הפיצוץ הצפון קוריאני של ה-25 במאי 2009 שלח גלי הלם בכל רחבי העולם, חזקים יותר ומגוונים הרבה יותר מאשר הנתונים הסייסמולוגיים שתועדו. היו אלה בעיקר ההשלכות המדיניות, אך גם הצבאיות של הניסוי הגרעיני המוצלח לכאורה. בהנחה שהפיצוץ היה אכן פיצוץ גרעיני, צפון קוריאה הוכיחה, כי יש ברשותה "מתקן", אם לא נשק ממשי, המסוגל לעשות שמות אם יופעל. ללא פעולה תקיפה מצדה של ארצות הברית, אנו עלולים להיכנס לדינמיקה חדשה עם התפתחויות מקבילות: תפוצה גרעינית המתקדמת בקצב מואץ, לצד שיח מעורר השראה אך בלתי יעיל על אמנות בינלאומיות (שאינן זוכות לתשומת...
אחרי פגישה ארוכה מהמתוכנן יצאו הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו ושוחחו עם העיתונאים. כל אחד מהם הפנה את דבריו לקהלים שונים לחלוטין. הנשיא אובמה דיבר אל הקהילה הבינלאומית ואל מדינות ערב. להוציא קהלים מצומצמים בארצות הברית, קשה להניח שהציבור האמריקאי הרחב עצר את נשימתו בצפייה דרוכה לתוצאות המפגש. מאידך, ראש הממשלה נתניהו דיבר אל כ-50 חברי כנסת מהקואליציה ואולי אף פחות מכך. היעדר הזהות ביעדי הפגישה ודרך הצגתה אפשרו לכל אחד משני המנהיגים לצאת שבע רצון מהפגישה הראשונה: הנשיא אובמה הופיע כמנהיג מעצמה עם אחריות וראייה בינלאומית, נתניהו לא...
בעיתוי הטעון משהו של כניסת ממשלות חדשות לתפקידן בארצות הברית ובישראל גם יחד, ועל רקע תחושה של לחצים חדשים על ישראל ביחס לשאלה הפלסטינית, תגובת (היתר) המהירה של התקשורת אולי אינה מפתיעה. יחד עם זאת, ניתן להסיק מההקשר המיידי של ההצהרה שהיא לכשעצמה איננה מסמנת שינוי לעומת העמדה המוכרת. העיתוי של הנאום נקבע כפועל יוצא ממחזור פעילות הוועידות המכינות, ובהקשר זה, זהו נוהג אמריקני מקובל להביע תמיכה ב- NPT, לרבות תקווה, כי כל המדינות יצטרפו בסופו של דבר לאמנה.
הזירה הגרעינית במזרח התיכון 'מתחממת'. איראן נמנעת מכל אפשרות של משא ומתן ראוי בסוגייה הגרעינית עם ארצות הברית והמערב, ארצות הברית רומזת על ויתורים אפשריים לאיראן, מקורות ישראליים מדברים על פעולה התקפית אפשרית נגד מתקני גרעין איראניים, ובכירים בממשל האמריקני מתנגדים לפעולה שכזו. מצרים מתעמתת עם איראן וחוסר יציבות מורגש באוויר. אולי יותר מאשר מועד הבחירות האחרונות בארצות הברית, לוח הזמנים מוכתב כיום על ידי תאריך היעד המתקרב והולך בהתקדמות איראן בתחום הגרעיני.
שיגור הטיל בידי צפון קוריאה בראשית חודש אפריל שימש שוב – על פי הדפוס שהשתרש לאחרונה – סיבה להשוואות זריזות בין שתי המדינות המרכזיות החותרות לנשק גרעיני: איראן וצפון קוריאה. העובדה שמאמצים בינלאומיים אינטנסיביים לבלימת שאיפות הגרעין של שתי המדינות התנהלו במקביל למן 2002 מעודדת, ללא ספק, נטייה זו. סביר מאד להניח שמידה מסוימת של למידה הדדית אכן מתרחשת – הן בין המדינות עצמן והן בקרב הקהילה הבינלאומית, בבואה להעריך את תוצאות פעולותיה ולהפיק מהם לקחים.יחד עם זאת, יש הבדלים חשובים בין שני המקרים; אמנם איראן וצפון קוריאה חולקות עבר של שיתוף...
בפברואר 2009 פרסמה קהילת המודיעין האמריקאית את החלק הגלוי של הערכת המודיעין לגבי האיומים המופנים כלפי ארצות-הברית. דוח המודיעין, החתום על-ידי אדמירל דניס בלייר, המנהל החדש של המודיעין הלאומי, כולל פרק בסוגיית הגרעין האיראני. הערכת המודיעין החדשה אינה שונה במהותה מדוח המודיעין בסוגיה האיראנית (ה-NIE) מדצמבר 2007, שעורר בשעתו ביקורת נרחבת בישראל ובארצות-הברית על שהוא מקל בסוגיית הגרעין האיראני, אך הדגשיה של ההערכה החדשה שונים בחלקם מאלה של קודמתה. ד"ר קם מציג את עיקרי ההערכה החדשה.
לאחר שלוש שנים של דחיות חוזרות ונשנות, צפויות בשבוע הבא הרשויות בסוריה לחנוך רשמית את פתיחת המסחר בבורסה של דמשק. אף שהמשטר הסורי טען בעקשנות במהלך ארבע השנים האחרונות, כי המערכה הכלכלית אותה הוביל משטר בוש נגד סוריה אינה מסבה למדינה נזק משמעותי, האיתותים על הפשרה אפשרית ביחסים בין וושינגטון לדמשק הם אחת הבשורות הטובות ביותר לה יכולים לצפות משקעים שבוחנים השקעות פוטנציאליות בסוריה.
במהלך מסע הנשיאות שלו, הכריז ברק אובמה על נכונותו לדון עם איראן בסוגייה הגרעינית ללא תנאים מוקדמים; בהצהרות נוספות קבע כי לא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. הדחיפות בצורך לטפל באתגר הגרעין האיראני מורגשת ביתר שאת בעקבות התקדמותה העקבית של איראן, לא רק במסלול העשרת האורניום אלא גם במסלול פיתוח הטילים, ופירוש הדבר שממשל אובמה יהיה חייב להתקדם מעבר להצהרות כלליות, ולהשקיע מאמץ מרוכז בגיבוש מדיניותו ביחס לאיראן.
לנשיא ברק אובמה עמדה מאוזנת לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומינויו של הסנטור לשעבר ג'ון מיטשל כשליח מיוחד לשלום במזרח התיכון משקף זאת. העמדה והשליח צפויים לאתגר את ישראל בצורה שעלולה להעיב על היחסים בין המדינות.
משברים כלכליים חמורים אינם מנותקים מסוגיית הביטחון הלאומי. משברים כאלה פוגעים בחוסן הלאומי ומשפיעים על יכולתן של מדינות לממש את יעדיהם הלאומיים: מגבירים את האילוצים התקציביים על מערכת הביטחון, מגבילים את מרחב התמרון המדיני, מאיימים על רווחת הציבור. לכן חשוב לטפל בהם במהירות, בנחישות ומתוך ראייה מערכתית. המשבר מכה גם בישראל ואין באפשרותה לחמוק ממנו, אך ביכולתה למתן את נזקיו. המקרה האמריקאי מראה כי החלטות על הזרמת כסף בלבד אינן הפתרון. המפתח הוא השבת אמון הציבור.
אובמה מחוייב לישראל – קיומה, בטחונה ושגשוגה – על בסיס המורשת התנ"כית היודאו-נוצרית, ערכי הדמוקרטיה של שתי המדינות ואינטרסים אסטרטגיים משותפים. ברם, בשני נושאים מרכזיים שעל סדר היום המדיני קיים פוטנציאל לחיכוך בין הממשל החדש בארה"ב לממשלה החדשה שתקום בישראל באפריל 2009. המחבר עוסק בבחינת סוגיות אלה שהן פוטנציאל לחיכוך.
בשנה האחרונה הביעו גורמים רבים בארצות הברית ובאירופה דאגה מפני ההשלכות הגיאופוליטיות שעלולות להתפתח עקב העלייה בכוחן הכלכלי של מדינות המפרץ בשל הזינוק במחיר הנפט. החלטתן של ממשלות המפרץ לגוון את נכסיהן הזרים ולהפנות מיליארדי פטרודולרים לשם רכישת מניות של חברות שונות ובעיקר בנקים במדינות המערב, העלתה את החשש שדריסת הרגל של ממשלות זרות במוסדות הפיננסים ובקונגלומרטים הגדולים עלולה להפוך למנוף לחץ להשגת יעדים פוליטיים. חשש זה הוביל לגיבוש תקנות בארצות הברית ובכמה מדינות אירופאיות, שתכליתן להגביר את הפיקוח על פעילותן של קרנות ההון...
