יחסי טורקיה־איראן נעים בעשור האחרון בתוך מנעד מתוחם, שבו למרות התחרות האזורית ביניהן יחסיהן לא מידרדרים למשברים עמוקים. לעומת זאת, גם כאשר יש להן אינטרסים משותפים הן מתקשות להגיע לשיתוף פעולה אסטרטגי הדוק.
יש הרואים בהסכם עם איראן פריצת דרך המסירה את האיום הגרעיני לפחות לזמן הקרוב. אולם נוכח ההיסטוריה ארוכת השנים של הפיתוח הגרעיני הצבאי באיראן, שהיה רצוף הונאות, הכחשות והסתרות, נראה שיש רק מעט מאוד מקום לאופטימיות.
העובדה שתהליכים חברתיים וכלכליים משפיעים על מדיניות החוץ של איראן משקפת את הפרגמטיות של המשטר באיראן. המשטר הזה רגיש לביקורת פנימית, מגיב ללחצים חיצוניים ופנימיים ומוכן להתאים את מדיניותו אף במחיר של ויתורים אידיאולוגיים משמעותיים כאשר האינטרסים הלאומיים החיוניים מחייבים זאת.
מדיניות החוץ התוקפנית של איראן אומנם משקפת כוונות של ממש להרחיב את השפעתה במזרח התיכון, אולם לא פחות מכך היא משקפת את הרצון של השמרנים להחליש את המחנה הרפורמיסטי.
מכנס הביטחון השנתי במינכן עולה תמונה מאתגרת של סביבת הביטחון העולמית, שעיקרה השפעות עומק מואצות של אקלים, כלכלה, חברה וטכנולוגיה, תחרות ויריבות מורכבת בין המעצמות, ומשבר דחוף וחמור בקוריאה. סכנת העימות הגרעיני בקוריאה היא בליבת תשומת הלב העולמית. המזרח התיכון הוא מוקד קשב משני לקהילה הבינלאומית, ובעיקר לארצות הברית, שרוב מעייניה נשאבים כעת למזרח אסיה, ומידת עניינה והשפעתה על הזירות הקרובות לישראל, בדגש על סוריה ולבנון, מוגבלת. עם זאת סוריה הפכה מזירת מלחמת אזרחים לזירה בה המעצמות ומדינות שכנות פועלות ישירות ועם פוטנציאל להתנגש בניהן....
ההתפתחויות הצבאיות האחרונות במלחמת האזרחים והשלוחים בסוריה, שהחלה לפני שבע שנים, מצביעות כי המלחמה מצויה בפתחו של שלב חדש. החסם העיקרי להסדרה פוליטית הוא העובדה שהתנאים שהציתו את מלחמת האזרחים מלכתחילה, ואת היריבויות שעזרו להנציח אותה, כולל ההתערבות של שחקנים מבחוץ, עודם שרירים וקיימים. מציאות זו, שבה רבים מהאינטרסים של השחקנים השונים מתנגשים, מבטיחה את המשך החיכוכים והעימותים. ישראל צרכה להתארגן לבאות בהרחבת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית וירדן, תוך שמירה על הדיאלוג האסטרטגי עם רוסיה.
מסימנים ראשונים ומדברי שר ההגנה האמריקאי מתקבל הרושם, שעד כה איראן טרם הפעילה את המסדרון היבשתי דרך עיראק לסוריה ולבנון בהיקף משמעותי. יש להניח שאיראן מכירה בכך שבהפעלת הציר היבשתי כרוכים יתרונות, אך גם חסרונות, הקשורים בחשיפתו לתקיפות מצד ארצות הברית, ישראל וגורמים סונים ובנוכחות הצבאית האמריקאית בצפון סוריה. ככל שאיראן תעריך שחסרונות אלה הם משמעותיים, ואולי עולים על היתרונות, היא עשויה לצמצם את שימושה במסדרון, ולהיפך. השיקול האיראני בעניין זה יושפע במידה רבה מהתנהלותן של ארצות הברית וישראל מול הפעלת הציר.
אירועי סוף השבוע בחזית הסורית יכולים להתפרש כניסיון איראני לפעולה חשאית בשטח ישראל, או כהתגרות מכוונת שמטרתה לשנות את כללי המשחק – שאפשרו עד כה לישראל לתקוף בסוריה על מנת להגביל את התעצמות חזבאללה והתבססות איראן ושלוחיה ללא תגובה רוסית. התגובה הישראלית הרחבה המחישה לאיראן ובעלי בריתה את יכולת ישראל לפעול בצורה רחבה בשטח סוריה ולעמוד על הקווים האדומים שהיא הגדירה לעצמה. המסקנה האיראנית יכולה להיות מצד אחד זהירות רבה יותר, ומצד שני נכונות להעלות את המחירים עבור ישראל. ריבוי השחקנים בסוריה מאפשר לישראל לפעול בשילוב של אמצעים...
מצבה האסטרטגי של ישראל הוא מהטובים לאורך 70 שנות קיומה, אך שולי הביטחון צרים ולסיכוני ההסלמה חוקים משלהם. ישראל אינה יכולה לנוח על 'זרי הדפנה' ולצפות כי ללא מהלכים מעצבים ניתן לשמר את המצב האסטרטגי המשופר. מומלץ למצות את ההזדמנויות האסטרטגיות הנובעות ממנו, כמו גיבוש קואליציה דואלית רחבה – גם מול הטרור הג'האדי וגם לבלימת ההשפעה השלילית האיראנית בעיקר בזירה הצפונית. בד בבד, זו העת לקדם מהלכי היפרדות מהפלסטינים ולהסיר את האיום הקיומי מהלקסיקון הלאומי.
במכון למחקרי ביטחון לאומי התנהל במהלך 2017 פרויקט לבחינת המצב ברצועת עזה, שהתייחס לתנאים הפוליטיים, הכלכליים, התשתיתיים והביטחוניים השוררים באזור, על ביטוייהם השלובים והשלכותיהם קצרות הטווח וארוכות הטווח. הפרויקט התבסס על ניתוח המצב ברצועת עזה מהיבטים שונים, שלהם מוקדשים המאמרים הכלולים בקובץ זה. תכליתו הייתה לספק בסיס מחקרי לטענה בזכות הערכה מחודשת של מדיניות ישראל ביחס לאזור והנעת תוכנית שיקום בינלאומית עבורו, על יסוד הערכה כי מתעצמת ברצועה בעיה חריפה בתחום התשתיות, שהיא רוויית סכנות הומניטריות ואיומים ביטחוניים.
מדיניות החוץ של שש חברות 'המועצה לשיתוף פעולה במפרץ' — ערב הסעודית, קטר, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, כווית ועומאן — לא הייתה וגם עתה איננה מופת לשיתוף פעולה ולאחדות השורות. אין הדבר שונה במהותו כאשר נדונה מדיניותן כלפי רצועת עזה והגוף השלטוני שלה — תנועת חמאס. נוסף להתמקדותן של רבות ממדינות המפרץ בעת הנוכחית בבעיות פנים ובמאבקים אזוריים בזירות קרובות ורחוקות, מקשים עליהן גם מאבקי יוקרה וניגודי אינטרסים ביניהן לגבש מדיניות מוסכמת בסוגיה. הפערים בגישתן של כמה ממדינות המפרץ כלפי חמאס והאחים המוסלמים נחשפו בשנים הראשונות של הטלטלה...
איראן מקיימת זה שנים רבות יחסים קרובים עם הארגונים הפלסטיניים ברצועת עזה — בעיקר עם חמאס ועם הג'האד האסלאמי. התמיכה מתמקדת בתחום הצבאי ומתבטאת באספקת אמצעי לחימה, בהעברת ידע לייצור עצמאי וכן באימונים. לצד אלה, איראן מסייעת לארגונים ברצועה גם בהעברת כספים למימון שוטף של פעולות, בהיקף של מיליוני דולרים בשנה. היא מספקת להם גם גיבוי מדיני, שמתבטא בכנסים ובימי ציון שתכליתם להעלות את הסוגיה הפלסטינית על סדר היום הבינלאומי.
