פרסומים

למרות שממשלת ישראל נמנעת מלהציג חזון לעידן המכונה "היום שאחרי" שלטונו ואחיזתו של חמאס ברצועת עזה, ניתן לזהות את עיקרי הרעיון המנחה אותה בהקשר זה: נשללה היכולת השלטונית של חמאס באזור; כוננה כתובת שלטונית "מתוקנת" ברצועה, שאינה קיצונית ותומכת טרור; לא נשקף איום ביטחוני מהרצועה כלפי ישראל לאורך זמן; נשמר פירוז הרצועה ונאטם הגבול בינה לבין מצרים; לישראל חופש פעולה צבאי ברצועה, לאכיפה ולמניעת התפתחות איומים וצמיחת תשתיות טרור ושל חמאס; מעורבות בינלאומית–אזורית חיובית ברצועה, אשר מתמקדת בסיוע הומניטרי, בשיקום, בתמיכה במנגנונים מקומיים המהווים כתובת שלטונית חילופית, כך שישראל עצמה לא תהא אחראית לחיי האזרחים ברצועת עזה.

תמונת עתיד נשאפת זו אינה כוללת אפשרות שהרשות הפלסטינית תשוב לשלוט באזור. יתר על כן, ממשלת ישראל מתנגדת נחרצות לאפשרות שהרשות הפלסטינית, זו המוצגת ככושלת, מושחתת, מעודדת טרור, אשר הביעה תמיכה במתקפת חמאס על הנגב המערבי ב-7 באוקטובר 2023, תשתלב באופן כל שהוא בניהול הרצועה לאחר הכנעת שלטון חמאס. הערכה הרווחת בישראל היא שהשבת הרשות הפלסטינית לרצועה תסלול דרך לצמיחה מחדש של חמאס ואף להשתלטותו על המערכת הפוליטית הפלסטינית. עם זאת, בנוגע לגדה המערבית ישראל עדיין רואה ברשות הפלסטינית כתובת ביטחונית ושלטונית, שעימה מתקיים תיאום ביטחוני, הדואגת לצרכיהם האזרחיים של כשלושה מיליון פלסטינים. בה בעת, ישראל משמרת באזורים שבשליטת הרשות את תפיסתה הביטחונית של לוחמה מתמשכת נגד טרור, באמצעות חופש פעולה מבצעי בכל השטח.

בעוד ממשלת ישראל אינה מגלה את קלפיה אשר ל"יום שאחרי", הממשל האמריקאי חוזר ומציג חלופה אחת והיא שליטה של רשות פלסטינית מחודשת ברצועת עזה. היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן, בעת ביקורו בישראל ב-14 בדצמבר, הסביר כי הממשל רואה לפניו מטרה ברורה: איחוד הגדה המערבית ורצועת עזה תחת הנהגה פלסטינית אחת, והיא הרשות המחודשת, שאינה מהווה כל איום טרור כלפי ישראל. לגרסתו, המייצגת את עמדת הנשיא ביידן, רשות מחודשת (Revitalized) משמעותה הנהגת רפורמות ועדכון גישתה למשילות. במאמצי ההתחדשות, כדברי סאליבן, ייקחו חלק מדינות האזור אשר יסייעו לרשות זו בעיקר בהיבט הכלכלי.

ארצות הברית ובעלות בריתה חוששות כי לאחר השלמת המהלך הצבאי הישראלי ברצועת עזה ישלוט שם כאוס וחמאס יוכל להתבסס מחדש.  לפיכך, בראייתן, נדרש כוח ביטחון חזק שינחיל באזור סדר ציבורי. מלבד הצהרות פומביות, ארצות הברית פועלת מאחורי הקלעים לבניית כוח שישליט סדר ציבורי, אשר יתבסס על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית: גורם אמריקאי אמר כי בממשל מאמינים שכוח הביטחון של הרשות הפלסטינית צריך לספק את הגרעין של כוח ביטחון עתידי ברצועת עזה, ורוצים לחזקו. עוד נמסר כי נציגים אמריקאים דנו עם גורמי הרשות הפלסטינית בתוכנית להכשרה מחדש של 1,000 משרתי כוחות הביטחון לשעבר של הרשות ברצועת עזה, ועוד 3,000 עד 5,000 בגדה המערבית אשר יוצבו בעזה לאחר המלחמה.

מנגד, ישראל אינה מציגה חלופה שלטונית לזו המוצגת על ידי ארצות הברית, שתהיה זמינה ותוכל לקבל אחריות על הניהול האזרחי של רצועת עזה. במהלך דיון בוועדת החוץ והביטחון, שנערך ב-11 בדצמבר, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "הרצועה תהיה בשליטה צבאית ישראלית. לאחר המלחמה יפעל בעזה מנהל אזרחי והרצועה תשוקם בהובלת מדינות המפרץ". עוד אמר ראש הממשלה כי הוא מתכוון להרחיב את "הסכמי אברהם" ב"יום שאחרי", ולרתום את מדינות המפרץ שיש להן הסכמים עם ישראל לרבות ערב הסעודית לשיקום עזה. למרות צפיותיו, אין מדינה ערבית, ובכלל זאת מצרים, המוכנה להתגייס לניהול הרצועה גם לאחר הכנעת שלטון חמאס ולבטח לטפל בסדר הציבורי באזור. כמו ארצות הברית, כל הגורמים הרלוונטיים בקהילה הבינלאומית ובקרב מדינות ערב הפרגמטיות אינם רואים גורם זולת הרשות הפלסטינית (כולם תומכים ברעיון של רשות פלסטינית מחודשת) שיקבל שליטה ברצועת עזה.

להתנגדותה של ממשלת ישראל לכל רעיון הכולל את שילוב הרשות הפלסטינית והכשרת מנגנוניה ללקיחת אחריות ברצועת עזה, צפויות שלוש השלכות אפשריות: הגרועה – ישראל תאלץ לשלוט ברצועה; הגרועה יותר – ברצועה ישרור כאוס שיביא לצמיחת חמאס מחדש או לכיבוש ישראלי של הרצועה; הגרועה פחות - ארצות הברית והקהילה הבינלאומית יכפו על ישראל את רעיון הרשות המחודשת, ובתנאיהן.

לפיכך, מבחינתה של ישראל עדיפה גישה חיובית, שבמרכזה דרישות ותנאים ל"רשות פלסטינית מחודשת". לגישה ישראלית חיובית עשויות להיות שתי תוצאות: האחת, ישראל תחבור לקונצנזוס אזורי ובינלאומי לגבי "רשות מתחדשת" כהזדמנות לרפורמות עומק ברשות ולהכשרתה לקבלת אחריות - גם על רצועת עזה, אם אכן הרפורמות ימומשו בגדה המערבית. השנייה, משום שלאור כשל ניסיונות עבר להנחיל רפורמות ברשות, במיוחד כל עוד מחמוד עבאס בשלטון, על ישראל להציב תנאים מחמירים לעשיית הרשות חלופה אפשרית וריאלית לשליטה ברצועת עזה.

לפיכך, על ישראל לדרוש את הקמתו של גוף חיצוני, בהובלת ארצות הברית, שיקבע קריטריונים ל"חידושה" של הרשות, את אופן התנהלותם של מנגנוניה, וכן יפקח על יישום היעדים: (1) רשות יציבה, אחראית, מתפקדת באפקטיביות, שאינה נגועה בשחיתות; (2) יצירת התנאים להמשך תפקוד הרשות ביום שאחרי מחמוד עבאס, ובכלל זאת גיבוש הליך מסודר לחילופי מנהיגות; (3) הכרה רשמית מצד הרשות במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הפסקת הסתה לאלימות וקיצוניות, אשרור כל ההתחייבויות שעליהן חתם אש"פ במסגרת הסכמי אוסלו והתחייבות ליישומן; (4) ריכוז המונופול על הכוח בידי הרשות וכן המשך התאום הביטחוני הדוק עם ישראל.

וביתר פירוט:

• ביטחון - הרשות המחודשת תצהיר על התנגדות לכל סוג של מאבק מזוין או אלים בישראל, תיישם את העקרון של "רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד" - תפרק כל כוח חמוש בתחומה, תאסור על נשיאת או החזקת נשק ותאסוף נשק לא חוקי. מנגנוני הביטחון המאוחדים של הרשות יהיו הכוח היחיד שיהיה חמוש בנשק משטרתי בלבד. המתאם הביטחוני האמריקאי יקבע את תוכנית ההכשרות והכשירות הנדרשת ממנגנוני הביטחון.
• חינוך ומניעת הסתה - עדכון תוכניות הלימוד, כך שלא יכללו תכנים אנטי-ישראליים ואנטי-יהודיים, והנחלת חינוך לדו-קיום. מניעת הסתה בערוצי תקשורת, במסגדים וברשתות חברתיות.
• מערכת המשפט - עיגון עצמאות השופטים בחוק, חתירה לצדק, יצירת אמון בין האזרח לשלטון.
• כלכלה ותקציב – יוקם מנגנון למניעתה של חלוקת כספים לאסירים, למשפחות מחבלים ולמטרות טרור. משכורות ישולמו למועסקים בלבד, תוך בקרה אפקטיבית למניעת שחיתות. הרשות תוכל לחתום על הסכמי סחר חופשי, להנפיק מטבע עצמאי, לכונן משטר מכס עצמאי, כמו גם לנהל מדיניות מוניטרית ופיסקלית.
• מסגרות בינלאומיות -  הפסקת ההתנהלות הלעומתית של הרשות והתנגחותה בישראל במנגנונים ובפורומים בינלאומיים, ובעיקר בתביעות בבתי הדין הבינלאומיים.

ישראל תוכל לנקוט בשני ערוצי פעולה להבנייתה מחדש של המערכת הפלסטינית כולה:  

(1) הצבת מבחן לרשות פלסטינית מתוקנת, ראשית בגדה המערבית, כדי לוודא האם הרשות אמנם מסוגלת ליישם רפורמות. אם כן, לאחר שיפור תפקודה וביצועיה של הרשות תוענק לה האחריות על רצועת עזה. עד אז, בתקופת המעבר יתקיים כיבוש ישראלי ברצועה, או, במתאר חיובי יותר מבחינת ישראל, כוח אזורי ובינלאומי הוא שיקבל אחריות זמנית על ניהול החיים האזרחיים באזור. ואולם, לתרחיש זה נודע סיכוי נמוך להצלחה וישראל תוצב אז בפני סכנת שקיעה בביצה העזתית לאורך זמן.

(2) תחילת עיצוב "היום שאחרי" ברצועת עזה – בלי המתנה להשלמת תהליך תיקון והתחדשות הרשות הפלסטינית. במקום להתמקד בהעמדת מבחן מורכב לרשות, שסביר שתיכשל בו, על ישראל, בתאום עם ארצות הברית, הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב הפרגמטיות, לסייע בבניית מנגנוני שליטה אזרחיים ברצועה, אך בלי לנתק את הקשר עם הרשות. משמעות התנהלות זו היא המשך התבססות על הוועדה האזרחית, הכפופה לרשות, בתאום הפעילות האזרחית, במקביל לעידוד צמיחתם של מנגנוני שליטה מקומיים - רשויות מקומיות וחמולות מובילות.  בנוסף, נדרש למנות מנהלת טכנוקרטים לניהול-על של הרצועה, שאליה יוכפפו מנגנוני ביטחון מבוססים על משרתים עזתיים, שיוכשרו במצרים בהנחיית המתאם הביטחוני האמריקאי. מנהלת הטכנוקרטים תפעל בתאום עם הרשות הפלסטינית, שתמשיך לשמש אפיק להעברת תקציבים חיוניים לצרכי הרצועה. המשמעות היא הקמת מערכת פלסטינית פדרטיבית, שרצועת עזה תהווה בה מחוז נפרד מהגדה המערבית.

גישה חיובית זו, על מורכבותה, עשויה לצמצם את הלחץ הבינלאומי המופעל על ישראל להכיר באופציה של שליטה ברצועת עזה על ידי הרשות הפלסטינית בלבד. כמו כן, גלומה בה סבירות לא מבוטלת שמדינות ערב יירתמו לתמיכה בייצוב ובעיצוב רצועת עזה. ואם יישומה יעלה בהצלחה אפשר יהיה גם להעתיקה לגדה המערבית, קרי לעצב את המערכת הפלסטינית כולה - באופן שאינו סותר את האינטרסים המדיניים-ביטחוניים של מדינת ישראל.