ב-28 באוקטובר, 2007, מתח מנכ"ל הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א) ד"ר מוחמד אלבראדעי, ביקורת על ההתקפה הישראלית על אתר שנחשד ככור גרעיני סורי, ואמר: "אם למדינות יש מידע לפיו מדינה מסוימת עובדת על תוכנית גרעינית, עליהן לפנות אלינו". הוא המשיך וטען כי לסוכנות הפועלת מווינה "יש הסמכות והיכולת לבדוק כל מידע שכזה". לאור ניסיון העבר, טענת ה"סמכות והיכולת" מצריכה בחינה.
איראן החלה הקיץ בתהליך של משא ומתן עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) במטרה להבהיר את השאלות העומדות ותלויות בנוגע לפעילויות הגרעין שלה בעבר. כתמיד כשמדובר באיראן, זהו תהליך מורכב, הכולל שיחות מקדימות שלאחריהן מרחב אינסופי לתנאים ולהבהרות נוספים בהמשך הדרך. ושוב איראן מנצלת את פתיון "שיתוף הפעולה" כאמצעי להשגת זמן יקר לדחיפת תוכנית הגרעין שלה קדימה. רוסיה וסין, שהפעם הצטרפה אליהן גם גרמניה, אינן מגלות נכונות להעניש את איראן בסבב שלישי של סנקציות עד שיתברר לאן התהליך מוביל.
פרויקטים חשאיים לפיתוח נשק גרעיני הם מן הסודות הכמוסים ביותר של מדינות. בו-בזמן הם אתגרים גדולים לשירותי מודיעין, העושים כל שביכולתם כדי לחשוף את הפרויקטים האלה מוקדם ככל האפשר – לפני שיגיעו המדינות המפתחות להישגים משמעותיים. השיטות שבהן משתמשים שירותי המודיעין לגילוי פרויקטים גרעיניים וללימוד מאפייניהם רבות ומגוונות. על השיטות הקלאסיות – מודיעין אנושי, תצלומים והאזנות – נוספות שיטות ייחודיות לתחום הגרעיני. אחד האמצעים החשובים שבהם משתמשים שירותי מודיעין לחשיפת פיתוחי נשק גרעיני הוא חלק ממודיעין מדידות וחתימות...
ב-27 לאוגוסט 2007, פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) חוזר מידע (INFCIRC 711) המכיל את הנוסח של "ההבנות של הרפובליקה האסלאמית של איראן ושל סבא"א בדבר שיטת הפיתרון של הנושאים הפתוחים". לקראת סופו של אותו מסמך, ניתן למצוא את הניסוח הבא: " משלחת סבא"א בדעה כי ההסכם אודות נושאים אלו יקדם את יעילות יישום הפיקוח באיראן ואת יכולת הפיקוח להגיע למסקנות בדבר היעוד, למטרות שלום בלבד, של הפעילות הגרעינית באיראן." פיתרון הנושאים הפתוחים יארך לפחות עד תום 2007. לפיכך, בהתמקדותה בנושאים ישנים, וכמעט...
מפלס האופטימיות באשר לסיכויים לפתור בדרכי שלום את המשבר בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית עלה במעט בעקבות שני אירועים אשר התרחשו בראשית חודש יולי: הודעתו של מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בנושא התוכנית להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות וההרגשה כי איראן, בדיוניה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ועם האירופים, אכן עשתה וויתורים משמעותיים בשאלת הפיקוח של סבא"א. כדי לחזק את הרושם כי העניינים משתפרים, סבא"א פרסמה ברבים כמה וכמה אשליות.
העובדות בנוגע למצבו של פרויקט הגרעין של איראן ברורות לחלוטין. השלכותיהן חד-משמעיות. אף על פי כן, יש במסדרונות השלטון מי שעלולים לגרום לנו להאמין כי עדיין 'העסקים כרגיל' וכי עדיין אפשר לעשות הרבה כדי לשמור על המצב הקיים. המאמר דלהלן יסקור את העובדות, ידון בהשלכותיהן ויעריך את הסיכויים לטיפול במצב המסוכן בשלב ההתפתחויות הנוכחי.
ב-3 במארס, הגיע נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד לביקור רשמי ראשון בערב הסעודית. אלה שציפו לתוצאה דרמטית התאכזבו. לא זאת בלבד שלא הוכרז על הסכמים ממשיים כלשהם; הפסגה עם המלך עבדאללה לא הניבה אפילו את ההודעה המשותפת הסתמית המתפרסמת בדרך כלל בעקבות פגישות מהסוג הזה.
והיה וארה"ב תארגן סנקציות כלכליות משמעותיות ואפקטיביות נגד איראן או אם יחליט ממשל בוש לפעול צבאית ולפגוע במתקני הגרעין האיראניים, סביר להניח שאיראן תגיב בנשק הנפט העומד לרשותה, משמע, הפסקת ייצוא הנפט שלה ומאמץ לשבש את תנועת הנפט במיצרי הורמוז, אשר דרכם עוברים כ-40% מכלל ייצוא הנפט העולמי. תוצאה אפשרית של מימוש איום איראני זה היא שמחיר הנפט יגיע ל-200 דולר לחבית וכלכלות המערב ויפן תתמוטטנה.
מחקר זה מבקש לבחון את המשמעויות ואת ההשלכות של התרחיש שבו יהיה בידי איראן נשק גרעיני למרות המאמצים למנוע זאת, ואת הפעולות שתוכל ישראל לנקוט כדי להתמודד עם המצב הזה. הניתוח כולל שלושה חלקים עיקריים. החלק הראשון יבחן את השאלה, האם אפשר לעצור את איראן בדרכה לנשק גרעיני, בדרך המדינית או בדרך הצבאית. החלק השני יעסוק בהשלכותיה של הימצאות נשק גרעיני באיראן על ישראל ועל מדינות אחרות, ויעריך את מדיניות הגרעין העתידה של איראן. החלק השלישי יבחן את דרכי הפעולה שיעמדו לפני ישראל ומדינות אחרות כדי להתמודד עם המציאות של איראן גרעינית, בשני חתכים:...
מאז המהפיכה האסלאמית באיראן, ובעיקר מאז תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, נעשה האיום האיראני סוגיית מפתח בזירה המזרח תיכונית. מרכזיותה נובעת מכך שהיא מעסיקה מדינות רבות, באזור ומחוץ לו, הרואות את עצמן מאוימות, במידה כזו או אחרת, על-ידי איראן, חלקן ברמה האסטרטגית. חומרתו נובעת גם במידה רבה מהצירוף שבין המשטר הפונדמנטליסטי הרדיקאלי בטהראן, המבקש להטביע את חותמו על סביבתו הקרובה והרחוקה, לבין היכולות המאיימות שהוא הולך וצובר.
השיגור האינטנסיבי של טילי קרקע-קרקע (טק"ק) עיראקיים לעבר טהראן וערים אחרות באיראן מ-29 בפברואר 1988, יחד עם פירסומה של רכישת הטילים הסעודית מסין במרץ 1988, חידדו את שאלת האיום לישראל מאמצעי לחימה זה. עד להתפתחויות אלה, הסיכון העיקרי לישראל מטק"ק נשקף בעיקרו מצדה של סוריה, הגם שהיה קיים במדינות אחרות באזור כמו לוב, מצרים, איראן ועוד.
הגידול, ולו רק במימדי האמל"ח הטק"קי שבאזור, אינו יכול להשאיר את ישראל אדישה, וחובה לבחון את טיבו ומשמעויותיו. מטרת מזכר זה היא, איפוא, להציג את מימדי העוצמה הטק"קית מול ישראל,...
