סדר יומה של פסגת ה-GCC (Gulf Cooperation Council), ה-30 במספר, שננעלה בשבוע שעבר בכווית היה עמוס ושאפתני במיוחד. בין הנושאים על הפרק היו ייסוד מועצה כלכלית משותפת כמו גם חיבור רשת החשמל והרכבות בין המדינות. אך על הדיונים העיב משבר האשראי הפוקד את דובאי, הלחימה הנמשכת בגבול סעודיה-תימן והמשך הפיתוח הגרעיני והמעורבות השלילית של איראן באזור – אתגרים המחייבים יותר מאי פעם להתגבר על המחלוקות והיריבות הבינאישית המאפיינת את דרך קבלת ההחלטות בארגון ואשר מקשה על המדינות לאמץ מדיניות חוץ וביטחון אחידה.
בפגישתם של נשיא ארצות הברית ונשיא סין בחודש שעבר בבייג'ינג, התריע הנשיא אובמה שלא יוכל להמשיך ולבלום עוד זמן רב תקיפה ישראלית באיראן אם לא תחול התקדמות בבלימת פרויקט הגרעין. אזהרה זו נועדה לשכנע את סין בנחיצותן של סנקציות נוספות על איראן, ואף שאין זה ברור אם אכן תשיג את מטרתה היא מעוררת שאלות על האינטרסים הסיניים באיראן ובמזרח התיכון בכללותו, על מקומה של ישראל בתוכם, ועל אמצעי ההשפעה שיש לירושלים ביחס לבייג'ינג.
תפיסת האונייה שהובילה נשק מאיראן לסוריה (וכנראה דרכה לחזבאללה) בתחילת נובמבר חשפה משהו מהיקף המאבק המתנהל בין איראן לישראל בכלל ובתווך הימי בפרט, מאבק שעובר יותר ויותר לקדמת הבמה. אך החשיבות של התווך הימי בהקשר האיראני לא מסתכמת בסיכול משלוחי נשק שעושים דרכם לחזבאללה ולחמא"ס. אופציית הפעולה בתווך הימי תאפשר לישראל לשכלל את יכולת ההרתעה וההתקפה מול איראן, ולמערב, להטיל על איראן סנקציות "מרסקות", אם וכאשר יעלה הצורך.
ההחלטה שאומצה על ידי מועצת הנגידים של סבא"א בנושא איראן בעשרים ושבעה בנובמבר האחרון כוללת נושאים חשובים הנוגעים להיעדר שיתוף הפעולה של מדינה זו עם הסוכנות, ולירידה החדה באמון השורר בין הקהילה הבינלאומית לבין איראן. בהחלטה דלעיל מודגש, פעם נוספת, היעדר שיתוף הפעולה של איראן עם דרישת הקהילה שזו תבהיר את המימד הצבאי של פעילותה הגרעינית מן העבר– פזמון החוזר על עצמו בדוחותיה של סבא"א במהלך השנתיים האחרונות. ואולם בנוסף לדאגות שהועלו בעבר, החלטה זו טומנת בחובה מרכיבים חדשים חשובים – הן במונחי המהות והן באשר לנסיבות בהן היא...
מאז תחילת אוקטובר 2009 מתמקדות השיחות בין איראן לבין שש המעצמות (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה) בהצעה לעסקה סיבובית: איראן תעביר לרוסיה כ-80 אחוזים מהאורניום המועשר ברמה נמוכה שהפיקה עד כה (לפי הדוח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מ-16 בנובמבר, העשירה איראן עד כה קרוב ל-1,800 ק"ג אורניום ברמה נמוכה); רוסיה תעשיר את האורניום עד לרמה של 20 אחוזים, ותעביר אותו למדינה שלישית – כדוגמת צרפת – שתעבד אותו למוטות דלק גרעיני עבור כור המחקר הקיים בטהראן מאז תקופת השאה.
לאחרונה אנו עדים לתהליך הידברות אמריקני-רוסי, שהחל במסגרת יוזמה חדשה של ממשל אובמה. יוזמה אמריקנית זו להידברות עם רוסיה כללה את המישור הדו-צדדי והן את המישור הגלובלי. במסגרתה התקיימו כמה פגישות בדרג בכיר – נשיאים ושרי חוץ. נראה שההצעה האמריקנית הוגשה לצד הרוסי כ"עסקת חבילה" מקיפה. מתחזק יותר ויותר הרושם שתהליך זה מוכתר בהצלחה, אף כי נותרו עדיין סוגיות במחלוקת. להסדר זה, אם וכאשר יצא לפועל, יהיו השלכות משמעותיות על המערכת הבינלאומית, בדגש על המזרח התיכון. משמעות ההסדר היא שינוי חיובי ביחסי רוסיה והמערב.
עסקת הדלק הגרעיני הנרקמת בין ארצות הברית, רוסיה, צרפת ואיראן – בין אם היא תיושם הלכה למעשה ובין אם לאו – הולכת ומצטיירת כעוד נקודה בה זכתה איראן במאמציה להדוף את הנסיונות הבינלאומיים המכוונים לעצור את פעילות העשרת האורניום שלה. למרות שהסכם זה היה מדלל את מלאי האורניום המועשר בדרגה נמוכה (LEU) שברשותה, הוא היה גם מספק לאיראן דלק גרעיני חדש עבור כור המחקר הגרעיני שלה. יתרה מכך, איראן הבהירה מעבר לכל ספק כי אין לה כל כוונה לוותר על יכולותיה הנוכחיות, או על פעילותה הגרעינית המתקיימת בנתאנז, אראק ובכל מתקן אחר, בתמורה לעסקה זו.
המחבר מתאר את התנהלות חזבאללה במהלך המלחמה ולאחריה בהקשר הלבנוני והבינערבי ובוחן מה השתנה מאז ועד יולי 2009 – 3 שנים אחרי המלחמה. המחבר בוחן את התבטאויות נסראללה, את הישגיו לאחר המלחמה ואת מורכבות מעמדו בלבנון לאחר המלחמה.
כחלק מהניסיון להתניע מחדש את ערוץ השיחות הישראלי-פלסטיני, מרכז הממשל האמריקאי בחודשים האחרונים מאמצים ניכרים בשכנוע מדינות ערביות שונות, בראשן מדינות המפרץ לנקוט במחוות כלפי ישראל. למרות שמבחינה גיאו-פוליטית, הזירה הישראלית- ערבית וזירת המפרץ הפרסי נפרדות, הרי שמדינות המפרץ הפרסי מעורבות, במישרין או בעקיפין, בסכסוך הערבי-ישראלי ולא ניתן לנתקן מההשפעות שיש ליחסי ישראל עם הפלסטינים ועם שכנותיה הערביות.
בשבוע שעבר הגישה איראן "חבילת הצעות למשא ומתן כולל וקונסטרוקטיבי" לנציגי מדינות ה- P5+1: ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין וגרמניה. ההצעה האיראנית באה בתגובה לבקשות מצד מדינות ה-P5+1 לנהל שיחות בסוגיית הגרעין, ואולם, היה חסר בה מרכיב מפתח: התייחסות כלשהי לתוכנית הגרעין של איראן. תחת זאת, כללה ההצעה קשת רחבה של אתגרים אזוריים וגלובאליים, אשר על פי אחד הפרשנים מהמפרץ, מחזקים בפועל חשדות לפיהם לא זו בלבד שאיראן שואפת לעליונות אזורית, אלא שיש לה יד ברבות מבעיות האזור. יחד עם זאת, שש המעצמות, בעידודו של חוויאר סולנה מהאיחוד...
הרחק מהעניין הציבורי והסיקור התקשורתי, גוברת חשיבותה של תימן כזירה למאבק בין כוחות אזוריים. האיום העיקרי עמו מתמודדת תימן לאחרונה קשור ללחימה המתמשכת בצפון מערב המדינה. בתחילת אוגוסט הלחימה התפרצה שוב, מה שמוסיף מימד נוסף של אי-יציבות למדינה שגם כך מתמודדת במקביל עם מאבק בדלני בדרום, פעילות ג'האד עולמי ולאחרונה אף משמשת כ"תחנת מעבר" למבריחי אמצעי לחימה, המגיעים בחלקם לחמאס.
הדו"ח הלפני האחרון (קרוב לודאי) של אלברדעי, המנכ"ל היוצא של סבא"א, על המצב הגרעיני באיראן הודלף לתקשורת ביום שישי, ה-28 באוגוסט, 2009. הדו"ח כולל מידע לפיו איראן ממשיכה בפעילות העשרת האורניום שלה, תוך הרחבה מתמדת של יכולותיה. באשר לעדויות בדבר "ממדים צבאיים אפשריים" של תוכנית הגרעין שלה, הדו"ח מציין כי אין התקדמות מול איראן בבירור השאלות התלויות ועומדות ביחס למידע על פיתוח מנגנון הנפץ הגרעיני ומערכות השיגור שלו. בניגוד לציפיות, הדו"ח אינו מתייחס למה שדווח לאחרונה, דהיינו, שבסבא"א הצטברו...
