פרסומים
מבט על, גיליון 1826, 7 בפברואר 2024
גם בזמן המלחמה ברצועת עזה, חשיפת מודיעין פומבית ממשיכה לשמש כלי בידי ישראל לעיצוב התנהגותם של שחקנים וקהלים אוהדים ועוינים כאחד. אולם, בשונה מאשר בעתות שגרה, החשיפה לרוב היא תגובתית, למטרות התגוננות מפני פגיעה בלגיטימציה ותוך הימנעות מסיכון מקורות רגישים. בהתחשב במרכזיות הפעולות הצבאיות (מבוססות המודיעין) להעברת מסרים ולעיצוב המציאות בזמן מלחמה, וכן בעובדה שהמלחמה פתחה מעמדת נחיתות מודיעינית ניכרת, חשיבות יתרה נודעת לניהול "כלכלת מודיעין" צנועה ככל הניתן ולשיפוט לחומרה של כל שימוש פומבי במידע.
מטרת העל של המודיעין היא לסייע לדרגים המדיני והצבאי לקבל החלטות מיטביות ולהשיג יתרון על פני היריב בדיפלומטיה ובמלחמה. ספציפית בעת מלחמה, מידע מודיעיני הוא קריטי קודם כל לתמיכה במאמץ המבצעי. ככל שהמידע איכותי ומדויק יותר, כך גדלה תרומתו להכוונת הכוח הצבאי בהגנה ובהתקפה. וכדי לוודא שהמידע שנאסף הוא מלא ומדויק ככל הניתן, יש לשמור על חשאיות התהליך עד לשימוש בו.
המלחמה ברצועת עזה, ובזירה המשנית בלבנון, אינה שונה. בין שמדובר במודיעין ממקורות שהושקעו משאבים רבים בפיתוחם או במודיעין זמין שהושג בשטח, בין אם הוא עוסק באסטרטגיה או בטקטיקה, הוא ייאסף, יעובד ויישמר בחשאי לשם הכוונת המאמצים הדיפלומטיים והצבאיים להשגת יתרון על פני היריב בשדה הקרב ובמלחמה הנוכחית – גם במערכה להשבת החטופים.
ואולם, אין זה אומר שהממשלה ומערכת הביטחון לא יעשו כלל שימוש פומבי במודיעין גם במהלך המלחמה. בעשור האחרון, ממשלת ישראל וגופי המודיעין והביטחון הישראליים חשפו באופן יזום ושיטתי מודיעין על מנת לעצב התנהגות של יריבים מתחת לסף המלחמה ולמנוע מלחמה; לגייס את הקהילה הבינלאומית להתמודדות עם איומים לביטחון האזורי והלאומי; ולייצר לגיטימציה לפעולה צבאית ב"יום פקודה". אך מהן המטרות המדיניות והמבצעיות של חשיפת מודיעין בזמן מלחמה? מהם המחירים הכרוכים בהשגתן? ועד כמה הן אפקטיביות?
בחלוף ארבעה חודשים מאז מתקפת חמאס, ניכר כי השימוש הפומבי במודיעין הינו רווח למדי. זאת, בוודאי בהשוואה למה שהיינו מצפים לראות בזמן מלחמה. אולם, בשונה מהשימוש במודיעין בעת שלום ובמסגרת המערכה שבין המלחמות, השימוש במודיעין במלחמה הנוכחית נעשה ברוב המקרים באופן תגובתי, למטרות התגוננות מפני פגיעה בלגיטימציה הפנימית והבינלאומית ותוך הימנעות מחשיפת מידע אינטימי ממקורות רגישים.
שימור הלגיטימציה הבינלאומית
הפגיעה בבית-החולים אל-אהלי. עשרה ימים בלבד לתוך המערכה האווירית ברצועת עזה, הופצה בתקשורת ידיעה על פגיעה בבית-החולים אל-אהלי (המוכר גם כאל-מעמדאני). מקורות בחמאס אשר הזינו את הדיווחים טענו כי ישראל אחראית לפגיעה הישירה, אשר הביאה למותם של מאות חוסים. לנוכח הניצול הציני והאפקטיבי של חמאס את האירוע, צה"ל נדחק לפרסם מידע רגיש שהפריך ולמצער החליש את הטענות הכוזבות. בחלוף כ-12 שעות, שבמהלכן הדיווחים נפוצו ברחבי העולם ואף גרמו לביטול פגישת פסגה בעמאן בהשתתפות נשיא ארצות הברית, כינס דובר צה"ל מסיבת עיתונאים בה השמיע שיחה בין שני פעילי הג'האד האסלאמי המייחסים את הפגיעה לירי כושל של הארגון. מספר ימים לאחר מכן, ממשלות צרפת, בריטניה וארצות-הברית, וסוכנויות המודיעין שלהן, העניקו גיבוי פומבי לטענות של דובר צה"ל על בסיס בדיקה עצמאית וזיכו את ישראל מאשמת הפגיעה. לא יהיה זה הביטוי האחרון של "דיפלומטיה באמצעות חשיפת מודיעין" בעת המלחמה בעזה, אך האפקטיבי ביותר עד כה. בעקבות הדברים, כלי תקשורת מובילים חזרו בהם מהדיווחים הכוזבים ונמנעה פגיעה חמורה בלגיטימציה הבינלאומית של המערכה בשלב מוקדם שלה.
הפשיטה על בית החולים שפאא'. ערב הכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועת עזה, יזם דובר צה"ל "הצהרה מיוחדת" לתקשורת, שנועדה להכשיר את דעת הקהל הבינלאומית לפשיטה על מתחם בית-החולים. תא"ל דניאל הגרי פתח ואמר כי יחשוף "מידע מודיעיני המוכיח כי חמאס משתמש בבתי חולים כתשתיות טרור". עם זאת, הטענות בדבר רשת מנהרות אסטרטגית ומפקדות לניהול הלחימה מתחת לבית-החולים לא גובו בראיות מרשיעות משכנעות דיין. הן התבססו למשל על שיחה בין שני תושבי עזה, שלא ברורה מהימנות המידע המובא בה. כן נחשף סרטון הדמיה של רשת המנהרות, אשר הגרי הדגיש כי "זו רק אילוסטרציה...לא נשתף כאן את המידע האמיתי שיש בידינו".
בפועל, צה"ל נכנס למתחם בית-החולים שפאא' רק כעבור שלושה שבועות. בפרק הזמן הזה, תשומת הלב הבינלאומית התמקדה בבית-החולים ובהכנות של צה"ל לכניסה אליו, ודיווחים פלסטיניים ליבו את החששות מהפרת הדין הבינלאומי על ידי הפצת טענות כוזבות בדבר הטלת מצור על המתחם והפצצת חלקים ממנו. גם כאשר צה"ל נכנס לשפאא' וסרק את המתחם, הממצאים שנחשפו לציבור לא הצטברו לכדי אותו סיפור שדובר צה"ל ביקש לספר על המתחם לפני הכניסה אליו. ואכן, הממצאים התקבלו בארץ ובעולם באופן צונן וחשדני. רק כחודש וחצי לאחר הפעולה, המודיעין האמריקאי אישש חלק מהטענות הישראליות.
מענה לביקורת ושימור לגיטימציה פנימית
גורלה של משפחת ביבס. כפיר ביבס, אשר נחטף מביתו בגיל תשעה חודשים בלבד יחד עם אמו שירי ואחיו אריאל בן הארבע, הפך סמל לאכזריות חמאס. כאשר החלה עסקת החטופים הראשונה, הציבור בישראל קיווה לשחרורם של האם והפעוטות. אך ככל שהעסקה התקדמה והשחרור לא הגיע, גברו סימני השאלה והתסכול בציבור. בתגובה לכך חשף דובר צה"ל בערבית כי בני המשפחה מוחזקים בידי אחד הפלגים הפלסטיניים והטיל את האחריות לשחרורם על חמאס. אולם, חמאס הודיע כעבור יומיים כי בני המשפחה נהרגו בהפצצות צה"ל. דובר צה"ל התחייב בפני הציבור לבחון את מהימנות הדיווח, אך מאז לא פורסם מידע נוסף והעמימות ביחס לגורל המשפחה נשמרת.
הרתעה
"דיוויזיית האימאם חוסיין". בעוד המלחמה בעזה ניטשת בעוצמה, חזבאללה ושלוחים נוספים של איראן באזור בטאו סולידריות באמצעות תקיפות מוגבלות נגד ישראל. המטרה הישראלית הייתה למנוע את התרחבות המערכה מולם. בהקשר זה, בראשית נובמבר, צייץ דובר צה"ל בערבית על הצטרפותה של "דיוויזיית האימאם חוסיין", מיליציה שהקימו האיראנים בסוריה על בסיס פעילים לבנונים, ללחימה לצד חזבאללה נגד ישראל. הציוץ לווה בקלסתרו של ד'ו אלפקאר, מפקד המיליציה. החשיפה נועדה להעביר מסר לפיו המיליציה ומפקדה חדורים ונמצאים על הכוונת של ישראל. בחלוף שבוע בלבד, צה"ל האשים את הארגון באחריות לשליחת כטב"מ שפגע בבית ספר באילת, ובמקביל חיסל כמה מאנשיו בתקיפה בסוריה. כך, על אף שהמידע והערכת המודיעין היו מדויקים, חשיפתם לא הרתיעה את הארגון.
#عاجل بعد سلسلة الإخفاقات التي مني بها حزب الله في تحقيق إنجاز ضد إسرائيل في الأسابيع الأخيرة، وصلت الى جنوب لبنان ميليشيا "لواء الإمام الحسين" الإيرانية بقيادة المدعو ذي الفقار، والتي أسست في الأصل في سوريا لتقديم المساعدة للمحور الايراني في السنوات الأخيرة وذلك لتقديم… pic.twitter.com/lQmYTbYSQF
— افيخاي ادرعي (@AvichayAdraee) November 2, 2023
הציוץ של דובר צה"ל בערבית ובו הקלסטרון של מפקד מיליציית "דיוויזיית האימאם חוסיין"
מעבר למטרות שצוינו, נרשמו חשיפות לשם דה-לגיטימציה של חמאס, למשל חשיפת דו"חות כספיים שמעידים על ההשקעה בבניית המנהרות; וכן חשיפות לשם "הטרלה", בלשון דובר צה"ל, שנועדו ליצור מבוכה והסחת דעת רגעית של היריב והשיח הציבורי, דוגמת חשיפת זהותו של דובר הזרוע הצבאית של חמאס. חשיפות אלו מתבססות לרוב על מידע שנאסף בשטח, והאויב יכול להעריך שהוא בידי צה"ל והשב"כ, או על מידע ישן.
סיכום
מודיעין נועד לשפר קבלת החלטות ולהכווין פעולות, ובעת מלחמה הפעולות הללו הן בראש ובראשונה פעולות צבאיות. מעבר לכך, למודיעין במלחמה בעידן הנוכחי יש בנוסף תפקיד חשוב בדיפלומטיה ציבורית. ואכן, גם בזמן המלחמה בעזה והלחימה בלבנון, ישראל ממשיכה לחשוף מודיעין בפומבי על מנת לעצב התנהגות של קהלים אוהדים ועוינים, אך עושה זאת באופן שונה מעט מאשר בשגרה: בעיקר בתגובה ללחצים ולנראטיבים שמסכנים את הלגיטימציה שלה, ותוך הימנעות מחשיפת מידע איכותי שיכולה לסכן נכסים מודיעיניים חיוניים.
בפני חשיפות המודיעין במהלך המלחמה אותם האתגרים והמכשולים כבזמן שגרה. אולם, המלחמה מעצימה במידה מסוימת את המחירים והסיכונים – ואולי גם תורמת ליכולת לשפוט הצלחות, כישלונות ועלויות. זאת, בשל המעגלים הקצרים בין מודיעין לבין פעולה ופעולת-נגד, הקשב הרב והרגישות הגבוהה בדעת הקהל, וכמובן המתח הגלוי בין מודיעין לפעולה ומודיעין לחשיפה. כך, חשיפה חלקית ושטחית, שמתאמצת להגן על מקורות, כמו במקרה של בית-החולים שפאא', מתקשה לשכנע ומעלה ספקות ביחס למהימנות המידע ואמינות הגורם החושף. תחת זאת, ניתן לשתף בחשאי מידע רגיש ומקיף ככל האפשר עם ממשלות וסוכנויות מודיעין זרות, כפי שנעשה לאחרונה באופן אפקטיבי למדי בסוגיית עובדי אונר"א שהשתתפו במתקפת השבעה באוקטובר. חשיפה חלקית, המבוססת על מודיעין חסר או לקוי, כמו במקרה של משפחת ביבס, מסתכנת בחשיפת התורפות של המודיעין ובהענקת יתרון ליריב בשדה הקרב ובסביבת המידע. לחלופין, חשיפה של מודיעין מדויק ואיכותי, מסתכנת כמובן בשריפת מקורות, אך כשאין ברירה מול סכנה ברורה ומיידית, כמו במקרה בית החולים אל-אהלי – יתרונותיה עולים על חסרונותיה; וכשיש ברירה, כמו במקרה של "דיוויזיית האימאם חוסיין", הסיכון עלול להיות לשווא.
חשוב לזכור שהמלחמה ברצועת עזה התחילה מעמדת נחיתות מודיעינית קשה שעלתה במחיר דמים רב. דווקא מכיוון שעדין לא נחקרו הסיבות לכשל המודיעיני, לרבות הקשר האפשרי בין "הבזבוז" השוטף של מודיעין – אם בחשיפה פומבית ואם בתקיפות במסגרת המערכה שבין המלחמות - לבין כישלון ההתרעה, נודעת חשיבות רבה לניהול "כלכלת מודיעין" צנועה ככל הניתן ולהפעלת שיקול דעת ומנגנוני ביקורת, שיבחנו באופן המהיר והיעיל ביותר את מהימנות המידע ואת התועלת מחשיפה פומבית בהשוואה לחלופות אחרות ובראי הסיכונים המבצעיים והמדיניים.