כחלק מהניסיון להתניע מחדש את ערוץ השיחות הישראלי-פלסטיני, מרכז הממשל האמריקאי בחודשים האחרונים מאמצים ניכרים בשכנוע מדינות ערביות שונות, בראשן מדינות המפרץ לנקוט במחוות כלפי ישראל. למרות שמבחינה גיאו-פוליטית, הזירה הישראלית- ערבית וזירת המפרץ הפרסי נפרדות, הרי שמדינות המפרץ הפרסי מעורבות, במישרין או בעקיפין, בסכסוך הערבי-ישראלי ולא ניתן לנתקן מההשפעות שיש ליחסי ישראל עם הפלסטינים ועם שכנותיה הערביות.
בשבוע שעבר הגישה איראן "חבילת הצעות למשא ומתן כולל וקונסטרוקטיבי" לנציגי מדינות ה- P5+1: ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין וגרמניה. ההצעה האיראנית באה בתגובה לבקשות מצד מדינות ה-P5+1 לנהל שיחות בסוגיית הגרעין, ואולם, היה חסר בה מרכיב מפתח: התייחסות כלשהי לתוכנית הגרעין של איראן. תחת זאת, כללה ההצעה קשת רחבה של אתגרים אזוריים וגלובאליים, אשר על פי אחד הפרשנים מהמפרץ, מחזקים בפועל חשדות לפיהם לא זו בלבד שאיראן שואפת לעליונות אזורית, אלא שיש לה יד ברבות מבעיות האזור. יחד עם זאת, שש המעצמות, בעידודו של חוויאר סולנה מהאיחוד...
הדו"ח הלפני האחרון (קרוב לודאי) של אלברדעי, המנכ"ל היוצא של סבא"א, על המצב הגרעיני באיראן הודלף לתקשורת ביום שישי, ה-28 באוגוסט, 2009. הדו"ח כולל מידע לפיו איראן ממשיכה בפעילות העשרת האורניום שלה, תוך הרחבה מתמדת של יכולותיה. באשר לעדויות בדבר "ממדים צבאיים אפשריים" של תוכנית הגרעין שלה, הדו"ח מציין כי אין התקדמות מול איראן בבירור השאלות התלויות ועומדות ביחס למידע על פיתוח מנגנון הנפץ הגרעיני ומערכות השיגור שלו. בניגוד לציפיות, הדו"ח אינו מתייחס למה שדווח לאחרונה, דהיינו, שבסבא"א הצטברו...
המציאות בסוגיית הגרעין האיראני והאפשרות שבעקבות המדיניות האמריקאית החדשה רוסיה תמצא את עצמה מחוץ למשחק, יוצרת דילמה עבור רוסיה. עד עתה נקטה רוסיה עמדה אמביוולנטית, לפיה מחד גיסא היא מביעה דאגה נוכח האפשרות של הפיכת איראן למעצמה גרעינית תוך הכחשת כל מעורבות מצידה בסוגיה ומסכימה, כביכול, לצורך לפעול לעצירת תוכניתה זו ומאידך גיסא היא תומכת באופן גורף באיראן, לרבות השתתפות פעילה בפיתוח התשתית הגרעינית שלה. נראה, כי עתה מתגברת ההכרה ברוסיה שעליה לנקוט עמדה ברורה ולבחור בין שתי אפשרויות: להשתתף במאמץ להכלת התוכנית הגרעינית, או לאפשר...
הכרזותיהם של נשיא ארצות הברית אובאמה וסגן הנשיא ביידן, בשבוע הראשון של יולי, בנוגע לעמדתה של ארצות הברית ביחס לאיראן הציבו באור הזרקורים את הסוגיה האם ניתן אור ירוק לישראל למתקפה על איראן? השאלה המיידית באשר לאור ירוק אפשרי הועלתה על ידי סגן הנשיא ביידן כאשר אמר בראיון ברשת ABC (ביולי 5, 2009), כי ארצות הברית אינה יכולה להכתיב למדינה אחרת מה היא יכולה ומה אינה יכולה לעשות כאשר אותה מדינה מחליטה כי היא נמצאת תחת איום קיומי. לדברי אובאמה, ביידן רק קבע "עובדה בלתי מעורערת": כי ארצות הברית אינה יכולה להכתיב למדינות אחרות מהם...
כמה היבטים של המשבר הפנימי צריכים להדאיג מאד את ראשי המשטר האסלאמי בטהראן. באיראן פורצות מדי כמה שנים מהומות והפגנות, בעיקר נגד התערבות המשטר בחיי הפרט או עקב המצב הכלכלי. ואולם הפגנות כפי שהיו הפעם, מבחינת היקף המשתתפים, משך התמשכותן, מספר הנפגעים בהן והפגנת הזעם והנחישות של משתתפיהן – טרם אירעו מאז המהפכה ב-1979. ההפגנות כוונו הפעם לא רק נגד הנשיא אחמדי-נג'אד – שהפגנות סטודנטים מצומצמות נגדו כבר אירעו בעבר – אלא גם נגד המנהיג הרוחני חאמנהאי. בעבר השכיל חאמנהאי להשאיר את עצמו מעל לוויכוחים ולעימותים הפנימיים, אך עתה נקט עמדה והתייצב...
במסר המרכזי של נאוםהנשיא אובמה בקהיר לא היה חדש מבחינת תוכן. אובמה דיבר על החלפת המתיחות והחשדות והמחלוקות והסטריאוטיפים ב"התחלה חדשה"; רמז להתייחסות שלילית של המערב לעולם המוסלמי-ערבי במהלך המאה העשרים (קולוניאליזם, המלחמה הקרה); ציין את חלקם של מוסלמים ב-ארה"ב; חזר שוב על כך של-ארה"ב אין מלחמה עם האסלאם אלא רק עם קבוצות מיעוט קיצוניות ואלימות (ללא שימוש במושג "טרוריסטים" שאינו אהוד על המוסלמים); והביע כבוד והערכה הן לדת המוסלמית והן לתרומתו של העולם המוסלמי לאנושות. חלק זה של הנאום, משובץ בפסוקי קוראן,...
הפיצוץ הצפון קוריאני של ה-25 במאי 2009 שלח גלי הלם בכל רחבי העולם, חזקים יותר ומגוונים הרבה יותר מאשר הנתונים הסייסמולוגיים שתועדו. היו אלה בעיקר ההשלכות המדיניות, אך גם הצבאיות של הניסוי הגרעיני המוצלח לכאורה. בהנחה שהפיצוץ היה אכן פיצוץ גרעיני, צפון קוריאה הוכיחה, כי יש ברשותה "מתקן", אם לא נשק ממשי, המסוגל לעשות שמות אם יופעל. ללא פעולה תקיפה מצדה של ארצות הברית, אנו עלולים להיכנס לדינמיקה חדשה עם התפתחויות מקבילות: תפוצה גרעינית המתקדמת בקצב מואץ, לצד שיח מעורר השראה אך בלתי יעיל על אמנות בינלאומיות (שאינן זוכות לתשומת...
אחרי פגישה ארוכה מהמתוכנן יצאו הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו ושוחחו עם העיתונאים. כל אחד מהם הפנה את דבריו לקהלים שונים לחלוטין. הנשיא אובמה דיבר אל הקהילה הבינלאומית ואל מדינות ערב. להוציא קהלים מצומצמים בארצות הברית, קשה להניח שהציבור האמריקאי הרחב עצר את נשימתו בצפייה דרוכה לתוצאות המפגש. מאידך, ראש הממשלה נתניהו דיבר אל כ-50 חברי כנסת מהקואליציה ואולי אף פחות מכך. היעדר הזהות ביעדי הפגישה ודרך הצגתה אפשרו לכל אחד משני המנהיגים לצאת שבע רצון מהפגישה הראשונה: הנשיא אובמה הופיע כמנהיג מעצמה עם אחריות וראייה בינלאומית, נתניהו לא...
בעיתוי הטעון משהו של כניסת ממשלות חדשות לתפקידן בארצות הברית ובישראל גם יחד, ועל רקע תחושה של לחצים חדשים על ישראל ביחס לשאלה הפלסטינית, תגובת (היתר) המהירה של התקשורת אולי אינה מפתיעה. יחד עם זאת, ניתן להסיק מההקשר המיידי של ההצהרה שהיא לכשעצמה איננה מסמנת שינוי לעומת העמדה המוכרת. העיתוי של הנאום נקבע כפועל יוצא ממחזור פעילות הוועידות המכינות, ובהקשר זה, זהו נוהג אמריקני מקובל להביע תמיכה ב- NPT, לרבות תקווה, כי כל המדינות יצטרפו בסופו של דבר לאמנה.
הזירה הגרעינית במזרח התיכון 'מתחממת'. איראן נמנעת מכל אפשרות של משא ומתן ראוי בסוגייה הגרעינית עם ארצות הברית והמערב, ארצות הברית רומזת על ויתורים אפשריים לאיראן, מקורות ישראליים מדברים על פעולה התקפית אפשרית נגד מתקני גרעין איראניים, ובכירים בממשל האמריקני מתנגדים לפעולה שכזו. מצרים מתעמתת עם איראן וחוסר יציבות מורגש באוויר. אולי יותר מאשר מועד הבחירות האחרונות בארצות הברית, לוח הזמנים מוכתב כיום על ידי תאריך היעד המתקרב והולך בהתקדמות איראן בתחום הגרעיני.
שיגור הטיל בידי צפון קוריאה בראשית חודש אפריל שימש שוב – על פי הדפוס שהשתרש לאחרונה – סיבה להשוואות זריזות בין שתי המדינות המרכזיות החותרות לנשק גרעיני: איראן וצפון קוריאה. העובדה שמאמצים בינלאומיים אינטנסיביים לבלימת שאיפות הגרעין של שתי המדינות התנהלו במקביל למן 2002 מעודדת, ללא ספק, נטייה זו. סביר מאד להניח שמידה מסוימת של למידה הדדית אכן מתרחשת – הן בין המדינות עצמן והן בקרב הקהילה הבינלאומית, בבואה להעריך את תוצאות פעולותיה ולהפיק מהם לקחים.יחד עם זאת, יש הבדלים חשובים בין שני המקרים; אמנם איראן וצפון קוריאה חולקות עבר של שיתוף...