המכון למחקרי ביטחון לאומי מרכין ראשו עם לכתו של השגריר ד"ר עודד ערן
7 בספטמבר, 2023
סר פרנק לאוי, יו"ר דירקטוריון המכון למחקרי ביטחון לאומי, וחברי הדירקטוריון; פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המכון; הנהלת המכון והצוות מרכינים ראש עם לכתו של ראש המכון לשעבר, השגריר ד"ר עודד ערן, ושולחים תנחומים למשפחת ערן. יהי זכרו ברוך.
משפחתו של ערן תשב שבעה ברח' כרמיה 5 בירושלים בימים שישי (10:00-16:00), מוצ"ש (עד 22:00), ראשון ושני (10:00-21:00) וברח' אבשלום חביב 6, דירה 20 בתל אביב בימים שלישי ורביעי (10:00-21:00).
אלו הם דברי ההספד שהקריא ראש המכון, פרופ' מנואל טרכטנברג, בהלוויית השגריר ד"ר ערן:
איש גדול היה ואיננו עוד. קולו של עודד אמנם נדם, אבל חוכמתו, בקיאותו, חדות ורוחב מחשבתו בכל עניין, כל אלה מרחפים ומהדהדים בעוצמה יתרה באולמות המכון, אשר מרגישים בהעדרו צרים יותר, ריקים יותר.
איש גדול היה ואיננו עוד. עודד שייך לדור הנפילים של שירות החוץ של מדינת ישראל, אלה שהבינו מוקדם מאוד שחייבים "חומה ומגדל," "עוד דונם ועוד עז" לא רק במרחבי המדינה, אלא גם בכל עיר בירה ברחבי העולם, שכן המאבק על התקומה ועל ההכרה, ניטש שם לא פחות מאשר כאן.
עודד נולד בארץ, ונשא בגאון את החספוס הצברי, הישירות והעדר הגינונים המיותרים. אבל יחד עם זאת היה אדם עדין נפש ואיש ספר, מפוקח ובקיא ברזי עולם, ועל כן חף מאשליות באשר להתנהגות של מדינות ומדינאים כאחד.
עודד היה שחקן מרכזי בכמה מהצמתים החשובים, בהיסטוריה הקצרה-ארוכה של מדינת ישראל – טיפוח היחסים עם וואשינגטון מכאן ועם האיחוד האירופי משם, השליחות הדיפלומטית בירדן, המו"מ עם הפלשתינאים.
לא פלא שבמכון אי אפשר היה לשייך אותו באופן בלעדי לשום תוכנית מחקר. פעם אחר פעם עודד היה מפליא את כולנו, ביידע העמוק שלו כמעט בכל תחום בו ה INSS עוסק, והתובנות שלו היו תמיד אלה שמסגרו את הדיונים, וסיפקו את ההיגיון המסדר.
עודד דאג מאוד לעתידה של ישראל, הן אל מול הקונפליקט המדמם עם הפלשתינאים, והן אל מול המשבר הפנימי הנוכחי. אבל לצד הפיקחון וחוש המציאות החד שניחן בהם, אשר לעיתים הצטייר כפסימיות, עודד היה ביסודו אדם שופע אמונה באשר למפעל הציוני בכללותו.
זה הייתה מהות חייו, ההתמסרות הטוטלית לבניית מדינה יהודית ודמוקרטית, ששוכנת בבטחה בגבולותיה, שוחרת שלום, שואפת לחברה מתוקנת.
כמעט עד יומו האחרון המשיך לעשות נאמנה את מלאכתו במכון, כפי שעשה במהלך חמש עשרה השנים האחרונות, גם כראש המכון בזמנו וגם כחוקר בכיר מאז – הוא כתב, השתתף בזום בדיונים, בכנסים, במפגשים, אפילו ממיטת חוליו בבית החולים.
קשה, קשה מאוד לחשוב על המכון בלעדיו. אנחנו, עובדי ובאי המכון, כולנו מרכינים ראש בפני החבר שאהבנו, הערכנו, ואף הערצנו, האיש שנדמה כי אודותיו נכתבו מילות השיר שעודד זכה לקיים בחייו:
"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ"
יהיה זכרו ברוך.