יחסי מובארכ וישראל – מדוע השלום נותר קר?

בעקבות מות נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ, בחנו את יחסי השלום האמביוולנטיים בין קהיר וירושלים, במשך כשלושים שנות כהונתו. אופיר וינטר והפרשן לענייני ערבים ג'קי חוגי מסבירים מדוע העדיף מובארכ לרסן, ואף לבלום, תהליכי התקרבות בין שני העמים, ולשמור על מתכונת של "שלום קר", הנשען על קשרים דיפלומטיים ושיתוף פעולה בנושאים ביטחוניים-אסטרטגיים. מה הוביל לכך שגם אחרי חתימת חוזה השלום, הדימוי של ישראל בתוכניות הלימודים ובתקשורת המצרית נותר שלילי? באיזו מידה השפיעה הסביבה האזורית על עיצוב היחסים בין מצרים לישראל, ובפרט הסכסוך הישראלי-פלסטיני? וכיצד השפיעה מורשת מובארכ על אופי השלטון והיחסים בין הצבא לשלטון במצרים, אחרי המהפכה ב-2011?