מיחסים קרובים עם בנימין נתניהו וחשוב יותר – מהשפעה רבה עליו, עד כדי יכולת לכפות את דעתו על נתניהו. שכנותיה של ישראל מבקשות לראות סיום מהיר של המלחמה בעזה, שהביאה ללחץ גובר כלפיהן מכיוון אזרחיהן ומכיוון גורמים רדיקאליים באזור. הן מקוות שטראמפ ילחץ על נתניהו לסיים את המלחמה עוד לפני תחילת כהונתו.
ישנה ציפיה סעודית שממשל 'טראמפ 2.0' יהיה נדיב אף יותר מביידן "בגזרים" אותן יעניק לממלכה בתמורה לנורמליזציה עם ישראל, יהיה תקיף יותר כלפי איראן וילחץ על ישראל. קרבת טראמפ למנהיגים החשובים באזור והשפעתו על נתניהו, באופן שיכול להביא לויתורים ישראלים העולים בקנה אחד עם ציפיות הממלכה – קידום רעיון שתי המדינות – מגבירים גם את הסיכוי לחידוש תהליך הנורמליזציה ואף להאצתו.