מאמר זה מנתח את מרחב התמרון האסטרטגי של ישראל ברצועת עזה בשנת 2026. ברקע, נחישות ממשל טראמפ ליישם את המתווה לרצועת עזה והשתקמותו של חמאס כל עוד מגמת השינוי מתעכבת. ישראל ניצבת בפני דילמה בין שתי חלופות עיקריות: הראשונה חותרת למיצוי אופציית הפירוז על פי מתווה טראמפ, ולשם כך היא תידרש להגמיש את התנאים לשיבת הרשות הפלסטינית לרצועה; חלופה נוספת מציעה את יישום המתווה במודל דיפרנציאלי, שיתבצע רק בחלקים המטוהרים מחמאס ומתשתיות טרור, אך מסתכנת בקיבוע שלטון חמאס בשטח האדום – אזור שליטתו הנוכחי. שתי חלופות אחרות פחות מומלצות הן הקפאת...
בדצמבר 2025 פרסם חמאס מסמך המסכם את המלחמה ברצועת עזה בחלוף כשנתיים מתחילתה. המסמך, הנושא את הכותרת: "הנרטיב שלנו, מבול אלאקצא, שנתיים של עמידה איתנה ושאיפה לשחרור", דומה במתכונתו למסמך שפרסם הארגון בינואר 2024 אך שונה בתוכנו. הקודם, שהיה מעין כתב הגנה נוכח הביקורת שהוטחה בחמאס וחששותיו מהמשך המלחמה, היה ניסיון להסביר מדוע הכריז מלחמה על ישראל. לעומת זאת, במסמך הנוכחי מנסה הארגון להסביר מדוע המתקפה הייתה כדאית ומהם הישגיה, ומדגיש את מעמדו כחלק מרכזי בחברה הפלסטינית וכיריב לזרם הלאומי. במקביל הוא מתעלם לחלוטין מהביקורת...
הניסיון הבינלאומי מלמד כי הפעלת כוחות דוגמת כוח הייצוב המוצע בתוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ לייצוב רצועת עזה דורשת מנדט ברור, הכשרה ייעודית ותיאום הדוק בין כל הגורמים המעורבים, תוך התמודדות עם אתגרים תרבותיים ומבצעיים מורכבים, במיוחד בסביבה רוויית אוכלוסייה אזרחית, עוינת ואלימה. הצלחת המשימה תלויה בהגדרת מנדט חזק מכוח פרק 7 של אמנת האו"ם, בהכשרה מקיפה של הכוח, ובצמצום מספר המדינות המשתתפות כדי להבטיח תפקוד אורגני ואפקטיבי. כן יש להבטיח שיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי בין הכוח לבין ישראל ולשלב בו מומחים ויחידות ממדינות מערביות...
אירועי ה-7 באוקטובר 2023 לא רק טלטלו את הביטחון הלאומי של ישראל, אלא גם ערערו באופן חסר תקדים את אמון הציבור במערכות המדינה ובראשן צה״ל. במציאות זו התפתחה המערכה בצפון, שהחלה כמשנית בסדר היום האסטרטגי אך הלכה ותפסה מקום מרכזי בתודעה הציבורית. היחס כלפי הלחימה מול חזבאללה — מהכלה והבלגה ועד הסלמה ניכרת — נתפס בעיני רבים כמבחן מתמשך ליכולת המערכת ללמוד מהכישלון החמור בדרום, לספק ביטחון ממשי לצד תחושת ביטחון לאזרחים ולשקם את אמון האזרחים. במאמר זה נבחנת הדינמיקה שבין התפתחות הלחימה בצפון לבין התפתחות תחושת הביטחון והאמון הציבורי, ואת...
מושג הניצחון הפך טעון פוליטית, ובעיקר המושג ״ניצחון מוחלט״. בשיח רווח גם המונח "הכרעה", כשהאבחנה בין שני המושגים אינה שיטתית וברורה. במאמר זה מנותח המושג "ניצחון" מנקודת מבט מקצועית, תוך אבחנה בינו לבין "הכרעה". לאבחנה מושגית זו השלכות ישירות על תפיסת הניצחון של ישראל במלחמה מול חמאס, וכן על מידת הנכונות של הציבור בישראל לקבל מציאות שבה המלחמה תסתיים באופן שונה מציפיותיו של חלק מהציבור לגבי מצב הסיום (חמאס ממשיך להתקיים). במובן זה, התכנית לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים הישראליים, שהציג הנשיא טראמפ בספטמבר...
ארצות הברית מפגינה נחישות רבה בהתקדמות ליישום מתווה הנשיא דונלד טראמפ לסיום המלחמה ולעיצוב רצועת עזה מחדש, בלי חמאס וכשהאזור מפורז מיכולות צבא וטרור. הפער בין היעד האסטרטגי לבין אתגרי היישום מצביע על כך שהצלחת המתווה תדרוש מעורבות אמריקאית כופה וממושכת, תיאום הדוק עם ישראל, ושכנוע אמריקאי את מדינות ערב המתונות להתערבות פעילה בייצוב, פירוז ושיקום רצועת עזה.
אשר לכוח הייצוב הבינלאומי המתגבש (ISF), על ישראל לעמוד על כך שיפעל בהתאם ליעדים מוכווני ביצוע, החל מייצוב ראשוני, דרך תהליך פירוק מנשק ועד העברת השליטה לרשות הפלסטינית, לאחר שזו...
אנו אחרי שנתיים סוערות – אחת התקופות המשמעויותיות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, ולמרות שאת רוב ההשלכות מוקדם לנתח לאשורן, ועל אף שעדיין לא ברור האם המלחמה הסתיימה, נדרש סיכום ראשוני. גם אם תחודש הלחימה רצוי שהיא תהיה שונה ורצוי שהמערכה הבאה תותאם לנסיבות החדשות, שיש להבינן.
מאמר זה מנתח ומסכם את האירועים העיקריים ואת מהלכי המלחמה החשובים, ומצביע על עיקר השינויים שהמלחמה יצרה: 1) ערעור מעמדה הבינלאומי של ישראל ועלייה משמעותית באנטישמיות ברחבי העולם; 2) עליית מעמדה של המלחמה ביחסים הבינלאומיים; 3) היחלשות הציר השיעי ועליית ציר...
ההסכם שהושג הוא הישג עצום לישראל. הוא כולל את מה שחמאס לא הסכים לו עד היום: שחרור החטופים כולם מיד, ובכך ויתור על קלף המיקוח העיקרי שבידו לפני שצה"ל נסוג מהרצועה, וסעיף פירוז שמופיע בהסכם, גם אם חמאס התחמק מקבלתו. סעיף זה הוא מבחינת חמאס חרב פיפיות: אם ייענה הוא הפסיד, ואם לא, הוא יותקף מדינית וצבאית כמי שמפר את ההסכם, כשהחטופים לא בידיו. העדיפות העליונה לכל הצדדים הייתה שלב א', וטוב שכך, כי בלי זה לא היה הסדר, על כל יתרונותיו לישראל.
עם זאת, ההמשך מעורפל מאוד ומוטל בספק. סביר יותר שחמאס לא יתפרק מנשקו, יפעל לשמירת נוכחותו ואף...
עתידה של תוכנית טראמפ בנוגע ל"יום שאחרי" ברצועת עזה, מעורפל ושברירי: השלב הראשון של התוכנית מומש חלקית (החזרת כל החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, וכן יישום הסדרי היערכות צה"ל בפרימטר ביטחוני מורחב – הקו הצהוב), בעוד חמאס שומר על שליטתו בלב הערים, פועל לדיכוי כל ביטוי של התנגדות לשלטונו ומפר את ההסכם תוך גרירת רגליים בנוגע לשחרור יתר החללים החטופים שבידיו וסירוב להתפרק מנשק.
אם מגמות אלו תמשכנה, נראה שהחלופה המיטבית לישראל היא להקים בשטחים שבשליטת צה״ל מרחב שלטוני פלסטיני חלופי – ממשלת טכנוקרטים, בזיקה...
מפה אינטראקטיבית זו מציגה את קו הנסיגה של צה"ל ("הקו הצהוב"), את הפרות הפסקת האש המרכזיות של חמאס, וכן את האלימות הפנימית ברצועה בין פלגים ושבטים מקומיים מול חמאס. המפה כוללת מגוון כלים אינטראקטיביים, בהם שכבות בסיס מתחלפות, כלים לציור ולהוספת הערות אישיות, מדידת מרחקים ושטחים, וכן אפשרות לשיתוף המפה. המפה מתעדכנת באופן שוטף ומדויק במידת האפשר בהתבסס על הערכות מודיעין גלוי (אוסינט) ודיווחים תקשורתיים.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המכון למחקרי ביטחון לאומי עורך באופן תדיר סקרי דעת קהל[1] המבקשים לבחון עמדות ביחס לסוגיות הביטחון הלאומי שעל הפרק, ובנוגע לחוסן הלאומי ולאמון הציבור.
לחצו כאן להורדת נתוני הסקר המלאים | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור היהודי | לחצו כאן לצפייה במגמות בקרב הציבור הערבי | תמצית הממצאים צה"ל והדרג הצבאי ממשיכים להנות מאמון גבוה, בעוד האמון בדרג המדיני נותר נמוך.
רוב גדול תומך בהסכם לסיום המלחמה בעזה, אך מרבית הציבור סקפטי באשר לאפשרות של שנים ארוכות של שקט בעקבותיו.
עם תום המלחמה, הציבור תומך...
