פרסומים

בין התשעה לשנים-עשרה בינואר שנה זו ערך ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ביקור ממלכתי בסין. לאולמרט ולפמלייתו, שהפעם לא כללה אנשי תעשייה וסחר, נכונה סין אחרת, מדינה שבחודשים האחרונים נפלה בה החלטה שאין עוד להסתפק בציוני שבח על היקפי הבנייה חסרי התקדים ועל ייצור ויצוא מרשימים. בכל השבחים הללו היה מאז ומתמיד שמץ של פטרנליזם של מי שייצגו את העולם המבוסס והצביעו על התקדמותה היפה של מדינה המדדה מאחור. בתקופה האחרונה סין מתמקדת בצורך לתרגם את התוצאות המרשימות של מדיניות "הדלת הפתוחה", שראשיתה בשנות השמונים, לכדי השפעה גלובלית, פוליטית ודיפלומטית. מסעות מנהיגיה ביבשת אפריקה ובדרום אמריקה הם חלק ממהלך חדש. ואין מדובר רק בכבוד וביוקרה, אלא גם בהשפעה שתאפשר לה להנציח את הישגיה בזירה הבינלאומית. סין הרשמית מבינה היטב שהמאבק האמיתי הוא על חומרי גלם.

לאחרונה חקרו היסטוריונים סיניים את עלייתן ונפילתן של מעצמות עולם כגון ספרד, בריטניה ואף ארצות-הברית. עדכון המחקר נמסר לחברי הפוליטבירו של המפלגה הקומוניסטית הסינית וגם הוצג בסדרה טלוויזיונית בת 12 פרקים. ואכן, סין עצמה הפכה באחת לאימפריה (אם כי ללא קולוניות), לכוח בינלאומי משמעותי שעלה בשקט ובבטחה מבלי שדעת הקהל העולמית הפנימה את הדברים. למשל, סין אגרה רזרבות של למעלה מטריליון דולר במטבע זר, ואם בייג'ינג תחליט להעביר חלק ניכר מהשקעותיה מהסל הדולרי לסל האירוֹ, עלולה הכלכלה האמריקאית להינזק. בכך הופכת סין בהדרגה לאחד הגורמים המשפיעים ביותר על גורלה של המעצמה הגדולה בעולם. כמו כן, השקיעה סין בתקופה האחרונה כ-10 מיליארדי דולרים ביבשת אפריקה במיזמים שונים שמקצתם נועדו, במישרין או בעקיפין, לנצל כהלכה חומרי גלם, מחצבים ונפט.

לפיכך, ביקורו של ראש הממשלה אולמרט בסין היה נחוץ מאוד, בראש ובראשונה על מנת ל"תחזק" את יחסי שתי המדינות ועל מנת להבהיר לבייג'ינג, חברה קבועה במועצת הביטחון, שישראל מצפה ממנה לפעולה ראויה כלפי מאמציה של אירן לרכוש יכולת גרעינית אסטרטגית. ספציפית, אולמרט הביע הערכה על תמיכת סין בהטלת סנקציות על אירן – החלטה 1737 של מועצת הביטחון בדצמבר 2006 -- אך לא הותיר ספק בלבם של ראש ממשלת סין ושל נשיאה שמהלך זה אין בו די. ישראל מצפה שבייג'ינג תכביד את עולה ואת עול המעצמות על אירן.

ברם, למרות הרושם שניסו אישים בפמליית אולמרט לנסוך, לא משו הסינים כהוא זה מעמדתם המקורית: הם מעוניינים אמנם בבלימת התכנית הגרעינית של אירן, אך עם זאת, אין הם מוכנים לסטות ממה שנראית להם "מדיניות מאוזנת" ראויה. אין פלא, אפוא, שערב בואו של אולמרט לסין, זכה עלי לריג'אני, ראש המועצה לביטחון של אירן ומי שנושא ונותן בענייני הגרעין, להזמנה לבייג'ינג, ולריג'אני ניצל את ביקורו בסין כדי להבהיר ואף להזהיר שבסיטואציה מסוימת שבה תאוים אירן, היא עלולה לפתח לא רק תוכנית גרעינית לצורכי שלום, אלא אף תוכנית בעלת היבטים צבאיים. בפועל, סין עומדת על מכונה גם אחרי ביקורו של אולמרט, וסין תמשיך ללכת בדרכי נועם דיפלומטיות. בעניין זה היא מודעת היטב לחשיבות האינטרסים שלה באיראן, המייצאת לסין כ-12% מתצרוכת הנפט שלה. אמנם, סין יכולה במקרה של משבר עם אירן לרכוש את כמויות הנפט הדרושות לה ממקורות אחרים, נניח מערב הסעודית. אך גישתה הייתה ועודנה שאין להסתמך על מספר מקורות מצומצם, אלא יש לגוונם. אירן גם רוכשת מוצרים לא מעטים מסין, וסין, המבססת את עתידה על פער מתמשך לטובתה בסחר הבינלאומי, מודעת לחשיבות עניין זה.

ביקורו של אולמרט בסין ציין חמש-עשרה שנים לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם סין. במשך הביקור, נקט אולמרט צעד סופי לפתיחתה של קונסוליה ישראלית נוספת בסין, הפעם בגוואנגג'ו, בירת חבל גואנגדונג – מעצמה כלכלית בפני עצמה. צעד זה עשוי לקדם את הסחר הישראלי בסין. רחוקים מאוד הם ימי סוף שנות השבעים, שעה שמשרד החוץ בירושלים החליט לסגור את נציגויות ישראל בהונג קונג ובקוריאה הדרומית במסגרת קיצוצי תקציב. בימים ההם, הגישה האירוצנטרית הייתה כה חזקה, עד כי מינויו של אדם נוסף בפריז או בקונסוליה הכללית בניו-יורק על חשבון קיום מאחזים במזרח אסיה נראה כצעד סביר ומתבקש.

קידום שיתוף הפעולה בתחום החקלאי ובטכנולוגיות שלום למיניהן היו מטרות נוספות שראש הממשלה ניסה לקדם בביקורו בסין, יחד עם צעדים לעודד התיירות הסינית לישראל. עניינים אלה, שנועדו להכפיל את היקף הסחר ההדדי עם סין הנושק היום לשלושה מיליארדי דולרים, הוא ללא ספק הכרחי בגלל המגבלות על הסחר בין ישראל לסין שהטילה וושינגטון. ראוי לזכור כי בעקבות ההסתבכויות המביכות שנודעו כפרשת הפלקון ופרשת המזל"טים (ה"הרפי"), החילה ארצות-הברית על ישראל מגבלות חסרות תקדים. מגבלות אלה מחייבות היום אישור אמריקאי של כמעט כל פריט ופריט המיוצא מישראל לסין. פרקטיקה זו פוגעת בסחרה התמים והאזרחי של ישראל עם סין, שכן בדיקה של כל מוצר ושל כל טכנולוגיה המועברת לסין, כרוכה בבירוקרטיה קשה ומעכבת, ולכן הם מקשים מאד על פיתוח יחסי ישראל עם מדינה שחשיבותה הכלכלית ומדינית רק יכולה לגדול בעתיד.

אם כן, ביקורו של אולמרט בסין מסמל ניסיון לעצב ולאמץ טקטיקות חדשניות ולגוון מעט את מינוני תשומת הלב והמשאבים שמשקיעה ישראל במכלול הגלובלי, ובכך להתאים את עצמה לשינוים שמתחוללים בזירה הבינלאומית ושעשויים לאפיין מערכת בינלאומית אחרת בעשורים הבאים של המאה העשרים ואחת.