כל אסטרטגיה מציעה תכנית פעולה לשינוי המצב. בספרו על אודות אסטרטגיה, פרופ' לורנס פרידמן המגדיר אסטרטגיה כ"יכולת להפיק יותר ממה שהמצב הראשוני של יחסי הכוחות אפשר". לשיטתו, אסטרטגיה היא "האמנות של בניית עוצמה". בה בעת, מול אסטרטגיות של 'מה לעשות' עומדים איסורים של 'מה לא לעשות': עשרת הדיברות, חוקי חמורבי במסופוטמיה, איסורים על צריכת אלכוהול ועל חיוב ריבית על פי דת האסלאם, וכן מניעת פגיעה בבלתי מעורבים בעת מלחמה על פי הדין הבינלאומי.
בניגוד לשלל 'עשה' מול שפע 'לאווים', הנסיך הדני, במחזה השייקספירי 'המלט', מתלבט בשאלה קיומית מקדמית:...
אמרתו הידועה של הברון פון קלאוזביץ – "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים" – ממשיכה להדהד במרחב הציבורי. החוקר גל פרל (מערכות, ספטמבר 2021) וחה"כ לשעבר, החוקר ועיתונאי עפר שלח, לאחרונה במספר התבטאויות, חידדו את הרלוונטיות שלה למלחמות ישראל: המלחמה אינה תכלית או מטרה, אלא אמצעי בלבד להשגת מטרה מדינית. קלאוזביץ כתב לתקופתו, כאשר המלחמה נוהלה בין צבאות סדירים ונועדה למימוש אינטרסים מונרכיים של שליטה בנתינים וכיבוש טריטוריות. לעומת זאת, בדמוקרטיות מערביות מודרניות, המלחמה אינה עוד "המשך המדיניות" ו"אמצעי אחר" להשגת מטרות...
לפי הפילוסוף הגרמני הגל, ההיסטוריה נכתבת על ידי התבונה האוניברסלית, המתגלה רק כאשר העתיד בא לידי ממשות ונגלה לעין. התבונה האוניברסלית מערימה על השחקנים בהיסטוריה בעודם ממוקדים בהשגת עוצמה פוליטית, כיבושים צבאיים, תהילה או כסף. וכך, הניצחון הישראלי ב-1967 הפיל את הגדרות שחצצו בין חלקי העם הפלסטיני. בסיום מלחמת ששת הימים, רוב רובו של העם הפלסטיני מצא את עצמו בתחומי רצף טריטוריאלי אחיד של שלטון ישראלי בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה. רצף זה יצר את התנאים הטריטוריאליים והפוליטיים לחידוש התגבשותה של הלאומיות הפלסטינית, לאחר קיפאון...
ממרחק המאה ה-19 מתבונן נפוליאון בונפרטה על מלחמת 'חרבות ברזל'. המוטו שלו בניהול מלחמות הוא ניצחון בכל מחיר, והוא מעביר את מבחן הניצחון מהתחום הסובייקטיבי של דעה לתחום האובייקטיבי של קביעת עובדות. בין תובנותיו: "בפני אויב נמלט יש להציב גשר של זהב – או קיר של פלדה". אף על פי שנפוליאון אינו מתבטא לגבי אסטרטגיה, הוא מציע בהקשר זה תובנה חדה: "האסטרטגיה היא ידיעת הניהול הנכון של הזמן והמרחב".
מלחמת "חרבות ברזל" החזירה לחזית הבמה את אמירתו של הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ, שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. אמירתו של קלאוזביץ משמשת לביקורת כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין הימנעותו מקביעת אסטרטגיה מדינית לסיום הלחימה ברצועת עזה והעיסוק "ביום שאחרי".
בה בעת, מתרבים והולכים הקולות הטוענים, שהמשך המלחמה היא למעשה האסטרטגיה של נתניהו, וזאת בגלל בעיותיו המשפטיות. כך, למשל, התבטא עפר שלח בשיחה עם גיא פלג (ערוץ 12, 19 בספטמבר), שעסקה בסירוב המוחלט לדבר על רגל מדינית כסיום למערכה צבאית. אין, לדעת שלח, מערכה צבאית ללא רגל...
באוגדת עזה, ב-7 לאוקטובר, לא ישנו בנעליים. לו ישנו בנעליים, כפי שהיה נהוג ביחידות השדה לאורך הגבולות, כוחות האוגדה היו עולים לכוננות עם שחר, והיו ערוכים לקרב עם מחבלי הנוחבה.
לעומת זאת, האתלטים של נבחרת ישראל לאולימפיאדה שנערכה בפריז ניצחו יחפים: שבע מדליות אולימפיות הוענקו לאתלטים ישראלים בענפי השייט, ג'ודו, התעמלות אמנותית והתעמלות קרקע. התברר שניצחון מוחלט בספורט תחרותי אפשרי - גם ללא נעליים. ובניגוד לאתלטיקה הישראלית, נבחרת ישראל בכדורגל היא מלכת הספורט הישראלי בנעליים. מאז משחקי המונדיאל במקסיקו 1970, הנבחרת לא הצליחה להעפיל...
ההטפה להפרדה בין צבא לפוליטיקה מתייחסת לצבא כאל מכשיר שלטוני, על כל הסיכונים הכרוכים בשימוש בו, תוך התעלמות ביודעין או שלא ביודעין, מכך שהמשרתים בצה"ל הם לפני ואחרי הכל – אזרחים. התוצאה של 'הפרדת הצבא מהפוליטיקה' היא ביטול תפיסת הצבא כצבא העם, צבא שערכיו שזורים בערכי העם, כולל ההבדל החד בין אי-התנדבות לסרבנות. אין זה מקרה שטייסי המילואים של חיל האוויר היו הראשונים להצהיר על כוונה לסרב להמשיך להתנדב לשירות מילואים, בהינתן התקדמות תהליכי החקיקה שמובילה הממשלה. סירובם קשור קשר הדוק למוסריות של תקיפות חיל האוויר במדיניות 'הקש בגג'...
כל מדינה, יהא משטרה אשר יהיה, מתמודדת עם פרדוקס: על מנת למלא את חובתה הבסיסית להגן על חיי אזרחיה מאויבים חיצוניים, היא מסכנת את חייהם באמצעות גיוסם לצבא. על מנת להיחלץ מהסתירה, המדינה פונה לפתרונות יצירתיים, וביניהם גיוס שכירי חרב, מיקור חוץ של הביטחון, ואש במקום תמרון. האם מענים אלה מספקים פתרון לפרדוקס?
שלושים שנים לאחר פרסום מאמרו של פרנסיס פוקויאמה על אודות "קץ ההיסטוריה", אין כיום לרעיון הדמוקרטי-ליברלי אויב גלובלי אחד המייצג אלטרנטיבה אידאולוגית מנוגדת, דוגמת הפשיזם או הקומוניזם. אבל, הרעיון מתמודד עם אויבים שונים העוינים את ערכיו, נלחמים במוסדותיו ומקדמים סדר "אי-ליברלי" עולמי ומדינתי שונה. המאמר מתאר את שלוש הזירות השלובות שבהן נערכת התמודדות זאת: מול כוחות מתחרים במאבק על הסדר העולמי; מול גורמים מערערים – מימין ומשמאל – בדמוקרטיות המערביות הליברליות עצמן; ומול מודל שלטוני חלופי ומנגנוני דיכוי...
במציאות המורכבת והנזילה כיום עולה השאלה: מה הן מטרות המלחמה של ישראל? ניצחון צבאי אובייקטיבי נוסח מלחמת ששת הימים נראה בלתי אפשרי. ניצחון סובייקטיבי בהשגת 'תמונת ניצחון' הוא עניין ליחסי ציבור ותעמולה כלפי דעת קהל. בהיותה יעד 'קלאוזביצי' של 'הישג מדיני', 'תמונת ניצחון' אינה מטרת מלחמה ראויה לדמוקרטיה מתגוננת. יתר על כן, במלחמה א-סימטרית מרובת שחקנים ואיומים, כאשר ישראל מותקפת מכל עבר באלפי רקטות, חתירה להכרעה וניצחון צבאי היא אסטרטגיה מוטעית, 'קונצפציה' ששייכת לעידן המלחמות הקונבנציונליות בשדות קרב 'סטריליים'. במלחמה א-סימטרית, בכל...
באנלוגיה לאבחנה רפואית, ניתן להבחין בין שני גילויים של אסטרטגיה מדינית-צבאית: 'אסטרטגיה כירורגית' ו-'אסטרטגיה תראפית'. אבחנה זו יפה לבחינת האסטרטגיה הישראלית מול חזבאללה מצד אחד ומול חמאס מצד שני. בלבנון האינטרס הישראלי הוא בהעמקת המחויבות השלטונית של חזבאללה במדינה, ולכן תשתיות אזרחיות תומכות לחימה הינן מטרה צבאית לגיטימית. ברצועת עזה, לעומת זאת, על המדיניות הישראלית לפעול בכיוון ההפוך: שיקום תשתיות – גם בכפוף לסיכון שחמאס יעשה בהן שימוש כפול, אזרחי וצבאי. יש לפתוח במהלך של האצת הסדרה מול רצועת עזה. הסדרה עמוקה תשרת טוב יותר...
כמענה לשאלה העקרונית בדבר מהות המושג 'ניצחון', נכון לומר שמדובר במצב של הכרעה. יתר על כן, יש להידרש לאבחנה בין שני גילויים של מושג הניצחון: סובייקטיבי או אובייקטיבי. ניצחון סובייקטיבי הוא תודעתי. ניצחון אובייקטיבי הוא עובדתי. ניצחון סובייקטיבי כפוף תמיד לשיפוט, ניצחון אובייקטיבי כפוף למצב עובדתי. מלחמות מוכרעות בניצחונות אובייקטיביים. 'תמונת ניצחון' היא מושג משותף לניצחון סובייקטיבי וניצחון אובייקטיבי אבל, ובעיקר, מושג זה מטשטש את האבחנה ביניהם. תמונות הניצחון בהכרעה צבאית אינן 'מטעם'; הן פורצות לתקשורת במנגנון השוק של 'היד הנעלמה',...
