נהוג לראות את הכנסייה הרוסית בישראל כמוסד דתי שמטרתו לשרת את הצליינים האורתודוקסים הרבים הפוקדים את המדינה מדי שנה. אולם, מעבר לתפקידה כקהילת מאמינים, כנסייה זו מהווה שחקן פוליטי משמעותי במאמצי רוסיה להרחיב את השפעתה בישראל בפרט ובמזרח התיכון בכלל. למעשה, הכנסייה הרוסית, על מוסדותיה ונציגיה, מהווה זרוע שלטונית של המשטר הפוטיניסטי בישראל. בעת שסוגיית העברת הבעלות על חצר אלכסנדר בירושלים ניצבת שוב לפתחם של מקבלי ההחלטות, יש להסב את תשומת הלב לתפקידה הפוליטי ואף הביוני של הכנסייה בעבר ובהווה, ולעמוד על המשמעויות הרחבות – הפוליטיות...
למרות גודלה הצנוע ואוכלוסייתה הנאמדת בכשלושה מיליון תושבים בלבד, ארמניה הפכה בשנים האחרונות למוקד התעניינות מצד שחקנים גלובליים מרכזיים. התעניינות זו נובעת בראש ובראשונה ממיקומה הגיאוגרפי של ארמניה, הנמצאת באחת מנקודות המפגש הקריטיות בין אסיה לאירופה. סיבה נוספת היא התפנית הדרמטית שחלה במדיניות החוץ הארמנית – המעבר מהסתמכותה הבלעדית על רוסיה לאוריינטציה פרו-מערבית, תוך נורמליזציה של יחסיה עם המדינות השכנות. ראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן אינו נרתע מערעור מוסכמות הרווחות במרחב הפוסט-סובייטי, החל מתלותה ההיסטורית של ארצו ברוסיה, דרך...
מאמר זה בוחן את עמדת רוסיה כלפי תוכנית הגרעין האיראנית, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובותיה הרשמיות לתקיפות נגד איראן ביוני 2025 ובמארס 2026, וכן במהלך דיוני ועידת הסקר של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) באפריל-מאי. במצב הנוכחי, אין לרוסיה צורך לבצע שינויים דרסטיים במדיניותה בנוגע לגרעין האיראני, והיא יכולה להמשיך להחזיק בעמדה שגיבשה במהלך השנים האחרונות, מאז קריסת הסכם הגרעין עם איראן(JCPOA) ותחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה. מדיניות זו משקפת אסטרטגיית איזון מחושבת מצד רוסיה: גינוי רטורי של הסלמה צבאית, במיוחד של תקיפות נגד אתרי גרעין;...
לאחרונה, הופכת אוקראינה לשחקן בולט ואסרטיבי יותר במזרח התיכון. מגמה זו אינה מעידה כי קייב מהווה כוח מעצב-מערכת באזור, אך מלמדת כי תפקידה כבר אינו מסתכם בחיפוש אחר סיוע וסולידריות פוליטית. על רקע המלחמה באיראן, אוקראינה מציעה למדינות האזור ניסיון מבצעי פרקטי וייחודי בהתמודדות עם האיום האווירי הרוסי-איראני. במקביל, קייב מגבירה לחץ על אינטרסים רוסיים בלוגיסטיקה ימית, לרבות במרחב הים התיכון ומול ישראל. לפיכך, הנושא האוקראיני הופך לחלק מסדר היום המזרח-תיכוני גם במישור האופרטיבי, ועל ישראל להתחשב בכך: לצמצם חיכוכים בלתי נחוצים ולמצות את...
עם תחילתה של נשיאות טראמפ השניה, במוסקבה רווחה הנחה כי בהובלת הממשל האמריקאי החדש ארצות הברית תעדיף הבנות והסכמות על פני הסלמה ותימנע מהפעלת כוח צבאי העלול לגרור אותה למבצעים ארוכים, יקרים ובלתי נשלטים. הנחה זו עיצבה את הערכת הסיכונים הרוסית ואת התנהלות וושינגטון. אולם, המערכות נגד איראן ביוני 2025 וזו שפרצה בסוף פברואר 2026 ערערו הנחת יסוד זו. כעת, כאשר דפוס הפעולה האמריקאי סטה מההיגיון שמוסקבה ייחסה לו, המערכה האמריקאית-ישראלית מהווה נקודת מבחן לאסטרטגיה הרוסית מול טראמפ וממשלו, המחייבת הערכה מחדש של הלוגיקה שעל פיה נבחנה ופורשה...
מבוא
בחירתו של דונלד טראמפ לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית העמיקה והאיצה מגמה מבנית במדיניות החוץ האמריקאית לעבר חד־צדדיות, שימוש מוצהר בכפייה כלכלית ודיפלומטיה תועלתנית המונעת משיקולי תועלת מיידית. בלב תפיסת "אמריקה תחילה" ניצבת ההנחה כי הסדר הבינלאומי הליברלי, שארצות הברית הייתה האדריכלית שלו והערֵבה המרכזית לו מאז מלחמת העולם השנייה, חדל לשרת את האינטרס האמריקאי ואף הופנה נגדו. תפיסה זו נשענת על נרטיב של דה־תיעוש, שחיקת בסיס הייצור המקומי והשלכותיה המערערות של הגלובליזציה, אשר לטענת טראמפ נוצלו בידי יריבות כלכליות ובראשן סין, ואף...
המערכה הצבאית שפתחו ארצות הברית וישראל נגד איראן בסוף פברואר 2026 מציבה את מוסקבה בפני מציאות אסטרטגית חדשה. איראן מהווה עבור רוסיה שותפה חשובה, גם אם אינה בעלת ברית במלוא מובן המילה. מאמר זה בוחן כיצד מפרשת מוסקבה את המערכה, אילו לקחים היא מפיקה ממנה ומהן ההשלכות הצפויות על רוסיה כתוצאה מהמלחמה.
כשנה אחרי עליית אלשרע לשלטון ניכרת התקרבות מחודשת בין רוסיה לסוריה, בפרט בתחום הביטחוני. זאת, לאחר תקופה של חשדנות וזהירות בתחילת הדרך, שילוב של מאמצי ריצוי דיפלומטיים מצד מוסקבה והפנמה בדמשק של האיומים הביטחוניים על סוריה. בחודשים האחרונים נרשם דיאלוג אינטנסיבי בין משרדי ההגנה והצבאות של שתי המדינות, לרבות בחינת סיוע לשיקום צבא סוריה והרחבת הפריסה הרוסית בשטח מדינה. אמנם טרם זוהה מימוש התוכניות בשטח, אך בכל מקרה התגבשות שותפות ביטחונית זו אינה משרתת את ישראל, ואף מייצרת סיכונים ליכולת הפעולה שלה.
נשיא רוסיה פוטין מזהה הזדמנויות לתקוע טריז בשותפות הטראנס-אטלנטית על רקע חילוקי הדעות בין וושינגטון לשותפותיה באירופה לגבי הסוגייה האוקראינית. אירופה, בזכות קרבתה הגיאוגרפית לאוקראינה ולרוסיה, עוצמתה הכלכלית ותמיכתה הגורפת באוקראינה ובכלל זאת נכונות לספק לה סיוע צבאי וכלכלי, נותרה בעיני מוסקבה המכשול האחרון להשגת יעדיה במלחמה. על רקע זה רוסיה מחריפה את הרטוריקה כלפי אירופה ואף מסלימה את פעילותה הצבאית, דוגמת זו שבוצעה בימים האחרונים נגד פולין, רומניה ואסטוניה.
התנהלות מוסקבה ובייג'ינג, שהסתפקו בגינוי רפה למדי של התקיפות הישראליות והאמריקאיות באיראן, עוררה גילויי ביקורת ואכזבה בטהראן. היא גם חיזקה באיראן את ההערכה כי יכולתה לסמוך על רוסיה וסין נותרה מוגבלת, במיוחד בתרחיש של עימות צבאי עם ישראל וארצות הברית. אף על פי כן, ברור כי אין לאיראן בעת הנוכחית תחליף להמשך השותפות המדינית, הכלכלית והביטחונית שלה (מוגבלת ככל שתהיה) עם רוסיה וסין, במיוחד לנוכח ההסלמה ביחסים בין טהראן למדינות אירופה. גם לרוסיה וסין, הרואות באיראן שותפה זוטרה בקואליציה מול המערב וארצות הברית, אין בשלב זה תחליף ממשי...
מאמר זה ממסגר מחדש את המציאות הגלובלית הנוכחית: ארצות הברית לא עומדת בפני סכסוך אזורי, אלא מאבק מכריע על הסדר העולמי. חמש מדינות – רוסיה, סין, צפון קוריאה, איראן וקטאר – מאתגרות באופן מתואם את ההגמוניה האמריקאית, תוך שימוש בלוחמה כלכלית, קיברנטית וקוגניטיבית, דינמיקה שארצות הברית מתקשה לעיתים קרובות להבין במלואה. איראן, החוליה הפגיעה אך המסוכנת ביותר, מגיחה כאיום גרעיני שישנה באופן בלתי הפיך את מאזן הכוחות העולמי ויגביל את השפעת ארצות הברית. בעוד אירופה נדחקת במידה רבה לשוליים, ארצות הברית לבדה נושאת באחריות לפעול באופן נחרץ למען...
בעקבות כניסתה הצבאית של רוסיה לסוריה בעיצומה של מלחמת האזרחים בספטמבר 2015, שתכליתה הייתה סיוע למשטר אסד, היא הפכה לכוח מדיני-צבאי דומיננטי ביותר בזירה הסורית. אך לאחר נפילת המשטר נמצאת רוסיה בעמדת חולשה מול כוחות המורדים, שעד לא מזמן הפציצה מהאוויר וכינתה אותם טרוריסטים. כעת היא תלויה בהם על מנת לשמור על ביטחון חייליה ואמצעיה הצבאיים הנותרים בשטח המדינה, ותולה בשלטון החדש תקוות באפשרות לשמר ולו חלק מנוכחותה בה. בתנאים אלה, רוסיה איבדה את מרבית יכולת השפעה – לחיוב ולשלילה – על האינטרסים הביטחוניים של ישראל בזירה הצפונית, ובהתאם על...
