כל הפרסומים בנושא המדינה האסלאמית

בחלוף כחודש מאז מתקפת אירוע הטרור בפריס אפשר לסכם ולומר, שכנראה אין מדובר באירוע מכונן, שיחולל שינוי פרדיגמטי בהתמודדות עם איום הטרור מצד 'המדינה האסלאמית' – לא בהיבט הלחימה בסוריה ועיראק וגם לא במה שנוגע למאבק באיום בזירה הפנים-אירופית. על רקע זה בולט הפער בין המלל הרב בזכות המאבק באיום לבין המעשים בפועל. כיוון שכך, ניתן לראות בהכרזת המלחמה של נשיא צרפת תזכורת לאמירה המיוחסת למשורר קרל סנדבורג: "Some day, they will give a war and nobody will come".

קובץ מאמרים זה, נכתב על ידי חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי וכותבים אורחים במטרה לבחון דרכי התמודדות אפשריות עם האתגר שמציבה 'המדינה האסלאמית', שהוא בין האתגרים המחשבתיים, הפוליטיים-חברתיים והצבאיים, המרתקים ביותר שנמצאים על סדר היום של המערכת הבינלאומית ב-2016. 'המדינה האסלאמית' פרצה בסערה לזירת המזרח התיכון, כישות שעצם מהותה והתנהלותה קוראות תיגר על הסדר המדיני והפוליטי, הקיים באזור. כיבושיה של 'המדינה האסלאמית' בתחומי עיראק וסוריה, הזרועות ששלחה למדינות נוספות באזור והאכזריות המאפיינת את התנהלותה, מהווים מוקד חשש ועניין אזורי...

לישראל אינטרסים מנוגדים בעימות הטורקי-רוסי, כפי שמוצג במאמר. אולם דווקא הם מלמדים על היעד החשוב ביותר כעת, גם עבור ארצות הברית ואירופה: עיצוב וגיבוש אסטרטגיה, המובילה, להחלשתם ואף לסילוקם של שני הכוחות השליליים, הפועלים בסוריה: משטר אסד מזה ו'המדינה האסלאמית' מזה. נדרשת פעולה משותפת למציאת פתרון למשבר בסוריה, תוך שילוב של מאמץ צבאי, דיפלומטי ומדיני. היצירתיות הישראלית בהקשר זה צריכה להצביע על חוסר היכולת לאחד מחדש את סוריה וכן על הצורך לייצבה באמצעות שרטוט מחדש של גבולות, אולי במסגרת פדרטיבית. בכל פתרון שיימצא, הלקח מהעימות...

במערכה כזו המתנהלת נגד אויב מסוג 'המדינה האסלאמית', הפועל כצבא "טרורילה" המתמגן באזרחים, יש חשיבות לתחכום ולחדשנות. כדי שהמבצעים יהיו יעילים וממוקדים, וכדי להימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים, אשר תנוצל על ידי 'המדינה האסלאמית' לגיוס תומכים ופעילים, יש להסתייע בכוחות מקומיים בתכנון, בפעילות, בסיוע אווירי, בסיכול ממוקד ובהפעלת כוחות מיוחדים, שיתבססו על מודיעין איכותי. בפעולות הסיכול הנערכות כיום ברחבי אירופה ניכר שיתוף פעולה הדוק ויעיל בין שרותי הביטחון והמודיעין השונים ביבשת ומחוצה לה, דוגמת זה המתקיים עם מדינות ערביות, ביניהן...

ב-13 בנובמבר 2015 זעזעה את פריז סדרת פיגועים, שהוגדרו על-ידי נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, כאירוע הטרור החמור ביותר שבוצע במדינה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. בפיגועים אלה ובנטילת האחריות על ביצועם מבקשת 'המדינה האסלאמית' להשיג שלושה יעדים. ראשית, פיגועים אלה מהווים נקמה בצרפת על מעורבותה הצבאית במאמצי הקואליציה הבינלאומית למגר את 'המדינה האסלאמית' בעיראק ובסוריה; שנית, ביצוע מספר פיגועים מתואמים בלב פריז נועד לערער את תחושת הביטחון של אזרחי צרפת בפרט והמערב בכלל; שלישית, הפיגועים נועדו לסייע ל'מדינה האסלאמית' בגיוס פעילים נוספים. בישראל...

שלושה שינויים ניכרים במיליטנטיות של אנסר בית אל מקדס בסיני: ראשית, וילאייאת סיני מטיל כיום איום חמור הרבה יותר על האוכלוסייה המקומית. שנית – קיימת זרימה של לוחמים זרים אל תוך סיני, ביניהם מצרים ששבו מהלחימה בסוריה – התפתחות שהוגדרה כ"שובר שוויון" ביחסי בית אל-מקדס עם השבטים המתגוררים בסיני. שלישית, מאז הצטרפותו של אנסר בית אל-מקדס לדאע"ש, ווילאייאת סיני מחזיק, בפועל, בשטח סיני. השינויים בטבע הארגון ומבנהו מייצרים חלון הזדמנויות למצרים. לראשונה, האוכלוסייה המקומית זקוקה למדינה, כדי שזו תגן עליה מפני האלימות...

הטרגדיה הסורית מורכבת מהעובדה, שמשטר אסד ו'המדינה האסלאמית' מנקזים את שני מעגלי העימות בעולם הערבי-המוסלמי: (1) המעגל הבין-עדתי, בין המחנה הסוני, המובל על ידי ערב הסעודית, לבין המחנה השיעי, המובל על ידי איראן; (2) מעגל היריבויות בתוך המחנה הסוני כולל שלושה קודקודים מרכזיים — המדינות 'הפרגמטיות', השחקנים הסלפיים-ג'יהאדיים ותנועת האחים המוסלמים. גם משטר אסד וגם 'המדינה האסלאמית' משמשים כלים בידי שחקנים חזקים יותר אבל נהנים מחסינות בשל חוסר הנחישות של יריביהן להביא למיטוטם, כשעצם הקיום של 'המדינה האסלאמית' וכן חשש מיצירת וואקום...