פרסומים

אני הולך לדבר הבוקר הזה על המנהיגות כמרכיב קריטי בחוסן הלאומי שלנו.
מערכת צוק איתן הייתה קשה, הגענו ערוכים לסיכול תקיפות החמאס. הגדרנו מדויק טרם המערכה את ידעדיה והשגנו אותם. הפסקת אש שהושגה ע"פ תנאינו וחשוב מכל מאז חמאס מורתע הדרום נהנה משקט חסר תקדים מאז.
זו דוגמא למנהיגות אחראית ושקולה, עכשיו אני רואה פוליטיקאים שאין להם קו אדום, הדלפה מתוך דיוני הקבינט גדי לקושש עוד כמה לייקים בפייסבוק. מי שעושה זאת אינו ראוי למנהיגות.
מנהיגות אומרת ומחליטה את מה שנכון ולא מה שפופולרי לאותה השעה.
היא הייתה צריכה להגיד לתושבי אמונה ששום ממשלה לא אישרה את התיישבותכם ואי אפשר לעשות זאת בדיעבד ושום חוק לא יכול להשאיר אתכם על הגבעה הזאת. נעזור לכם להתיישב באופן חוקי. מנהיגות הייתה ומדת על כך גם אם זה לא פופולרי אך זה נכון ולא מתמרנת פוליטית להצבעה בעד חוק ההצבעה ואלה הצביעו בעדו אמרו טרם לכן שהוא לא חוקתי. בינתיים כפי שרמז רה"מ שלשום שילמנו בזה ע"י אי הטלת הוטו האמריקאי באו"ם.
התקשורת צריכה לעשות את חשבון הנפש שלה בעיקר אחרי פרסומי השיחות בין רה"מ למו"ל ידיעות. התקשורת צריכה להיות בעלת חוט שדרה.
בג"צ – אפשר להתווכח אתו אבל מנהיגות לא מגלגלת אליו את האחריות כמו בסוגיית עמונה או בבתי דריינהוף ואחר כך משסה את הציבור נגדו. זו פוליטיקה זולה ומסוכנת.
מנהיגות אינה חוששת מהשמעת דעות מקצועיות המנוגדות לדעתה. היא זו שמקבלת את ההחלטות ועליה מוטלת האחריות אבל שאמת המידה של משרת ציבור היא נאמנות אישית ולא למדינה - יש בעיה. ואנחנו מדרדרים למדרון חלק לקבלת החלטות לא נכונות.
מנהיגות אינה עוסקת בלאחד את העם בעוד היא מלבה אש טינה פנימית. היא צריכה לאחד את העם ולא ליצור דה לגיטימציה ושנאה אחד נגד השני. השיח הציבורי בכלל וברשתות החברתיות בפרט מלבה שנאה של אחד את השני, הערבים והיהודים אחד נגד השני במקום לפעול לשילוב המיעוט הערבי בחברה הישראלית. הימני מוצג גזען ואלים, השמאלני - כעוכר ישראל ובוגד. אני מכיר כאלה וכאלה שהם אזרחים שומרי חוק ציונים שנלחמים כתף אל כתף כדי להגן על המדינה.
שיסוע נגד חרדים גם לאחר שכבר הוכח שהדרך הנכונה לגיוס חרדים לצה"ל היא על ידי יצירה של תנאים שמאפשרים גיוס ולא ע"י התלהמות. המספרים מדברים בעד עצמם, בשנה האחרונה התגייסו 2500 חרדים. הם אח"כ משתלבים בשוק העבודה.
איפה היינו קודם? בשיח מתלהם בנושא. יש פוליטיקאים שמלבים את האש, הם מלבים את האש כדי לכסות על כישלונותיהם.
מנהיגות אמורה להתמודד עם אתגרים אלה ולא לכסות עליהם בשיח של שנאה, היא אמורה לתת דוגמא אישית לטוהר המידות ועל כך אין צורך להכביר מילים בימים אלה. מגיעה לנו מנהיגות שאין על מה לחקור אותה. אין מנהיגות בלי אמון של העם. את זה למדתי מאז גיוסי לצה"ל ובמרבית שנות שירותי הובלתי אנשים.
אמון העם במנהיגות הוא מרכיב בחוסן ובביטחון הלאומי, כי כמדינה וכעם עמדנו מול אתגרים רבים ונעמוד, האתגרים יעמידו למבחן עליון את המנהיגות יותר מאשר את כח המחץ הצבאי.
יכולת העמידה כחברה היא זו שעומדת במבחן וגם לכך יש חשיבות למנהיגות שיש בה חזון, שמנווטת לפי מצפן ולא רוחות רעות שהיא מלבה. מנהיגות שמחברת, שפועלת לצמצום הפערים, לחיזוק הפריפריה והחלשים, לחיזוק התא המשפחתי, כן אנחנו זקוקים למנהיגות אחרת כזו שנסמוך עליה ונאמין בה.