הודעות לעיתונות

המכון למחקרי ביטחון לאומי הגיש לנשיא המדינה: הערכה אסטרטגית לישראל 2022

24 בינואר, 2022

חוקרות וחוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), וביניהם ראש המכון, פרופ' מנואל טרכטנברג, מנהל המכון, תא"ל (מיל.) אודי דקל, ראש המל"ל לשעבר מר מאיר בן שבת, רח"ט מחקר לשעבר תא"ל (מיל.) דרור שלום, השגריר דר' עודד ערן, גב' סימה שיין, דר' ענת קורץ, דר' שירה עפרון, תא"ל (מיל.) אסף אוריון ודר' מאיר אלרן, הגישו לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, את ההערכה האסטרטגית השנתית לישראל באירוע שנערך בלשכתו, במעמד רעיית הנשיא, הגב' מיכל הרצוג.

בהערכה מסוכמים עיקרי ניתוח הסביבה האסטרטגית של ישראל בראי הביטחון הלאומי - על האיומים ופוטנציאל ההזדמנויות שבה – ומופרטת שורת המלצות מדיניות למקבלי ההחלטות. חוקרי וחוקרות המכון הציגו לנשיא את הסוגיות המדיניות-ביטחוניות בסביבה האזורית והפנימית של ישראל ואת אתגרי הביטחון הלאומי למדינה בפרוס שנת 2022. על בסיס הניתוחים, המכון הדגיש את הצורך ברעיון אסטרטגי מתכלל שיסייע למדינת ישראל בהתמודדות עם מגוון האתגרים שלפתחה.

בפרוס 2022, מדינת ישראל נעדרת תפיסה אסטרטגית מתכללת, עקבית ומרחיקת ראות מול שורת האתגרים הניצבים בפניה

בפרוס 2022, מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל מאופיין בהעדר מיצוי עוצמותיה הביטחוניות, הכלכליות והטכנולוגיות כמענה לאתגרים המדיניים, הביטחוניים והפנימיים הניצבים לפתחה. אלה נובעים מהיעדר תפיסה אסטרטגית מתכללת, עקבית ומרחיקת ראות.

במוקד האתגרים נמצאת איראן - הממשיכה בחתירה ל"סף גרעיני", כשלרשותה כל היכולות הנדרשות לפרוץ לפצצה גרעינית בטווח זמן של שבועות, ובה בעת נחושה לבנות ולהעצים את האפשרויות הצבאיות לאיים על ישראל לאורך גבולותיה מכמה זירות, גם באמצעות הפעלת שלוחים בתקיפה מנגד – טילים, רקטות, כלי טייס בלתי-מאוישים תוקפים - וגם באש מדויקת.

הזירה הפלסטינית – מהווה אתגר רב-משמעות לחזון ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומוסרית – בשל מגמת הגלישה למציאות של מדינה אחת, וכן מציבה בפני ישראל סיכונים מוחשיים של הסלמה ביטחונית בין היתר עקב היחלשות עד כדי היעדר תפקוד ומשילות של הרשות הפלסטינית. בד בבד, המצב בזירת הסכסוך מאתגר את מעמדה של ישראל בזירה המדינית והמשפטית הבינלאומית.

בישראל פנימה - התעצמות מגמות הקיטוב בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, ההסתה וחולשת המשילות, בעיקר במובלעות בלתי-נשלטות, ובנוסף הכרסום באמון במוסדות המדינה, מציבים איום ממשי על החוסן החברתי ועל הביטחון הלאומי.

במישור הגלובלי - ישראל צריכה להתכונן למגוון אירועי קיצון בשל שינויי האקלים, משברים כלכליים תכופים, שינוי נורמות בעקבות מגפת הקורונה וחששות גוברים באשר לאיתנותן של דמוקרטיות ליברליות. התלות של ישראל בתמיכת ארצות הברית נמשכת, אך הסיוע שוושינגטון יכולה להעניק לישראל נשחק בשל  הקיטוב הפנימי בארצות הברית ומיקוד הקשב האמריקאי בבעיות פנים ובמאבק מול סין, בהכרח על חשבון העיסוק במזרח התיכון. על רקע זה פוחתת נכונותו של הממשל להטות אוזן קשבת לאינטרסים של ישראל ולחששותיה, הן מול איראן והן בהקשר הפלסטיני. בנוסף, חל כרסום בנכונות האמריקאית להשקיע בהרחבת והעמקת הסכמי הנורמליזציה שבין ישראל למדינות ערב הפרגמטיות.

מסמך "הערכה אסטרטגית לישראל 2022", שבו נדונים בהרחבה נושאים אלה, מיועד לעודד את הדיון הציבורי באתגרים שבפני ישראל ובמענים להם, ולסייע למקבלי ההחלטות לגבש תפיסה אסטרטגית עדכנית.

נשיא המדינה יצחק הרצוג, בהתייחסו להערכה שהוגשה לו:  ״הדוח השנתי שלכם משקף סכנות ואיומים, אבל גם מסמן הזדמנויות ופתחי תקווה.בעת הנוכחית מתבהרת ההבנה האזורית שהעתיד של המזרח התיכון הוא עתיד של שותפות. למול האיום האיראני וגרורותיו המסוכנות באזור עלינו לשתף פעולה עם ידידינו. לא רק למען אזרחי ישראל, אלא למען תושבי המזרח התיכון כולם. זהו אינטרס אזורי מהמעלה הראשונה. ביטחונה של מדינת ישראל כרוך באופן הדוק בחוסן הלאומי שלה, ביכולת שלנו להתמודד עם חילוקי הדעות העמוקים ביותר, בלי לוותר על האמונה שלנו בעצמנו. בכוחנו לחיות יחד ולפעול כעם אחד. הגישור על השסעים, גם אלה הפוליטיים הוא אולי הצעד החשוב ביותר בשמירה על ביטחונה, יציבותה ושגשוגה של מדינת ישראל. תודה לכם על העבודה המקצועית בהכנת הדוח, שכולו דאגה כנה לעם ולמדינה.״

מדרג האיומים - שלושת האיומים המרכזיים על ישראל לשנת 2022:

בשונה ממדרג האיומים של השנים הקודמות, חוקרי המכון זיהו כי בשנת 2022 שלושת האיומים המרכזיים המצוינים מטה שווים ברמת חומרתם וכי האתגר העיקרי הוא התמודדות משולבת של ישראל עם שלושת האיומים גם יחד

• הגרעין האיראני -  איראן מציבה את האיום החיצוני החמור ביותר על ישראל, בראש ובראשונה בחתירתה ליכולת גרעין צבאית. זאת, כשברקע קושי ישראלי מובנה להתמודד לבדה עם מכלול האתגרים שהתנהלות איראן מציבה בפניה ובנוסף צורך גובר בהעמקת התאום והיחסים המיוחדים עם ארצות הברית - בין אם יושג בין איראן למעצמות הסכם בנושא הגרעין ובין אם לאו. בנוסף, איראן דבקה בחתרנות בזירה האזורית ובכלל זאת במאמץ ליצור איום באש היקפית על ישראל, במיוחד באמצעות קידום הפרויקט לייצור טילים מדויקים עבור חיזבאללה בלבנון ושלוחיה בסוריה. מלבד אלפי טילים ורקטות מציידת איראן את שלוחיה באלפי כלי טייס תוקפים בלתי מאוישים (כטב"ם), בעלי טווחי פעולה המאפשרים חדירה לשמי ישראל מכל הזירות.

  התקדמות תוכנית הגרעין מקנה לאיראן את פרק הזמן הקצר ביותר, בשנים האחרונות, ליכולת פריצה לנשק גרעיני - אם יחליט המשטר בטהרן לעשות כן. מבחינת איראן, התקדמותה זו מגבירה פיתוי לא לחזור להסכם הגרעין בלי תמורה ניכרת, שספק אם לממשל האמריקאי יש יכולת או רצון לספק לה. כמו כן, גברו הביטחון והנכונות של איראן לתקוף את אויביה באמצעות שלוחיה.

  ישראל מצידה מצויה במבוכה אסטרטגית מול סוגיית הגרעין האיראני. התרחישים השונים האפשריים בהקשר הדיאלוג המתנהל בין איראן למעצמות, בין שמדובר בהסכם חלקי ובין בדשדוש ממושך או אף פיצוץ השיחות, כולם שליליים מבחינתה. ואולם, התנגדות להסדר בין המעצמות לאיראן, שיתמקד בהקפאת תוכנית הגרעין, תותיר את ישראל מבודדת כשלרשותה אופציה צבאית בלבד להרחיק את איראן מפצצה גרעינית.

• הזירה הפלסטינית - אינה זירה משנית, שניתן להכילה בתעתועי שווא של "צמצום הסכסוך". עובדה זו התבהרה בשנה החולפת במהלך סבב העימות בין ישראל לחמאס - מבצע "שומר החומות". היעדר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני מציב בפני ישראל איום חמור על זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל מעמדה בזירה הבינלאומית. המצב הביטחוני ביהודה ושומרון על סף רתיחה בשל היחלשות הרשות הפלסטינית והתלכדות פלגים וחבורות רחוב נגדה. אמנם המצב עדיין בשליטה בזכות פעילות נמרצת של צה"ל והשב"כ וכן התאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות. אולם הרשות נחלשת ועלולה להגיע לכדי חוסר תפקוד, בעוד התסכול הגובר בקרב הדור הפלסטיני הצעיר מדרבן חשיבה במונחים של רעיון "המדינה האחת". ובזירה הבינלאומית גוברת הביקורת כלפי ישראל, הפועלת למעשה לסיכול הסיכוי ליישם את פתרון "שתי מדינות לשני עמים", ומתעצמת הסכנה למהלכים משפטיים נגדה ולהגדרתה כ"מדינת אפרטהייד". מול רצועת עזה, ישראל ניצבת כיום בפני אותה דילמה מורכבת וארוכת שנים: הצורך במענה דחוף למצב ההומניטרי באזור ובה בעת למנוע הסלמה ביטחונית, לקדם את השבת השבויים והנעדרים שבידי חמאס, וגם למנוע את התחזקות שלטון חמאס והתעצמותו הצבאית.

• הזירה הפנימית – בישראל: מסתמן איום חברתי חמור במיוחד לנוכח הקיטוב, השסעים, המתחים וההקצנה (הרעיונית, המילולית והפיזית), ובנוסף השחיקה הנרשמת באמון במוסדות השלטון. כל זאת, כשברקע ניכרים פערים במוכנות לתרחישי מלחמה רב-זירתית ורבת נפגעים ולאירועי אלימות בין יהודים לערבים. זירה זו מאתגרת במיוחד עקב חולשת משטרת ישראל והתפתחות מובלעות נעדרות שליטה, ובפרט בשל היעדר מנגנונים ברמה הלאומית לטיפול אינטגרטיבי במכלול הסוגיות. ההשלכות של חולשות אלו פוגעות במענה לאתגרי הביטחון הלאומי האחרים.

שילוב אתגרים זה מחייב שינוי בסדר העדיפויות הלאומי, התמקדות בהשבת המשילות בתוך המדינה ואיחוי השסעים בין הקבוצות השונות בחברה. לנוכח האיומים החיצוניים, על ישראל לשפר את המוכנות והדריכות של עוצמתה הצבאית, ובמקביל לטפח ולנצל עוצמות רכות - הישגיה בתחומי הטכנולוגיה ומדע, התפלת מי-ים ואנרגיה, במיוחד לנוכח השינויים המתרחשים בסדר היום העולמי והדגש המוגבר על הצורך במאבק בשינויי האקלים ובהשלכותיו הבריאותיות, חברתיות וכלכליות של פנדמיית הקורונה. החלשות המדינות במזרח התיכון מבליטה את יתרונותיה היחסיים של ישראל ונכסיותה למערכות האזורית והבינלאומית.

לנוכח האתגרים, הציגו חוקרי המכון את עשר ההמלצות למדיניות הבאות:

• גיבוש אסטרטגיה עדכנית, יוזמת ומקיפה, מותאמת לסביבה האסטרטגית והאופרטיבית המשתנה, הערכות במקביל אל מול אתגרים שמקורם באיראן, בסוגייה הפלסטינית ובזירת הפנים בישראל.
  
• הקמת מנגנוני תכנון ופעולה ממשלתיים אינטגרטיביים להשבת חוק, סדר ומשילות במובלעות הלא-נשלטות בישראל; התמודדות עם הפשיעה בקרב החברה הערבית; הפחתת מתח, עוינות ואי-שוויון בין קבוצות וקהילות בישראל.
• האתגר האיראני– היערכות לגיבוש הסכם גרעין בין איראן למעצמות וגם למצב של היעדר הסכם. נדרשת בניית אופציה צבאית להרחקת איראן מפצצה גרעינית, ומוטב בתאום עם ארצות הברית.
• התמדה במערכה שבין המלחמות (המב"ם) מול התבססות איראן ובניית צבאות שלוחיה לאורך גבולות ישראל, ועדכונה. במקביל, התמודדות עם כלל רכיבי האתגר האיראני האזורי בדגש לבלימת פרויקט הטילים המדויקים בלבנון וסיכול מאמצי השפעה.
• הזירה הפלסטינית– קידום מהלכים מדיניים וכלכליים-תשתיתיים לחיזוק הרשות הפלסטינית ולשיפור מרקם החיים של אוכלוסייתה. הימנעות מצעדים שיאיצו גלישה למציאות של "מדינה אחת" ויצירת תנאים ואופק להיפרדות ולקידום אופציות נוספות לעתיד.
• מול רצועת עזהלהתמיד בניסיון לגבש צעדים ברוח "כלכלה תמורת ביטחון", תוך רתימת מצרים, גורמים בינלאומיים ואזוריים וגם הרשות הפלסטינית למאמץ. רגיעה תלויה בקידום הסדר בנושא השבויים והנעדרים והקלות נרחבות בסגר על הרצועה.
• העמקת התאום עם ארצות הברית– היחסים המיוחדים וביסוס אמון – במישור הדו-מפלגתי; הדגשת נכסיותה של ישראל לארצות הברית בהיותה שחקן אחראי וכן בתחומי הטכנולוגיה, המדע, היזמות והתרבות.
• הרחבת הסכמי אברהם וכן הקשרים עם ירדן ומצרים, חתירה לשיתופי פעולה אזוריים, שיישענו על מגוון תחומים וביניהם מודיעין, הגנה אווירית, אנרגיה, חקלאות, מים ובריאות. כמו כן, על ישראל להעמיק הקשרים הכלכליים עם מדינות מזרח הים התיכון ולמתן המתחים מול תורכיה.
• המהפכה הטכנולוגית והמרחב הקיברנטי מאיצים את "תחרות הלמידה" ומחייבים את ישראל להשקיע בפיתוח המדע, הטכנולוגיה ובלימודים טכנולוגיים, כדי לשמר ואף להגדיל את יתרונה היחסי המהווה נכס לביטחון הלאומי ולמעמדה בעולם.
• המשך בניין הכח ברוח תכנית "תנופה" לשימור העליונות האופרטיבית והטכנולוגית בעידן המידע, המערכות האוטונומיות והסייבר; התאמת התוכניות המבצעיות ושיפור המוכנות האזרחית לעימותים מוגבלים ולמלחמה רב זירתית.